זה היה יום גדול- הארי פוטר היה כבר בן שנה שלמה!
לילי, ג'יימס והארי פתחו בהנאה את המתנות של הארי לכבוד יום ההולדת הראשון שלו.
על השולחן עמדה עוגת שוקולד עם נר מחליף צבעים בצורת הספרה 1.
הם פתחו יחד כבר קופסה של פאזל קסום לתינוקות, שרביט צעצוע שעושה קסמים טיפשיים, בובה פרוותית בצורת תנשמת לבנה, עוד אחת בצורת היפוגריף אפור,
ומראה קטנה שההשתקפות של מי שמסתכל עליה עושה פרצופים מצחיקים.
ועכשיו לילי וג'יימס פתחו את האריזה של המתנה שהארי קיבל מסיריוס בלק ליום הולדתו הראשון- וזה היה להפתעתם מטאטא צעצוע!
"אני לא מאמינה," אמרה לילי והנידה בראשה, "זה מטאטא שבאמת עף! עף נמוך אבל עף!
מה עבר בראש של סיריוס כשהוא קנה אותו, הארי'לה לא הולך אפילו!"
"אני לא מאמין," אמר ג'יימס והניד בראשו, "זה מטאטא שבאמת עף! עף נמוך אבל עף!
מה עבר בראש של סיריוס כשהוא קנה אותו, אני הייתי אמור לקנות להארי את המטאטא הראשון שלו! סיריוס הזה!"
הארי, התינוק המתוק ושחור השיער, החזיק את המטאטא הצבעוני שלו, לא יודע מה לעשות בו.
"אה זה?" הוא שאל בשפה תינוקית.
"מטאטא," הסביר לו ג'יימס, "מטאטא, ואתה אמור לשבת על זה, ככה-" והוא הושיב את בנו על הצעצוע, "ועכשיו תחזיק ככה.."
"ג'יימס," הזהירה לילי, "אני חושבת שלא-"
אבל נקטעה על ידי הצרחה שלה עצמה, כשהארי טס בכל המהירות ישר לתוך האגרטל המכוער שפטוניה נתנה להם.
עוד לפני שהיא הספיקה לרוץ אל הארי הפצוע, ג'יימס כבר ריפא אותו.
"כדאי שנרחיק את הארי'לה מהמטאטא הזה," אמרה לילי, תוך כדי שהיא מחזיקה את הארי ומרגיעה אותו.
"השתגעת?" הזדעזע ג'יימס, "יש לו פוטנציאל אדיר, אני פשוט אשגיח עליו."
"טוב, נאנחה לילי, יודעת שלעולם לא תצליח להניא את ג'יימס העקשן מדעתו, "ובקשר לאגרטל של פטוניה.."
שניהם הסתכלו על השברים שמשורטטים עליהם ציורים מכוערים להחריד בצבעי כתום, ירוק וורוד, ואז אחד על השני.
"אופס, שכחתי איך הולך הלחש שמתקן דברים שבורים."
"איזה קטע, גם אני שכחתי," אמר ג'יימס וניסה להיראות מאוכזב.
לילי פינתה בקסם את השברים לתוך פח האשפה.
תוך זמן קצר הארי, ששכח מהר את הטראומה שבהתרסקות לתוך אגרטל מכוער, שוב היה על המטאטא הצבעוני והמנצנץ, למרבה הצער של לונדון, החתול הסגול של המשפחה (בכל זאת קוסמים)
שהארי כמעט דרס אותו לפחות חמש פעמים, תוך שהוא צוחק צחוק תינוקי ומתגלגל, ועיניו הירוקות נוצצות בהתלהבות.
|