ההורקרוקס התשיעי - אבן החכמים

בס"ד

הכל פה שייך לרולינג אז אני לא מתכוון להרוויח כסף מהפאנפיק הזה. אבל הרעיון פה שייך לי, אז אל תעתיקו אותו. קריאה מהנה!

אם זה היה תלוי בהארי, הוא לא היה מספר לאף אחד את מה שראה בהגיגית אצל דמבלדור. הזכרונות של סנייפ היו כואבים מדי... וכך גם ההשלכות שלהם. הארי הבין שהוא צריך למות... הוא ההורקרוקס התשיעי. איש מהם לא נועד לחיות וגם השני לא ימשיך להתקיים. זה אכן היה סוף לא צפוי בעליל לנבואה, אבל זה נראה די הגיוני כשחושבים על זה. חבריו בוודאי יתעצבו כשיגלו שהלך ליער האסור להקריב את עצמו ללורד וולדמורט. כאב לו לדמיין את התגובה של רון, את התגובה של הרמיוני... אבל יותר מהכל, הוא לא העלה על דעתו אפילו לתאר את התגובה של סטיבן.

הוא יצא מדלת משרדו של דמבלדור, כנראה בפעם האחרונה. אותו משרד שבו למד על ההורקרוקסים.

"מדוע אתה מעריך שיש שמונה הורקרוקסים, אדוני?" שאל אז הארי את דמבלדור, "למה לא שבעה?"

"אמנם שבע הוא מספר קסום המייצג שלמות וטבע, אך וולדמורט תמיד חש שהוא מעל השלמות ומעל הטבע, והמספר שמייצג את מטרתו הוא שמונה."

אך כעת הארי גילה את האמת. לא שמונה הורקרוקסים, כי אם תשעה. והארי, סטיבן, רון והרמיוני השמידו כמעט את כולם. הוא נזכר איך בהלוויתו של דמבלדור, הוא, סטיבן, רון והרמיוני החליטו שיצאו ארבעתם לצוד אחר ההורקרוקסים.

הוא יצא מהדרגנוע הלולייני, עובר ליד גרגול האבן בפעם האחרונה. הוא מעולם לא העריך אותו. הוא מעולם לא חשב לעצמו מי הניח את הגרגול הזה שם, ולמה דווקא הוא? לו היה להארי רק מעט יותר זמן הוא היה תוהה על קנקנו, משוחח איתו... כמה בודדים הם בוודאי כל הדמויות בדיוקני ופסלי הוגוורטס. קיימים להם לנצח בבדידות. ורק הארי זמני פה על פני האדמה. הוא הולך לפגוש את גורלו, את המוות. הוא לא יספר את זה לסטיבן, רון והרמיוני. הוא ידע שהוא לא מסוגל לעשות להם את זה אחרי כל מה שעברו. הוא זכר איך ארבעתם הסתננו למשרד הקסמים כדי לגנוב את התליון, ואיך הצליחו להימלט משם רק בזכות תושייתו של סטיבן. איך רון גוזרר כשהתעתקו משם, ואפילו הרמיוני לא הצליחה לרפא אותו אם לא סטיבן שהרחיב את מגמת האלכימיה לרמה כשיפומטרית. הוא נזכר בריב הגדול בין רון להרמיוני שבעקבותיו רון עזב, ואת כל אותם הבקרים לאחר מכן שבהם הארי התעורר ומצא את הרמיוני וסטיבן מחובקים במיטתם. לולא סטיבן, הרמיוני הייתה בוודאי משתגעת. טוב, בטח רון קינא בסטיבן שעלה על הרעיון שחרב גריפינדור תשמיד הורקרוקסים. הוא נזכר איך סטיבן הצליח להציל ברגע האחרון אותו ואת הרמיוני מידיה של בתחולדה בגשוט, ואיך סטיבן כיסה את רון בגלימה כשנמלטו מהבית של קסנופיליוס לאבגוד. הוא נזכר איך תכננו יחד עם גריפהוק את הפלישה למשרד הקסמים, ואיך סטיבן הציע שיאמרו שיחזירו את החרב, אך לא יגידו מתי... זה לא עזר להם בסוף, אך בעזרת שיני בסיליסק הם הצליחו להשמיד את הספל. מפתיע שסטיבן, שתרם רבות, לא השמיד אף הורקרוקס. איך היו מסתדרים בלעדיו?

אז רון השמיד את הקמיע, הרמיוני השמידה את הספל, דראקו מאלפוי השמיד את העטרת... נשארו הנחשית, הורקרוקס מסתורי והארי בעצמו. סטיבן, רון והרמיוני יודעים על הנחשית כך שלא יהיה קשה להרוג אותה. אבל מה בדבר ההורקרוקס האחרון? בשיחותיו עם דמבלדור בשנה שעברה, המנהל הזקן אכן אמר שהוא ניסה להשיג זכרונות שיסגירו את זהות ההורקרוקס האחרון, אך לשווא.

ועם זאת, הארי ניצל את החיבור למוחו של וולדמורט כדי לגלות מהו אותו הורקרוקס אחרון. הוא ידע שאכן יש כזה, כי וולדמורט חש רגוע בכל פעם שנזכר בו משום שידע שהוא נמצא במקום בטוח, אך בכל רגע שוולדמורט חשב עליו עלו במוחו של הארי תמונות של קווירל שותה דם של חדי קרן. הוא שיתף את חבריו במחזה המשונה אך הם לא ידעו מה לענות לו. אפילו לא הרמיוני, שנראה היה לפעמים כאילו היא יודעת הכל.

"הארי!"

סטיבן קרא לו. זה לא טוב. הארי לא רצה לשתף עם אף אחד את מה שראה.

"הארי! לאן אתה הולך?" שאל סטיבן ונגע להארי בכתפו, "אתה לא הולך להסגיר את עצמך, נכון? אל תקשיב למניפולציות שלו."

הארי הביט בסטיבן. פניו השחומות עטו מבט מודאג.

"אם אתה הולך ליער האסור, אני אישית אהרוג אותך ואז שניכם לא תמשיכו לחיות ואף אחד מכם לא ימשיך להתקיים, או מה שלא הייתה הנבואה ההיא..."

הארי צחק. לסטיבן הייתה נטייה להגחיך כאלה דברים כדי להקל על המתח, אבל הוא ידע להיות גם רציני ושקול כשצריך. לולא הוא, הארי, רון והרמיוני היו מחוסלים עוד ברחוב טוטנהם קורט. עם סטיבן הייתה להארי שפה משופת יותר מלרון והרמיוני, ואמנם לא נעים לומר את זה, אך אילו היה עליו לדרג אותם הוא היה מציב את סטיבן בראש הרשימה. לכן הארי ידע שאילו יספר לסטיבן את האמת, סטיבן יבין.

"סטיבן, זוכר איך... כשהלכנו לאבן החכמים, אז בשנה הראשונה," אמר הארי, "הרמיוני חזרה אחורה במכשול השיקויים של סנייפ, רון חזר אחורה במכשול השחמט של מקגונגל ואתה חזרת אחורה במכשול הטרול של קווירל. אתה הבנת שעליך לעשות הקרבה למען הניצחון."

"אוי, הארי, בבקשה אל תגיד את זה," אמר לו סטיבן.

"אני ראיתי משהו נורא," אמר הארי. כבר מאוחר מדי להתחרט. "סנייפ הרה לי את הזיכרונות שלו... הוא היה סוכן כפול. הוא עבד אצל דמבלדור כל הזמן הזה."

"הוא הרג את דמבלדור!" צעק סטיבן.

"דמבלדור היה מת בכל מקרה באותו שבוע, כי הוא קולל על ידי הטבעת של וואנדרולו גונט," אמר הארי, "והנקודה היא שכשוול- כשאתה יודע מי ניסה להרוג אותי, הוא החדיר חלקיק מהנשמה שלו לתוכי."

"כן, אני יודע, לכן הצלקת שלך כואבת ולכן אתה רואה את המחשבות של אתה יודע מי ולכן אתה לחשנן," אמר סטיבן, "מה הנקודה?"

הארי לא דיבר. הוא חיכה שסטיבן יבין.

"אם יש בך חלקיק של הנשמה, זה אומר..." מלמל סטיבן, "הארי, אתה ההורקרוקס התשיעי? חשבתי שיש רק שמונה!"

הארי הנהן בעצב. "אל תספר לרון ולהרמיוני, הם לא ייתנו לי ללכת. אני מפחד שגם אתה לא תיתן."

"הו, בהחלט אתן," אמר סטיבן, "גיליתי מה ההורקרוקס השמיני."

"מה?" שאל הארי, "איפה הוא? השמדת אותו?"

"כשאתה-יודע-מי נזכר בהורקרוקס הזה אתה רואה את קווירל שותה דם של חדי קרן," אמר סטיבן, "וזה נעשה כדי להצליח להישאר חי כתחליף לאבן החכמים."

"אבן החכמים?" שאל הארי, "אתה בטוח? היא לא הושמדה?"

"זה מה שפלאמל אמר לדמבלדור," אמר סטיבן, "אבל עובדה שהראי של ינפתא לא חזר למקומו לאחר שהוצאת משם את האבן, ועדיין אין כניסה למסדרון של הקומה השלישית."

"רגע, אתה אומר ש-?" שאל הארי.

"אני בטוח. אתה יודע מי הפך את אבן החכמים להורקרוקס השמיני שלו. זה למה הוא כל כך רצה אותה. הרי בין כה הוא לא יכול למות, יש לו הורקרוקסים! אז למה הוא היה צריך סם חיים?"

"כדי לחזור לגוף המלא שלו, לא?" שאל הארי.

"לא, בשביל זה הוא צריך דם, בשר ועצם. לאבן החכמים היה שימוש אחר..." אמר סטיבן.

"וואו," אמר הארי, "אבן החכמים... זאת ממש סגירת מעגל. איך נשמיד אותה? אתה תצליח לדקור אבן בשן של בסיליסק?"

"כן," אמר סטיבן, "אבל יש בעיה אחת."

"מה הבעיה?" שאל הארי, "אין זמן, עוד מעט נגמרת השעה שאתה-יודע-מי הקציב..."

"לאבן החכמים יש מנגנון הגנה עצמית," אמר סטיבן, "והיא שברגע שמשמידים אותה, שוכחים את השימוש האחרון שעשו בה, וגרוע מזה... שוכחים את מי שהשמיד אותה. זה נועד כדי למנוע ממי שרוצה להשמיד אותה באמת לעשות זאת."

"רגע, אז איך אנחנו זוכרים את ניקולס פלאמל?" שאל הארי.

"אולי כי הוא לא באמת השמיד את האבן?" שאל סטיבן.

הארי קפץ במקום בהתרגשות. "סטיבן, אתה גאון! חבל שאני לא אהיה חי כדי לראות את זה..."

"כן.." אמר סטיבן, "חבל שאתה גם ככה לא תזכור את זה."

הארי שתק לרגע.

"בגלל מנגנון ההגנה העצמית, אתה מבין?" שאל סטיבן.

"זה אומר שלא נזכור אותך? אבל איך?" שאל הארי.

"זה ייקח ממני את כל כוח הקסם שלי," אמר סטיבן, "אני אחזור להיות בן מוגל יתום להורים סקיבים מתים. ההשלכות של הפעולות שעשיתי יישמרו, אבל אני אעלם מהסיפור. מרביעיה תהפכו לשלישייה. כל המסע שעברנו, בכל שנותינו בהוגוורטס וגם השנה, יהפוך למסע שלכם."

"מה? לא! אני לא רוצה לשכוח אותך!" אמר הארי, "איך תחיה ככה?"

"גם הזכרונות שלי יעלמו," אמר סטיבן, "ברגע שאשמיד את האבן אני אהיה במקום שבו הייתי אמור להיות לו לא הייתי קוסם מעולם. זו הדרך היחידה."

"לא, סטיבן!" אמר הארי, "אבל למה דווקא אתה?!"

"זה חייב להיות אני," אמר סטיבן, "אני חייב להשמיד את ההורקרוקס הזה כי בין כה כשתסתיים המלחמה, הרמיוני תהיה עם רון בטח, ולי לא יהיה בית לחזור אליו כי אוכלי מוות רצחו את ההורים שלי... אין לי מקום בעולם הקוסמים."

"אנחנו לא נשרוד בלעדיך," אמר הארי.

סטיבן חייך. "זה למה אני בסדר שתלך, הארי, אני בין כה לא אזכור אותך בעוד רגע, ואתה גם לא תזכור אותי ככה שאין לי בעיה לספר את זה..."

"לא, סטיבן!" אמר הארי, "כשננצח את המלחמה הזאת, יזכרו את רון והרמיוני על גבורתם הרבה... אבל אותך לא! זה לא צודק!"

"אבל זה נכון," אמר סטיבן, "היה שלום, הארי פוטר."

ליבו של הארי פעם בעוז. האם זו הפעם האחרונה שהוא דיבר עם סטיבן? האם הוא עומד לשכוח אותו לעד? האם--

מוזר, חוט המחשבה של הארי נקטע פתאום. על מה הוא חשב? אה כן, המוות. הארי עומד למות, והוא לא מספר לרון ולהרמיוני, שני חבריו היחידים ששיתף אותם בסוד ההורקרוקסים. הנה נוויל עובר שם, אולי כדאי שהארי יגיד לו להיפטר מהנחשית, הלוא היא ההורקרוקס השביעי. אם כי הארי, למרבה ההפתעה, הוא ההורקרוקס השמיני. איזה מזל שאין תשעה כאלה, כי אם היה... טוב, מה זה כבר היה יכול להיות? אבן החכמים?