This is love

"צ'אדיק, אריק וטדרוס מנבחרת הבנים. מנבחרת הבנות, אגתה. הבנים מנצחים!" הכריז קולו של קסטור.
אגתה נדרכה. היא עומדת למות. סופי מתה. טדרוס הרג אותה. אבל עכשיו היא.
אגתה בכתה. היא ידעה שעומדים להרוג אותה. טדרוס עומד להרוג אותה.
"טדרוס, אני עומדת למות!" בכתה אגתה.
הוא חיבק אותה חיבוק גדול, מגן עליה מכל צרה.
"א-אני אוהבת אותך, טדרוס," אמרה לו, בוכה בחוזקה.
טדרוס נישק אותה. הנשיקה הייתה חמה ומתוקה, והם הרגישו את זה, כל אחד.
"ואני אותך, אגתה," אמר וחיבק אותה בחוזקה.
היא הלכה לבית הספר לבנות, נפרדת מטדרוס. היא חיבקה את קיקו, אנאדיל, דוט, הסטר, ביאטריקס, ועוד בנות שבכו על מותה הקרב ובא של אגתה, והלכה לחדרה.
היא נזכרה בכל מה שקרה לה במהלך השנתיים ששהתה בבית הספר לטוב ולרע. היא זכרה את השנה הראשונה שלה. כולם חשבו שהיא מכשפה, שהחליפו והתבלבלו בבית הספר שלה ושל סופי. וגם היא חשבה ככה. אבל היא הייתה הנסיכה. וסופי המכשפה. ואז טדרוס הזמין אותה לנשף. אבל הכל נהרס. הן חזרו לגבלדון. בחתונה של אביה של סופי אגתה הביעה את המשאלה שהיא רוצה להיות עם טדרוס - ואז החתונה נהרסה. רק בגללה. וסופי ואגתה חזרו לבית הספר לטוב ולרע. אבל בית הספר השתנה. בית הספר לטוב הפך לבית הספר לבנות, ובית הספר לרע הפך לבית הספר לבנים. טדרוס, שהיה המנהיג של הבנים, רצה להרוג את סופי כי היא לקחה את הנסיכה שלו. ואז הוא רצה להרוג גם אותה. הוא חשב שהיא שיקרה, כשהגיעה למגדל, שהיא לא יודעת שסופי עקבה אחריה. אבל הוא התעצבן והציע פרס גם על ראשה של אגתה. ועכשיו, היא הולכת למות. היא בכתה בשקט, נזכרת בכל מה שקרה. כל מה שעברה היה כלום לעומת מה שהייתה אמורה לעבור. אבל היא לא תספיק לחיות. היא עומדת למות.

כשהתעוררה בבוקר, אגתה נזכרה שהיא עומדת למות. היא נפרדה מביאטריקס והלכה לחדרן של שלוש המכשפות. בדרך, בנות שראו אותה חיבקו אותה לשלום ואמרו לה שהיא הייתה נסיכה טובה.
כשהגיעה לחדר של המכשפות, הן בכו. הסטר חיבקה אותה במשך שתי דקות ואמרה לה שהיא הייתה חברה טובה בשבילה.
כשקראו לה לרחבת ארוחת הצהריים, ראתה אגתה את טדרוס.
הוא משך אותה ליער הכחול והם דיברו הרבה זמן.
"אני מפחדת," בכתה אגתה.
"אגתה, אני ממש מצטער. את יודעת שאני אוהב אותך תמיד. ואני לא מאמין שמנלי הכריח אותי לעשות את זה!" הצטעק טדרוס.
"אני אוהב אותך, אגתה," אמר ונישק אותה.
היא נענתה לנשיקה וחיבקה אותו בחוזקה.
"ואני אותך," לחשה לו, בפעם האחרונה בחייה.
"ט-טדרוס?"  שאל צ'אדיק שראה את טדרוס ואגתה.
"צ'אדיק?" שאל טדרוס שהתנתקו מאגתה, שנהייה אדום כמו עגבנייה.
"מה אתם עושים פה?" שאל צ'אדיק בהלם.
"בבקשה, אל תגלה לאף אחד!" בכתה אגתה.
"אני מצטער, אגתה. אני לא אגלה לאף אחד. ואני מצטער שעוד מעט תמותי..." אמר בצער צ'אדיק, ופנה לדרכו.
"טדרוס, אני אוהבת אותך. ותמיד אוהב אותך." בכתה אגתה וחיבקה את טדרוס.
"אנחנו צריכים להתחיל. אני כל כך מצטער..." אמר בעצב.
"טדרוס," נרעדה אגתה, בוכה את דמעותיה האחרונות. "אני אוהבת אותך. ואני סולחת לך." אגתה נישקה אותו בפעם האחרונה.
אגתה עמדה על הדשא הרך והנעים, שעתיד להיות מלא בדם. טדרוס עמד מולה, מצוייד בחרבו אקסקליבר, עיניו רטובות מהדמעות שבכה. הוא היה צריך פשוט לנעוץ את חרבו בליבה - ולשים קץ לחייה.
הוא התקרב אליה, חרבו שלופה, עיניו דומעות. הוא כיוון את להב החרב אל מול ליבה של אגתה, ונעץ אותו בגופה.
רגע לאחר שגופה של אגתה נפלה על הרצפה, הרבה בנות בכו.
טדרוס נפל על הרצפה, נותן לדמעות לזלוג מעיניו, מחבק את גופה של הנסיכה שלו.
"אני אוהב אותך," לחש לאוזנה ונשק לשפתיה בפעם האחרונה.
ואז התחילה המהומה.
הסטר נפלה על הרצפה, מיואשת, וקעקוע השד שלה ירה חצים על כל הבנים.
טדרוס הגן על גוויתה של אגתה בגופו, ולא היה לו אכפת אם היה נפגע. הוא אהב אותה בכל העולם, והיא הייתה כל עולמו. ועכשיו היא מתה. הוא נתן לחרבו של אביו, אקסקליבר, לחדור לגופו, ונפל על הדשא של מקום ארוחת הצהריים בבית הספר לטוב ולרע.
הוא שכב, גופו דומם, ליד גופתה הדוממת של אהובתו, ידו אוחזת בידה.

ובעולם הבא, הנסיך טדרוס מקמלוט והנסיכה אגתה מהיערות שמעבר, התנשקו, מאוהבים עד עמקי נשמתם זה בזה.