חלום הבלהות

"אבא, אני צריכה עזרה" צעקה לילי פוטר מחדרה. הארי נאנח וקם על רגליו. הוא היה בדיוק באמצע המאמר על שרביטים עתיקים והוא גם צריך להגיש דו"ח על הפעילות בשבוע שעבר. 'אבל אין כמו הילדים, בשבילם אני אעצור לקצת' חשב הארי. "מה קרה ללי חמודה?" שאל הארי בעודו עולה במדרגות. "אני לא מצליחה לעשות את לחש השיתוק ויש לנו מבחן עליו בתחילת שנה" ענתה לילי מחדרה. "אני בא להראות לך" ענה הארי בשמחה, הוא תמיד אהב לעזור לילדים שלו בכל מה שקשור בהתגוננות מפני כוחות האופל. הוא עלה במדרגות החורקות והלך לחדרה של ביתו לילי. "אני כאן לילי" ענה הארי ופתח את הדלת. "יופי, הארי פוטרררר" נשמע קול נחשי וצחוק אכזרי אחריו.

"וולדמורט, איך?" שאל הארי בתקיפות וכיוון את השרביט לעבר וולדמורט. "זה מעבר להבנה שלך" ענה וולדמורט ברוגע. "מה עשית לבת שלי?" שאל הארי בכעס. "אני? כלום" ענה וולדמורט כשטתף לבדיחה פרטית.

הארי... הארי...

"מה אתה עושה לי?" צעק הארי. "אני לא עושה כלום" ענה וולדמורט. "תחזיר את הילדה שלי" צעק הארי ושלח לעבר וולדמורט לחש משתק. וולדמורט זז הצידה בקלילות ושלח לחש שיתוק משלו. הארי התגלגל וצעק "אקספליארמוס". וולדמורט זז הצידה ואחד הקירות נשבר. "ג'יני, תרחיקי את הילדים" צעק הארי. 

הארי... הארי... הארי... אתה צריך...

"מה אלה הקולות האלה?" שאל הארי את וולדמורט. "איזה קולות?" שאל וולדמורט בחיוך. 

אתה צריך להתעורר... הארי...

כאב החל להציק להארי בראשו. "די!" הוא צרח ונפל על ברכיו. לפתע ג'יני נכנסה לחדר. "הארי, אתה צריך לקום" אמרה. העולם החל לרצד סביב הארי. וולדמורט חייך ואמר "אבדרה קדברה". קרן האור הירוקה פגעה הישר בג'יני והיא נפלה לרצפה. 

הארי... קדימה חמוד...

הארי החל לבכות. ג'יני מתה עכשיו ואיכשהו וולדמורט חזר ובנוסף להכול, הקלות בראשו של הארי התחזקו. 

אתה מסוגל ... קדימה...

לפתע הארי נפל על הרצפה ואיבד את ההכרה.

הוא התעורר בביתו הישן שבו גר עם הוריו. הוא ניסה להיתישב וגילה שהוא קטן ביותר. הוא שלף את משקפיו וחיפש מראה. הוא מצא אחת ומה שראה הפתיע אותו. הוא היה בן ארבע ולא הייתה לא צלקת. "סוף סוף התעוררת חמוד?" נשמע קול גברי וכשהארי הסתכל לכיוונו הוא ראה את אביו, חי ושלם.

"רגע אז הכול היה.. רק חלום רע?" שאל הארי