התחלה חדשה

"חכי!" טדרוס צעק לעברה של אגתה, מושיט את ידו לעברה.
הוא משך אותה בהחלטיות מאחיזתה של סופי, וזו נעלמה מהמקום, זועקת לחברתה.
"טדרוס..." בכתה אגתה. "למה עשית את זה?"
"אגתה, אני אוהב אותך." אמר ונישק אותה.
שניהם נסחפו לנשיקה עמוקה, עד שהתנתקו מפני שלא היה להם אוויר.
"ואני אותך." לחשה אגתה, והצטנפה בתוך חיבוקו החם והאוהב.
------------------------------------
"הם רוצים להרוג אותי. הם לא יניחו עד שלא יעשו את זה. הם יהרגו לעדים חפים מפשע רק כדי להגיע אליי. אני חייבת לעצור את זה, אני חייבת להסגיר את עצמי!" צעקה אגתה במועדון של מגדל "אומץ".
"אגתה, אל תעשי את זה! את מוגנת פה וזהו. עכשיו אני רוצה ללכת לדבר עם פרופסור דאווי על מה שאנחנו נעשה ברגעים אלו. ותישארי פה." אמר בנחרצות ויצא מהמועדון של מגדל "אומץ".

אגתה הסתכלה לכיוון אדן החלון שהייתה חסומה. כל מועדון מגדל "אומץ" היה נעול, ולאגתה לא היתה אפשרות לצאת.
לפתע, הבחינה אגתה במפתח גדול ומעוטר, שנראה מתאים בדיוק לדלת, ולקחה אותו בחופזה מהשולחן.
היא הכניסה את המפתח לחור המנעול, וסובבה אותו. למרבה המזל, הדלת נפתחה והיא יצאה במהירות ממועדון המגדל.

אגתה הגיעה לחפיר של "רע", ונכנסה לבית הספר לרע.
היא התחברה במבואה של טירת בית הספר, מאחורי עמוד גדול שהקרין שנאה.
"אני מוכנה." מלמלה לעצמה, בתקווה שנס יקרה, ותצליח לצאת ממגדלי "רע" בחיים.
היא התקדמה עוד צעד, אך כשלה לאחור.
היא גילתה שהלא-עודים תכננו מארב ללעדים, וידעו, כי אגתה תגיע כדי לעצור מוות חפים מפשע וחסרי אונים?
הם סתמו את פיה, וקשרו את רגליה וידיה, כך שלא יכלה לברוח.
"טדרוס..." לחשה, רגע לפני שהאפלה אפפה אותה.

היא התעוררה קשורה לעץ גדול.
"תעזבו אותי!" צעקה ונאבקה בחבלים, כך לשווא.
"נו, נו, נו... מה את עושה פה, אגתה?" שמעה קול מוכר.
"סו-סופי? זה לא הגיוני! איך חזרת לפה?!" הצעירה ולא האמינה למראה עיניה. מולה, עמדה סופי, משלבת ידיים ובעיניה מבט רצחני.
"בבקשה, סופי, אל תעשי את זה! את לא רעה! בבקשה!" נאנקה כשראתה את הפדיון בידיה של סופי.
"אבל את בעצמך אמרת, אגתה. את בעצמך אמרת שאני היא המכשפה ואת היא הנסיכה. ועכשיו אני הבנתי שזה נכון. לתפקיד המכשפה הוא להרוג את הנסיכה. אז זה מה שאני עושה." אמרה, ולבסוף, הניפה את פגיונה לעבר ליבה של אגתה.
"לא!" שמעה קול צועק, וסופי הוטחה בקיר הנגדי.
"ט-טדרוס, א-אני אוה-אהבת אות-אותך. אנ-אני מצטערת כל-כך." בכתה אגתה, כשעמדו בשדה הקרב של הלעדים והלא-עודים.
"לא, אגתה. אני מצטער. הם רצו שזה יקרה והם ידעו שאני לא אתן לך לצאת למלחמה הזאת. הם ידעו שאת תבואי אליהם כדי לא לתת לעוד לעדים למות. לא הייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה, אבל התעלמתי מזה. דאגתי לך ורציתי שתהיי בטוחה, ולא חשבתי באמת על הביטחון שלך. אגתה, אני אוהב אותך. בכל ליבי." אמר וסחף אותה לנשיקה סוערת.
הם התנשקו עד שהיו חייבים להפסיק, כדי לקחת אוויר.
"ואני אותך, טדרוס. בכל ליבי."

		הפרק הבא