תאום יחידפיקצר

אממ טוב.. אני יודעת שזה קצר, אבל זה בכוונה. ואני יודעת שיש  הרבה פאנפיקים דומים מאוד שפועלים בעצם על אותו עיקרון- אבל אני מבטיחה שלא העתקתי שום משפט ושום כלום מאף אחד, למקרה שתתהו.. וזה עצוב, וזה על התאומים- ובגלל זה אני בעיקר אוהבת את זה למרות שזה לא הכי טוב שלי.. (פרד!!!! :( )

קולות פיצוץ, זעקות אימה נוראות ופחד בכל מקום. ג'ורג' וויזלי רץ בין הנלחמים על טירת הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות, בניסיון למצוא את בני משפחתו. אך לפני רגע קט שמע רעש התרסקות עז מהקומה שמעליו, והיה לו חשד מבהיל שאחד מקירות הטירה כרגע התמוטט. הוא האיץ, ולבו פעם חזק כל כך שזה כאב. הוא היה מודאג, והדאגה הסיחה את דעתו בעת שקפץ מאחד מגרמי המדרגות- ועקב כך הוא מעד וכמעט נפל. ג'ורג' המשיך לרוץ, מתנשם ומתנשף, וצד מותנו כבר התחיל לכאוב כשלפתע, כמה מטרים לפניו, ראה רעמת שיער ג'ינג'י מתנופף. הוא רץ קדימה, צועק בכל כוחו:"ג'יני!!!" ג'יני וויזלי, אחותו הצעירה, הסתובבה בהפתעה לאחר שהפעילה את קללת עטלפי הנזלת שלה על אוכל המוות בו נלחמה. "חשבתי שאת נמצאת בחדר הנחיצות," פלט ג'ורג' בהתנשפות, מוחה את הזיעה ממצחו. "כבר לא." אמרה ג'יני בחצי-חיוך. "איפה-כולם?" הוא השתנק, מנסה לשמור על קור רוח. ג'יני משכה בכתפיה. "תישארי פה!" פקד ג'ורג' ועקף את אחותו, ממשיך לרוץ במעין בהלה מטורפת. מקץ כמעט שעה שלמה של חיפושים התייאש ג'ורג' מלמצוא את בני משפחתו, והצטרף ללחימה. הוא שיתק אוכלי מוות במהירות מטורפת, זועם ומפוחד גם יחד. בדיוק כאשר הרים את שרביטו מעל לראשו וצרח:"סטופפי!" ואוכל המוות בו נלחם הועף כמה מטרים אחורנית, חסר הכרה, שמע יפחות חלושות מאחוריו. ג'ורג' הסתובב, ולעיניו נגלה מחזה מסמר שיער. המוני מתים ופצועים שנפגעו בקרב על הוגוורטס היו מוטלים על הרצפה, קרים ודוממים, מוקפים בבני משפחה או בחברים. ולנגד עיניו הנדהמות של ג'ורג', על הרצפה, שכב אחיו התאום, פרד. ראשו של ג'ורג' הסתחרר, וכל מה שהצליח לחשוב היה: לא. זה לא ייתכן. הוריו ואחיו שתקו והביטו בו, עיניהם נוצצות מדמעות. ג'ורג' כרע לצד ראשו של פרד, המום כאילו חטף מכת אלה חזקה בראש. לא ייתכן! חשב שוב. הוא סירב להאמין, אך ידע כי בקרוב כבר לא תהיה לו ברירה. הוא חש בדמעות צורבות את עיניו, וחשב על איך שהיו שניים, וזהו, אין יותר תאומים. אין יותר שניים, נשאר רק אחד, רק הוא, רק ג'ורג' בלי פרד.