הארי, אני מצטער

"הארי היקר,

אני יודע שאתה חושב שלא אכפת לי ממך אבל ההפך הוא הנכון. אני חושב עליך בכל יום כשאני מתעורר ובכל ערב לפני שאני נרדם. אולי ההורים שלי לא יסכימו איתי, אבל הייתי חייב להגיד לך את האמת. אני יושב כאן עכשיו בבית המסתור שאליו  לקחו אותנו הקוסמים המוזרים האלו. אתה יודע מה? דווקא לא כל כך נורא כאן. טוב, אני קצת סוטה מן הנושא, מה שבעצם רציתי לומר לך הוא שאני קינאתי בך. בכל פעם שהיית נוסע לבית הספר שלך, אני הייתי יושב ובוכה בלי דמעות, ומבלי להראות שום דבר. היה לי ברור שההורים שלי לא יבינו אותי, שהם לא יבינו למה אני מקנא ב"פריק" שמתעסק בדברים כל כך לא נורמליים, שמתעסק בדבר הכל כך מופלא הזה שנקרא קסם. אני מודה שבילדות לא הייתי בסדר כלפיך, התעללתי בך. אבל האמת היא, שאני הרגשתי שאתה מתעלל בי. למרות שלא היו לך חברים והיית ישן בתוך ארון קטן, בכל זאת הרגשתי שאתה מאפיל עליי. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אתה היית שונה, שונה במובן טוב. כל הרחוב, המשפחה, החברים וכולם היו נורמליים. אני לא אוהב נורמה, ואף פעם לא אהבתי. לך הייתה את הצלקת, את ההורים השונים, את הייחוד. אני יודע שזה נשמע מטופש ובעצם חשבתי שההורים שלך היו שיכורים ולא יוצלחים, אבל זה עדיין יותר טוב מהורים כל כך משעמים ונורמליים. הילדות שלך הייתה הרבה יותר קשה משלי, ואני מבין שלי הייתה ילדות, "מושלמת", אם תרצה. אך למרות הכל, אני עדיין רציתי להתחלף איתך. כשקיבלת את המכתב להוגוורטס, כשגילית שאתה קוסם, הקנאה התגברה. היא גדלה כל כך עד שהדרך היחידה שלי להפסיק לחשוב עליה ולו לרגע, הייתה להוציא את הזעם שלי על ילדים קטנים וחלשים ממני. זאת גם אחת הסיבות להפרעות האכילה שלי. כל הילדות רציתי להיות שונה, להיות מיוחד, אבל לא משנה מה, אתה עדיין האפלת עליי בניגוד למה שהוריי חשבו. עכשיו כשאני חושב על כך, אני רצית לקבל את המכתב מהוגוורטס, אני רציתי להיות המיוחד, להיות הקוסם. אני כל כך מצטער על כל מה שעשיתי לך בילדות. אז זהו זה, זאת האמת, האמת לאמיתה. זה מה שתמיד חשבתי ורציתי להגיד לך. אני מקווה שתבין אותי, וגם אם לא, אז שלפחות תבין למה התנהגתי ככה.

כל טוב,

מבן דודך, דאדלי."

ובכך זה נגמר, דאדלי לקח את הדף עליו כתב והתכוון להכניסו למעטפה ולשלוח, לא יודע איך ואם המכתב יגיע אל הארי. 

בהבזק שנייה בלי לחשוב אפילו מה עושה ולמה, הוא קרע את המכתב וזרק אותו לאח הבוערת. המכתב נשרף כליל, אף זכר לא נשאר למילים שיצאו היישר מתוך ליבו של דאדלי ועלו בכתב על הנייר. הוא לא ידע למה הוא עשה את זה. איזו סיבה הייתה לו בכלל? אבל עכשיו זה מאוחר מדי, עכשיו זה כבר נגמר ואי אפשר לחזור לאחור. 

עכשיו נותר רק לקוות.

הולך בדרך אחת בדרך של אמת 
לשמור שבועה שנשבעתי לפני בואי לכאן 
לא משכנוע עצמי לא מדימיון 
מרוח שהיא לא טהורה 
התבוננות פנימית מוצא במה שנמצא 
זאת הדרך אשמור במרחב בה יש אור 
נר לרגלי קרן אור 
מים חיים לב טהור 
זאת הדרך אשמור... 
כי כן ישמע ליבי חוכמה 
חוכמת המדוברת בה 
עמוד האור למי שבאמת פונה לשמוע לקולה 
לנפשי בדרך שעולה... 

זאת הדרך אשמור... 
הולך בדרך אחת בדרך של אמת... 

(השיר "אמת" של להקת "המדרגות")