זכרונות

לילי רצה מהקומה השביעית... מהר יותר מכפי שאי פעם רצה. ג'יימס עמד בראש המדרגות וצעק לה "בחייך ליל'ס, רק לדבר!" אבל זה לא עזר בכלל, כי היא התקדמה כאילו היא לא שמעה אותו. ככל שהיא המשיכה לרוץ הוא הגביר את קולו עד שלבסוף, אפילו בלי לעצור, היא צרחה אליו "אני שונאת אותך!"... זאת הייתה טעות. עוד לפני שהוא הספיק להזהיר אותה, המדרגות זזו והיא פספסה אותן, נופלת אל החלל שבין המסדרונות ומתרסקת על הקומה השלישית ומאבדת הכרה על האבן הקרה וזכרונותיה עפים ממנה כמו עשן דרך ארובה.

נקודת המבט של לילי:

הראש שלי כאב נורא כשהתעוררתי, אבל זה לא עצר שני אנשים מבוגרים מלצרוח "היא ערה, היא חיה וערה!". "מ-מה קרה?" שאלתי בקול מבולבל וחלש.
"לילי, היית מעולפת כי מעדת ונפלת מהמדרגות?" האישה הסבירה לי.

"ומי אתם?" שאלתי, הפעם בקול טיפה פחות חלש.

"לילי, את רצינית?" הגבר שאל, מופתע לגמרי מהשאלה "אנחנו ההורים שלך!"

חשבתי טיפה ועיכלתי את המידע החדש הזה. "אז קוראים לי לילי, ואתם ההורים שלי."

"כן," הוא השיב "את היא לילי אוונס, ואנחנו ההורים שלך. יש לך גם אחות בשם פטוניה, אבל אתן לא מסתדרות ביחד..." הוא חייך כשאמר את המילים האחרונות, כאילו חושב "בלשון המעטה".

"אוקיי..." אמרתי, מנסה להבין למה אני לא אסתדר עם מישהו. "וזה הכל?"

"כן." אמא השיבה "בינתיים החברים לכיתה שלך יסבירו לך על עצמם.

הם עזבו והחלו להיכנס אנשים בגילי: כמה נערות התפרצו ביחד ראשונות וסיפרו לי על החדר המשותף שלנו, אחרות סיפרו לי שהיינו רק חברות והבנים ניסו להרשים אותי עם הסברים על ספורט ומקצועות. לבסוף נותרו  רק ארבעה נערים גילי שנראו כאילו מלבד הלבוש לא היה להם שום דבר במשותף, אבל הם התנהגו כמו משפחה: הראשון, סיריוס, סיפר לי שהוא ממש "כלב רע" והתפוצץ מהבדיחה, הוספתי "ווף-ווף" רק כדי להיות מנומסת, דבר שגרם לו עוד יותר לצחוק. השני היה ילד שמנמן ונמוך בשם פיטר, שסיפר לי שאני נערה נחמדה וטובה לב, רק שממש כדאי לי להתרחק מטיפוסים שהוא קרא להם "סלית'ר-איכס" ואמר לי שהם "מרושעים ממש, הם ינסו להרוויח ממך כל מה שהם יוכלו ואז יזרקו אותך, כמו עלוקות!". השלישי היה נער עם שריטות על הפנים והגוף בשם רמוס שסיפר לי שאני פופולרית, מוצלחת ברוב המקצועות, חברה במועדון יוקרתי בשם ה"סלג-סלבז" וה"ידידה הכי טובה שאדם בצרות יכול לבקש". אחרי שלושת אלה, תהיתי מה האחרון הולך להגיד. כשרמוס הלך, נכנס נער עם שיער שחור פרוע, משקפיים מרובעים וחיוך מושלם שהציג את עצמו כ"ג'יימס" ושאל אותי "אז את באמת לא זוכרת כלום?".

"לא," עניתי לו "למרות... שאתה נראה מוכר, אני מבלה איתך הרבה זמן?"
"כן," הוא אמר וצחק "אפשר להגיד ככה..."

"אז אנחנו בני זוג?" שאלתי אותו, עם טיפה התרגשות.

"לא," הוא אמר והשפיל את מבטו לרצפה "רק ידידים... אפילו פחות.".

"מה זאת אומרת?" שאלתי פתאום, בגלל העצב שבקולו השתוקקתי לדעת עוד, אבל הוא מחה את דמעותיו ואמר "אני צריך ללכת".

כעבור 6 שעות, החדר של לילי אוונס וחברותיה:

"היי, חזרתי!" קראתי לבנות כשנכנסתי לחדר, התגובה הייתה מבול של חיבוקים מכולן. אחרי שעה של פטפוטים עם כולן, אזרתי אומץ ושאלתי אותן "תגידו, מה הקטע עם ג'יימס? הוא נראה די-"

"חצוף?" השלימה אחת, "מלא מעצמו?" שאלה השנייה, "אידיוט מוחלט?" שלישית אמרה.

"טוב לא בדיוק..." אמרתי "הוא אמר שאנחנו-"

"זוג?" אמרה השלישית בכעס "אני הולכת לפוצץ לו את הצורה אם הוא נישק אותך!" היא המשיכה בלהט, "לא!" עצרתי אותה "הוא אמר שאנחנו רק ידידים..."

"באמת?" שאלה הראשונה בהפתעה ענקית, "כן," עניתי לה "הוא היה מאוד עצוב משום מה..."

"תביני, הוא מטורף עליך... פשוט הוא פוץ גדול שאת שונאת!" אמרה השנייה והשאר הינהנו. "הוא היה בריון וכל זה, לפחות עד לפני שנתיים... הוא הפסיק להתנהג כמו חרא מהלך על שניים וריכז את כל המאמצים שלו בך." היא אמרה.
"אז..." השבתי אחרי חשיבה "אתן אומרות שהוא השתנה עבורי.".
"טוב, כן..." אמרה הראשונה "אבל את לא חושבת ש-", הפעם אני קטעתי אותה ואמרתי "אני אשתנה עבורו".

"לילי, את לא רצינית!" השנייה אמרה "אז נכון שהוא חתיך, שחקן קווידיץ', מדריך ראשי והוא לא בריון, אידיוט ו/או מניאק ששוכב עם כל בת שהוא יכול... אבל-"
"על מי אתן בדיוק מנסות לעבוד?" אמרה בחורה שישבה על המיטה שלה "לילי, פשוט תצאי איתו ואם לא מתאים לך, תעזבי!"
"את רצינית, אליס?" הן התווכחו איתה "היא לא יכולה פשוט-", "לא משנה," אליס אמרה "נוכל להתווכח גם מחר..." והיא הסיטה את הווילונות ועלתה לישון.

רציתי גם לישון, אז עליתי ונרדמתי... עם הרבה תוכניות למחר.

בבקשה תגיבו!