צוקו לא לבדו

 מוקדש להארי 443 ששאל על הפאנפיק "מזוודה ודאון" איפה צוקו.

צוקו מצא את עצמו רובץ באמצע דשא אינסופי למראה בלי שום דבר באופק.

הוא קם והזדקף, סוקר את הסביבה בחיפוש אחר אויבים שעלולים לארוב לו, אבל במקום כזה לא היה לאויבים שום סיכוי להתחבא, למען האמת.

"איפה אני?" הוא שאל את עצמו.

"שאלה טובה," אמר קול מאחורי צוקו, שכל כך הבהיל אותו עד שהוא הסתובב לאחור באחת ושלח מטח של אש מידיו.

"פרוטגו!" צעק הזר.

להפתעתו של צוקו, האש שלו עצמו חזרה אליו והוא התכופף אינסטינקטיבית.

"בדרך כלל אתה מנסה להרוג את מי שפונה אליך?" שאל הזר בזעף.

צוקו בחן את האדם שמולו, עדיין מוכן להתקיף במידת הצורך.

הוא היה נער חיוור בערך בגילו, ובערך בגובה שלו, עם שיער שחור פרוע (כמו שלו.)

וכאן הסתיים הדמיון ביניהם.

הנער מולו היה רזה יותר, והיו לו משקפיים עגולים ועיניים ירוקות.

הנער החזיק מקל כאילו מדובר בכלי נשק.

"איפה השרביט שלך?" הוא תהה.

"הא?" תהה צוקו.

"לא משנה," אמר הנער, "אני הארי פוטר. מי אתה?"

"אני שליט האש צוקו," הציג את עצמו צוקו.

הנער הרים גבה.

"מה הופך אותך לשליט האש?" הוא שאל בזלזול.

"הכתירו אותי לשליט האש באומת האש," אמר צוקו, "אני הייתי נסיך הכתר."

"לא שמעתי על אומת האש אף פעם," אמר הארי.

"מה?" התפלא צוקו, "באיזו אומה אתה חי?"

"בבריטניה," ענה הארי.

"בחיים לא שמעתי על האומה הזאת," קימט צוקו את מצחו

"אם כבר מדברים על דברים שלא שמעת עליהם," הארי היסס לרגע לפני שהמשיך, "אתה קוסם.

איך אתה לא מזהה אותי?"

"קודם כל," אמר צוקו, "אני כשף אש, לא קוסם."

הוא העלה אש מעל כף ידו כדי להמחיש את ההבדל.

"דבר שני," הוא המשיך, "למה אני אמור להכיר אותך?"

הארי נראה המום- לא ברור אם יותר המום בגלל האש שצוקו יצר או מפני שצוקו לא זיהה אותו.

"לא שאני מחפש תהילה או משהו כזה," אמר הארי, "אבל אני הנבחר, האדם שחיסל את וולדמורט, הבחור עם הצלקת!"

"איזו צלקת?" שאל צוקו.

הארי נגע לרגע במצחו.

"הא!" לעג צוקו, "לזה אתה קורא צלקת? זאת שריטה חמודה בצורת זיגזג! זאת צלקת!"

צוקו הצביע על הכויה המפוארת שכיסתה את עינו וכמעט מחצית מפניו.

"אנשים מרחמים עליך בגלל הבדיחה הזאת? אתה מרגיש מסומן חלילה?" הוא המשיך, מתקרב להארי באיום.

הארי נסוג אחורה.

"אוקיי, אבל את הצלקת הזאת אני קיבלתי מקוסם אפל שרצח את ההורים שלי כשהייתי תינוק ואז ניסה לרצוח אותי ולהשמיד את העולם," סיפר הארי.

"איזה סיפור יפה," אמר צוקו בגלגול עיניים, "אני קיבלתי את הצלקת הזאת סתם בגלל האכזריות של אבא שלי."

"הצלקת הזאת סימנה את הגורל שלי כמי שנועד להתמודד מול וולדמורט," זעף הארי.

"הצלקת הזאת שלחה אותי למסע של שנים במרדף אחרי האווטאר מטרה להשיב את כבודי האבוד," זעף צוקו בחזרה.

"האווטאר?" תהה הארי.

"בחור קירח עם כוחות על טבעיים," אמר צוקו בקצרה.

"מעניין, גם וולדמורט מתאים לתיאור הזה," אמר הארי, "והרגת את האווטאר הזה?"

"נעשינו חברים," הודה צוקו.

"איכס, עם זה אני כבר לא יכול להזדהות," הצטמרר הארי.

"זה באמת מוזר," הודה צוקו.

"למען האמת, הייתי שמח לשמוע את הסיפור המלא שלך," אמר הארי.

השניים התיישבו, וצוקו התחיל את סיפורו, ולכשסיים הוא האזין לסיפורו של הארי.

איכשהו, כשנגמר סיפורו של הארי, השניים שוב מצאו את עצמם כל אחד במקום המיועד לו.