אתה, תאמין לי,
לילה ויום,
תאמין לי,
בכל מקום - לא תרגיש בכלל שאני לא שלך.
תאמין לי, דראקו, אני אוהבת אותך, מאוד. אבל עדיין לא התגברתי על רון... אני מבולבלת... אני אוהבת אותך, ואותו.
אתה מרחף לי על הצוואר,
הרגש הוא כל כך יקר,
שהיום כבר לא מוצאים אהבה.
אתה כל יום מחבק אותי ומנשק אותי. וכן, יש לי רגשות אליך, אבל אני לא יכולה למצוא אהבה אמיתית... בגלל שיש לי רגש לעוד גבר אחד...
לא חלמתי
שנשב במרפסת בשמש
רק לא להרגיש שני זרים
שורף לי מספיק מבפנים.
"מה שלום וויזלי?" שאלת במרפסת, כששתינו קפה יחד. לא יכולתי לענות, ליבי קפא. נזכרתי בו... ברגעים בטובים שלנו. הרגשתי לפתע מרוחקת ממך. הבטת בי בבלבול. התקרבת אליי, נרתעתי. הנחת יד על כתפי. "הכול בסדר?" הבטתי בך, ומחשבה חצתה את מוחי: אני לא שלו.
השתגעתי ונמסתי לך על השפתיים
לעצמי אני צריכה שבוע או שבועיים
שהדימיון יבוא ויחבק אותי חזק
שהלב שלי יבן כמה שהוא צדק
כי אתה הכי קרוב למה שהוא היה
במקום לענות, פשוט נישקתי אותך, פעם ראשונה מאז שהפכנו לזוג. נישקתי אותך, אפילו שחשבתי על רון. עכשיו אני מבולבלת, כי אני לא חושבת שהלב שלי באמת שלך. אני צריכה דימיון, לדמיין את זה, או שהלב שלי יבין שהוא צדק בכך שעזב את רון ועבר אלייך... הרגשות שלי אלייך הכי קרובות לרגשות שהיו לי אל רון.
אתה חולם שנברח לפריז,
אולי שם תוכל להשכיר
איזה חדר לשניים בתוך הלב שלי
"אני רוצה שניסע לפריז, רק שנינו," לחשת לי כשהתנתקנו. "נשכיר חדר לשניים..." וכשהבטתי בעיניך האפורות, ייחלתי שתוכל להשכיר חדר לשניים גם בתוך ליבי... חדר לי, ולך.
וכשאני
אתרסק בין ידיך לאט,
תאמין לי כל רגע כמעט,
כי גם אני מאמינה כבר לעצמי.
כשנהיה בפריז, ואני אתמוסס בתוך ידיך, אולי חוץ מכמה רגעים שאהיה מעט מרוחקת כשאחשוב על רון, תוכל להאמין לי כמעט כל רגע. וכשאני ממש מנסה, אני מאמינה שאני רק שלך...
לא חלמתי...
השתגעתי ונמסתי לך על השפתיים...
אני עוצמת את העיניים ורואה רק אותו,
תאמין לי
זה לא במכוון!
בסוף בלי לתכנן עוד אראה רק אותך,
תאמין לי
זה רק עיניין של זמן.
כל פעם שאנחנו מתנשקים, ואני עוצמת את עיניי, אני רואה אותו. כאילו... כאילו הוא זה שמנשק אותי. אני לא מתכוונת לזה, אני רוצה להיות רק שלך, באמת... בסוף אני אתגבר עליו, אפילו בלי לתכנן... בסוף הלב שלי כבר יהיה שלך לנצח, אבל זה יקח זמן...
התשגעתי ונמסתי לך על השפתיים...
|