האהבה הראשונה של וולדמורט

היי נעומי !!!
יש לך ד"ש!!!

וולדמורט מת.
וולדמורט מצא את עצמו במקום חשוך ואפל.
הוא שנא חושך.
כל חייו התחילו לרוץ לפניו. גם דברים שהוא מעולם לא זכר.
אמו משאירה אותו בבית יתומים ומתה, החיים בבית היתומים,דמבלדור,הוגוורטס,אוכלי המוות ,ההורקרוקסים, שרביט הבכור,מותו.
וולדמורט התחיל להרהר בסיבת קיומו. חייו היו רייקים מכל הדברים שבהם באמת חשק.
ריקים מהורים,מחברים,מאהבה,מויקה...

"אתה רוצה להמשיך?"
וולדמורט נבהל. הוא לא יכל לחזור ולא להמשיך.כולם שונאים אותו בכל מקום שיבחר.
וולדמורט לא ידע מה להחליט, אבל אז נזכר בויקה. פתאום הוא הבין.
חיים בלי ויקה הם אינם חיים, ומוות עם ויקה שווה יותר מהכל.
"אני רוצה להמשיך!" הוא קרא אל החלל האפל והריק.
"תוכל להמשיך רק אם תאמר לי משהו..."
"מה עלי לומר?"שאל וולדמורט, נחוש בדעתו להגיע לויקה. לומר לה שאותה הוא אוהב.
"מי אתה?"
וולדמורט שתק. השאלה הזאת הייתה פשוטה מידי."אינני מבין..."לחש.
"מי אתה באמת?"
'אני וולדמורט, אבל... וולדמורט זה שם שמסמל שנאה ורוע.'
"אני טום רידל"לחש. הוא חש חמימות על עצם המחשבה: אולי ויקה סולחת לי..."אני טום רידל!!!"צעק. שכולם ידעו.

הפרק הקודם		הפרק הבא