0 חרמשים |
בהשראת "אמת או חובה - גרסת החצויים" באתר ווטפאד.<br>מה קורה כשחבורת בני הנפילים הישנים והחדשים מחליטים לקיים משחק אמת או חובה?
פרק מספר 3 - צפיות: 13992
(5) 7 דירגו
|
פרק: |
דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: בני הנפילים, מיומנויות אפלות - זאנר: קומדיה - שיפ: קיט/טייבריוס, אלק/מגנוס, קליירי/ג'ייס, אמה/ג'וליאן, אמה/מארק, מארק/כריסטינה, כריסטינה/דייגו, איזבל/סיימון - פורסם ב: 05.08.2017 - עודכן: 11.10.2017 | המלץ! ID : 8963 |
מישהו ביקש ממני לעשות לטיי נקודת מבט, ואני אוהב את טיי ואתגרי כתיבה (בכל זאת, לא יוצא לכם לכתוב מנקודת המבט של בחור אוטיסט גיי כל יום), אז החלטתי למלא את בקשתה/ו ואת הבקשה שבלבכם (כי אני ידעתי שכל שלושת המנויים יתחרפנו מאושר. כל השאר, בבקשה תעשו מנוי!). תיהנו! לא רציתי שהם יהרסו לי את החדר לחלוטין עם הצבע, אז יצאנו לנקודה בין המדבר לחצר המכון כדי לעשות את זה. "טיי," קיט מלמל, "מה אתה עושה?" "אני -" שלחתי מבט בכולם. הם הסתכלו עלי בתדהמה, כמעט בגועל. "אני חייב ללכת," אמרתי לבסוף והרכבתי את האוזניות על אוזניי. המוזיקה התחדשה באוזניי, הרמוניה מושלמת של כלי נגינה שונים. צעדתי אל תוך המכון, אל המקום שבו רציתי להיות. איפה שחיכיתי במשך יום שלם מחוץ לדלת. הייתי בדרכי אל דלתות החדר של קיט, כשמישהו נגע בכתפי. הסתובבתי כדי לרטון משהו לעברו, וקלטתי שזה היה קיט. העיניים של קיט מעניינות. הן כמעט יצור חי בפני עצמו. יש בהן כל כך הרבה הבעות ורגשות מתחלפים, כל כך הרבה תנועה. הן כחולות בהירות ועזות, עיניים של משפחת הרונדייל. לפעמים הן אדישות כמו חתול, לפעמים דואגות כמו אימא דובה, לפעמים משועשעות כמו פרפר. יש לו חיים בעיניים. אני מחבב את זה. קיט תפס את האוזניות שלי ומשך אותן מטה. "מה רצית?" שאלתי. קיט התנשף. "למה עשית את זה?" משכתי בכתפיי. "אתה כבר מכיר אותי. אתה יודע. אני לא אוהב רעש, אני לא אוהב קשר עין, אני לא אוהב מגע ואני לא אוהב שמאיימים עלי." "טייבריוס, אתה בסדר גמור עם זה?" קיט שאל. לרגע אחד, הרגשתי את הרגשות שלי מתפרצים מהסכר שבו הם מסתתרים כל חיי. "לא." "אתה צריך לחץ?" קיט שאל בשקט. הוא כבר מכיר אותי. הוא כבר יודע. "כן." הנחתי לו לקחת את ידי ולשפשף אותה. "חזק יותר." זה לא הספיק. "חזק יותר." עדיין לא מספיק. "אתה יכול לשים את הידיים שלך סביבי?" "לחבק אותך?" קיט שאל בהפתעה. הנהנתי. "זה." קיט כרך את ידיו סביבי בהיסוס. הוא הידק את האחיזה שלו לאט ובטוח, בעדינות. זה לא עבד. הייתי קשיח כמו חץ. אני צריך להתמסר ללחץ. "חזק יותר," חזרתי. קיט הידק את האחיזה שלו. הגוף שלי נרפה קצת. "תמשיך." יכולתי להרגיש את הלחץ, כמעט כואב, בחיבוק של קיט. פניי נלחצו אל לוח לבו. היה לו ריח של טבע. של רוח מדבר ודשא והחצר האחורית ושל דבש. ואולי קצת פרווה. "זה טוב?" קיט לחש אל אוזני. למרבה הצער, לא. זה כמעט היה מספיק. אבל לא. "לא." "תגיד לי מה לעשות." שתקתי לרגע. "אתה יכול להצמיד את השפתיים שלך לשלי?" ביקשתי לבסוף. קיט נראה המום. פיו נפער. "מה?" "אתה יכול להצמיד את השפתיים שלך לשלי?" חזרתי. "לנשק אותך." "זה השם של זה." "אותך. טייבריוס נירו בלאקתורן." "זה השם שלי." "לנשק אותך." "לעזאזל, פשוט תעשה את זה," רטנתי. לאחר מחשבה קצרה, הוספתי: "אל תספר לג'וליאן שאמרתי 'לעזאזל'." "מה שתרצה," קיט אמר, עדיין המום. "קודם לחבק אותך. עכשיו לנשק אותך. זה היום הכי טוב בעולם." "אתה יכול -" "כן. בטח." קיט רכן קצת למטה. "ככה?" הוא שאל והצמיד את שפתיו לשלי. לא זזנו. בהתחלה זה היה כמו פסל: רק להרגיש את שפתיו של קיט לחוצות אל שלי בחוזקה, להרגיש את השקיקה והלהט מבעד לשפתיים שלו. לא רציתי להיפתח אליו יותר מזה. זה קיט. אסור לי להיפתח אליו יותר מזה. אבל איכשהו, תוך פחות מארבע דקות, מצאתי את עצמי מרותק על המיטה שלו בסיטואציה שכמעט ורק רציתי להפסיק. לא תכננתי שזה יגיע לכדי כזאת נשיקה. לא תכננתי להרגיש את הלחץ מוחץ את גופי כמו פחית. לא תכננתי להרגיש את קיט מעלי ובחיקי, נושך את שפתיי כמעט באכזריות וסוחף אותי לנשיקות, כל אחת פראית יותר מהשנייה. לבסוף התנתקנו, ואני הבטתי בפניו. "זה היה נורא? אתה נראה כאילו זה היה נורא," קיט הודה. הנדתי בראשי. "זה לא היה נורא. זה היה…" ניסיתי למצוא מילה מתאימה לתיאור. החלטתי לנטוש את זה לרגע. "הרגשתי רגיל." קיט נשכב לצדי, מבטו לא מש מעיניי. "מה זה אומר, 'רגיל'?" "'תסמונת אספרגר'," דקלמתי את המילים שליבי אמרה. "תסמונת על הקשת האוטיסטית. כל התסמינים מופיעים בהתנהגות שלי." "אז אתה כנראה אוטיסט?" קיט שאל בשקט. "לחיי 'כנראה אוטיסטים'." "אתה יודע," קיט העביר את מבטו אל תקרת החדר, "אין לי בעיה להתמודד עם חבר אוטיסט." "ולי אין בעיה להתמודד אתך." קיט שלח מבט אל המצח שלי. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל כל מי שחי אתי באותו הבית תקופת זמן כזו או אחרת יודע - כשרוצים להסתכל לי בעיניים אבל אני לא רוצה, מסתכלים על איבר אחר באזור העיניים. דרו הסתכלה על הריסים התחתונים, וכך גם טאבי. ג'וליאן וליבי הסתכלו על האף. מארק, שהיה האח היחיד שהבין אותי באמת, הסתכל על השפה העליונה שלי. קיט היה היחיד שהסתכל על המצח שלי. "זה בסדר. אתה יכול להסתכל לי בעיניים," אישרתי לו. קיט חייך. "אני יכול לבקש משהו נוסף?" "כן." "אפשר להחזיק את היד שלך?" "כן." "ועוד משהו אחד, בבקשה?" "כן?" "אתה יכול לצחוק?" קיט ביקש. קימטתי את מצחי. "למה?" "הצחוק שלך יפה." "אני לא יכול לצחוק אם משהו לא מצחיק אותי, אז תיאלץ לחכות." "אתה יודע מה יהיה מצחיק?" "מה?" "להוריד לג'ייס את האף מהעננים." קיט קם ומשך אותי אתו. "אתה בא?" עשינו את דרכינו בחזרה אל החצר האחורית, והצטרפנו לחגיגת הנקמה בג'ייס. ליבי שלחה אלי מבט רך כשהגענו. "אני סולחת לך," היא התוותה בשפתיה. "תודה," החזרתי בתשובה. קיט לקח מברשת, והביא אחת גם לי. טבלנו אותן בדליי הצבע, וקיט הדריך אותי כיצד לצבוע את ג'ייס באופן מספק. חייכתי חיוך קטן והעברתי את המברשת על פניו של קיט, במקום על גבו של ג'ייס. צביעה של אחרים לא הייתה משהו חריג - סיימון לא הפסיק להתיז צבע על קליירי, כריסטינה ואמה שתיהן התמלאו בצבע, צבע זהב עקב אחרי טאבי לכל מקום, דרו ציירה על אוזניו של מארק. קיט חייך והתיז עלי גם הוא צבע, וליבי הצטרפה אלינו ושפכה עלי דלי צבע חצי ריק. צחקתי. זה היה כיף. כמעט והרגשתי רגיל. כשצחקתי, קיט בהה בי במבט מוזר. לא מבט של חתול, אימא דובה או פרפר. לא מבט של חיה כלשהי. מבט רך ומתוק, כמעט מתרגש. אחר כך, ליבי גילתה לי שזה נקרא מבט אוהב. תנו כבוד - את כל זה כתבתי מהפלאפון. אז, מי אתם רוצים שיספר את הפרק הבא? אל תשכחו להגיב ולהירשם! לאב יו! טיי(לור) :)
|
|
||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |