אני? אתם בטוחים?

היי, זה פאנפיק חדש שאני כותבת ומקווה שתאהבו אותו :)

כמה דברים שצריך לדעת לפני שקוראים את הפאנפיק-

1. אני מתעלמת פה מההרפתקאות של השלישייה (הארי, רון והרמיוני)

2. הם לא שלישייה בפאנפיק הזה, הם רביעייה-הארי, רון, הרמיוני ואריאל (אריאל היא בת)

3. הפאנפיק קורא בהיותם בני 15-16.

4. כמה דברים שצריך לדעת על אריאל-לומדת בהוגוורטס בבית גריפינדור עם חבריה הטובים ביותר-הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר. אריאל היא ילדה עם עיניים ירוקות גדולות, שיער גלי סתווי וארוך, והיא קוסמת מצטיינת בלימודיה. 

***וויתור זכויות מלא לרולינג וריידן :) :)

היו אלו ימים שקטים בהוגוורטס. מאז שלקוסמים נודע שהם צאצאים של אלים מהמיתולוגיה היוונית שאכן קיימים, כולם חיכו בקוצר רוח שאל מסויים יכיר בהם.

הם ניסו לעשות מעשים גדולים בכדי שיבחינו בהם. הם היו מוכנים לעשות הכל. ביום בו גילו את זה, הספרייה הייתה עמוסה כפי שלא הייתה מעולם. הספרים על האלים היוונים וכל הקשור אליהם נחטפו ממדפי הספרייה.

רשת החיפוש הקוסמית כמעט קרסה תחת הקטגוריה:"אלים יוונים". למזלם של הרביעייה, הם היו מהירים מספיק להגיע לספרייה ולחטוף כמה ספרים.

הארי ורון, שהקריאה לא התחבבה עליהם במיוחד, התנדבו לחפש מידע ברשת הקוסמית.

הרמיוני ואריאל לקחו את הספרים ובלעו את המילים בשקיקה, לא מחסירות אפילו לא אחת.

יום בהיר אחד, לרביעייה היה שיעור חופשי משינויי צורה בהודעה שעל הפרופסור מקגונגל "לטפל בעניינים בית-ספריים דחופים". הם התיישבו על שפת האגם, מפטפטים וצוחקים, כשמאחוריהם הגיע לא אחר מאשר מאלפוי.

"אני רואה שהגריפינדורים הטיפשים מתבטלים" אמר בהתנשאות. "תסתלק מפה מאלפוי" סיננה אריאל. "חחח למה לי? מה כבר תעשו לי פרחחים חלשלושים?" שאל מאלפוי בלעג.

רון הוציא את שרביטו, אבל הרמיוני הניחה יד על כתפו. "די. הוא לא שווה את הבילוי שלנו" אמרה לו ורון החזיר את השרביט לכיסו. "כן, תמשיכו בבילוי העלוב שלכם. לרגע הייתם יותר מקוסמים ברמה זבל כששוחחתם איתי" אמר מאלפוי ביהירות.

רון שלף את שרביטו. "אקספליארמוס!" צעק רון אך הקללה החטיאה. מאלפוי האדים. "אתה חושב שתצא מזה בזול טיפש?" צעק מאלפוי וכיוון אליו את שרביטו.

"שתק!" קרא מאלפוי. "הו לא, אתה לא!" קראה אריאל ורצה אל רון, כך שהקללה פגעה בה. היא הוטחה למי האגם בחבטה רמה, אך במקום לחוש כאב עז, הרגישה שכוח ממלא אותה.

היא שמעה במעומעם את צעקות חבריה וקמה מהאגם. היא החלה ללכת לעבר מאלפוי שעל פניו הבעה מבוהלת. "אתה-לא-תפגע-שוב-בחברים-שלי!!!" צעקה ותקעה בו מבט מאיים,

ונחשול מים שהתרומם מאחוריה ניתז בפניו של מאלפוי הרץ בבהלה חזרה להוגוורטס. היא ראתה שכל הדשא ברדיוס כמה מטרים היה רטוב. היא החווירה.

"א-אני עשיתי את זה?" שאלה וחבריה הנהנו מפוחדים. היא רצה למגוריה בהוגוורטס נסערת. כמה דקות מאוחר יותר הארי נכנס והתיישב לידה.

"אתה ראית את המים. איך זה יכול להיות? הייתי בלי שרביט!" אמרה לבסוף אריאל, מנסה למצוא הסבר הגיוני למאורע.

"את בטוחה שלא השתמשת בכלום? אפילו לא קסם אילם?" שאל אותה הארי. "הארי, אתה סומך עליי?" שאלה אותו וזה הנהן במרץ.

"אז תסמוך עליי שאני אומרת לך את האמת-לא עשיתי דבר" אמרה ויצאה מהחדר. היא הלכה לכיוון המשרד של פרופסור מקגונגל ודפקה על הדלת.

"יבוא!" שמעה אריאל את קולה של הפרופסור ונכנסה. "כן אריאל? במה אוכל לעזור לך?" שאלה הפרופסור.

"האם אוכל בבקשה לקבל אישור קריאה במדור המוגבלים בספרייה?" שאלה אריאל, והפרופסור מקגונגל התקשחה. "למה?" שאלה הפרופסור בחשדנות.

"אה, ספר ממש מעניין בתורת הצמחים שאני מחפשת הרבה זמן ואמרו לי שהוא נמצא במדור המוגבלים" שיקרה. "הו, כמובן, כמובן" אמרה הפרופסור מקגונגל,

והושיטה לאריאל את האישור הכתוב. אריאל הודתה לה ורצה לספרייה.

היא הראתה לספרנית את האישור והלכה למדור המוגבלים וכשבדקה שאף אחד לא מסתכל עליה היא הוציאה את הספר: "אלים יוונים-אגדות".

לרגע זה היה נראה לאריאל טיפשי להכניס למדור המוגבלים ספר אגדות. הרי אגדות זה אגדות! זה לא קיים. ואז היא נשכה את שפתה, נזכרת באוצרות המוות ובמיתוסים היוונים.

בהחלטה של רגע היא פתחה את הספר ודפדפה. "זאוס-הכל על הכל". לא, לא מתאים לה. "מיתוסי האהבה". גם לא. מה זה קשור אליה? ואז אחת הכותרות צדה את עינה ללא סיבה מובנת.

היא נעצרה בעמוד של הכותרת והתחילה לקרוא את האגדה הקצרה: 

"אגדת פוסידון ואתנה"

"האגדה מספרת שלפני חמש-עשרה שנים, התאהב פוסידון אל הים באתנה אלת החכמה, אף על פי שאינם הסתדרו כלל.

מסיבות שאינן ידועות ולא מפורטות, האלה אף היא ראתה משהו ביריבה הנצחי.

מספרים שלאלים הייתה ילדה יחד שיצאה ממחשבותיה של אתנה ונושאת עמה את כוחותיו של פוסידון וכוחותיו של אתנה.

אנשים מסויימים אף קראו לאותה ילדה "נסיכת האולימפוס", אף-על-פי שלא הייתה בת זאוס והרה.

אומרים שהילדה אשר נוצרה ממוחה של אתנה היא שילוב מושלם של שני האולימפיים החזקי.

האלים לא יכלו לגדל את הילדה באולימפוס ובנוסף חששו שהאלים יגלו על כך, ולכן מסרו אותה להורים מאמצים בעולם בני התמותה"

 מחשבה משונה עלתה במוחה של אריאל, אך היא מיהרה לדחות אותה על הסף. "לא" פסקה לעצמה. "לא יכול להיות ש-"

"שאת הבת שלנו?" שמעה אריאל קול נשי מאחוריה.

		הפרק הבא