היי שוב! אני כותבת את הפיקצר הזה כבר כמה זמן, וסוף סוף סיימתי אותו היום. מקווה שתאהבו!
*השיר כתוב בלשון נקבה, אבל ייחסתי אותו לרמוס.
כי בעולם שלה אני עומד בפתח, שומר הסף רק שאיש לא ייפגע.
ובעולם הזה אני נשאר לנצח, כך עם הביטחון שלה אני נרגע.
לרמוס יש הרבה צלקות.
הרבה מהן אפילו לא פיזיות.
אבל סיריוס מכיר את רובן.
אולי אפילו את כולן.
הוא תמיד שומר על רמוס.
שומר שרמוס לא יפגע.
סיריוס אפילו לא מדמיין לעצמו עולם שבו רמוס בלעדיו. או עולם שבו הוא בלי רמוס.
הם צריכים אחד את השני.
היא שברירית וחשופה בחששות היא עטופה, היא נרגעת בשנייה מחיבוק ולטיפה.
ואני שם לידה אוחז בידה, נשאר ערני לסימנים של מעידה.
אהיה מקל ההליכה, אבן הפינה, אקשיב ואבין בדיוק כפי שמבינה.
ומעונה לעונה בזהירות מתונה, נצעד בבטחה על הדרך הנכונה.
רמוס עטוף בחששות.
סיריוס יודע, לא משנה כמה רמוס ינסה להסתיר את זה.
לרמוס יש המון פחדים.
אבל כשהוא עם סיריוס, אף אחד מהם לא משפיע עליו.
סיריוס שם בשבילו, לא משנה מה.
סיריוס יודע להרגיע אותו כמו שאף אחד אחר לא יודע.
כמו שאף אחד אחר לא מנסה לדעת.
סיריוס שם בשביל להדריך את רמוס, לעזור לו.
כי למרות שרמוס למד עם השנים להחביא את הרגשות שלו, את התחושות שלו, סיריוס יכול לראות דרך כל המסכות שלו.
ואולי רמוס רוצה שהוא יראה.
היא שברירית וחשופה, היא משי וקטיפה, אם מישהו רק יעז אני מוכן למתקפה.
לא תהיה כל מחילה לפולשים למחילה, שמיום ההתחלה את אהבתינו מכילה.
ואם תרצה משענת או נפש מאוזנת, אדאג להגיש את כתפי לראשה,
ואם תרצה לשבת או אוזן קשבת, אקשיב בסבלנות לכל רחשי לבה.
סיריוס יודע שקשה לרמוס.
הוא יודע שכל דבר הכי קטן יכול לשבור אותו, אלא אם הוא יהיה שם בשבילו.
והוא שם בשבילו.
לא נותן לאף אחד לפגוע בו.
רמוס יודע שהוא תמיד יכול ללכת לסיריוס.
סיריוס כבר ראה אותו בכל מצב ורגש שאי פעם יצא ממנו.
רמוס לא מתבייש ממנו יותר, להפך.
הוא תמיד בא אליו.
לבכות, לצחוק, או סתם לפרוק את מה שיש לו על הלב.
באחת הפעמים, מה שהיה לו על הלב היה שהוא מאוהב בסיריוס.
וגם את זה, סיריוס הצליח להוציא ממנו.
באחת הפעמים מה שהיה לו על הלב היה שהוא מאוהב בסיריוס, אבל סיריוס מאוהב גם בו.
טוב, זהו! מקווה שאהבתם! אשמח לביקורות על הכתיבה שלי!
אלכס.
|