אני? אתם בטוחים?

הימים עברו לאיטם, ולשמחתה של אריאל הילדים חזרו להתייחס אליה רגיל ולהפסיק לקוד כל פעם שעברה על ידם.

באחד הימים, כשנגמרו לה השיעורים באותו היום, חזרה אריאל למעונות הבנות בגריפינדור. להפתעתה, ראתה ליד מיטתה אגם קטן (ה.כ-בערך 30 סמ), מסביבו ישנן אבנים אפורות ומים זורמים לאגם מעמוד אבנים קטן שבין חריציו מבצבצים עשבים ירוקים. היא חייכה. היא שמעה את פטפוטי חברותיה המתקרבות מאחוריה.

"וואו! מה זה?" קראה אסטה בהתפעלות. אריאל הסתובבה אליהן בעודה מחייכת וענתה: "מתנה מאבא".

חיש מהר עברה השמועה שאריאל קיבלה מתנה מאביה, אל הים-פוסידון. ילדים החלו להתאגד סביב חדרה ולבקש לראות את האגם, ואריאל במשיכת כתפיים הסכימה.

הימים חלפו ובאחד מהם הרמיוני, ג'יני ואסטה דיברו על שיעורי הבית הרבים שנתנו להם, בזמן שאריאל שכשכה את רגליה במי האגם. לפתע הגיח מהם היפוקמפוס (ה.כ-חצי סוס חצי דג).

הבנות צרחו  ונבהלו למראהו אך אריאל הרגיעה אותן. "מה אתה עושה פה?" שאלה אותו. "יש בעיה! מפלצת באוקיינוס האטלנטי! הלורד פוסידון כבר שם וביקש שאבוא לקרוא לך לעזרה" אמר ההיפוקמפוס בבהילות ואריאל הנהנה.

"את מדברת איתו?" שאלה ג'יני, המומה. "אבא שלי ברא אותם, אז כן" אישרה ומיד פנתה להרמיוני: "הרמיוני, אם אחד המורים שואל, תגידי שהלכתי לעזור לאבא שלי באוקיינוס האטלנטי".

הרמיוני הנהנה ואריאל לקחה את שרביטה ועלתה על גבו של ההיפוקמפוס והם צללו. להפתעתה ראתה שיש מהאגם הקטן שלה מעבר ישיר לאוקיינוס.

"וואו! לא ידעתי שיש פה מעבר!" אמרה בהתפעלות. "אם היית צוללת היית יודעת" צהל ההיפוקמפוס. לבסוף הגיעו, והמראה שנגלה לעיני אריאל היה עוצר נשימה. ארמון עצום עשוי זהב וכל טוב.

ההיפוקמפוס הוריד אותה על מרפסת פתוחה ושחה משם במהרה. היא ראתה את אביה ולידו בן ים. "יפה, אני רואה שקיבלת את הודעתי" אמר פוסידון. "כן, אבא" ענתה אריאל.

"הכירי, זה בני ה... האחר, טריטון" אמר פוסידון והחווה בראשו לבן הים העומד לידו. "בנך ויורשך" תיקן אותו טריטון. "לא. אני יודע מה אני אומר" אמר פוסידון ועיני טריטון נפערו. "אבל, אבא!..." החל למחות את פוסידון השתיקו בהינף יד. "זה לא הזמן עכשיו" אמר ואז הסביר: "זמן קשה. מפלצת האקסבורג תוקפת אותנו. אנחנו צריכים תגבורת".

הצבע אזל מפניה של אריאל. היא קראה על האקסבורג. מפלצת עם שלושה ראשי כלב וגוף צלופחי. "פצועים?" שאלה. "הרבה" רטן טריטון. לאריאל היה רעיון.

"טריטון, הגד לשאר בני הים לבנות כלוב גדול וחזק שממנו לא תוכל האקסבורג לצאת" ביקשה אריאל. טריטון הרים גבותיו ולא זז.

פוסידון שלח בו מבט וטריטון רטן והלך למלא את מבוקשה. אריאל שחתה למעלה ובשרביטה ביצעה כמה קסמי מרפא על הפצועים והלכה לעזור ללוחמים. כשראתה את המפלצת היא הבינה שכל התיאורים עליה בספרים היו נכונים.

היא הייתה מבעיתה! היא העסיקה את המפלצת ושילחה לעברה קללות.

כעבור שעתיים היא הייתה מותשת והחלה להרגיש איך כוחה אוזל ממנה. היא שמעה קול אבנים והסתכלה לאחור. היא ראתה בני-ים נושאים את כלוב האבן הגדול. "מצויין! תפתחו אותו!" קראה לעברם. הם פתחו אותו והיא כיוונה לעבר המפלצת את שרביטה והתרכזה. "אימפריו!" צעקה, ועיניה של המפלצת הזדגגו.

"את עכשיו תיכנסי לכלוב ולא תצאי ממנו לעולם" אמרה אריאל והמפלצת נהמה ונכנסה לכלוב. בני-הים מיהרו לסגור אותו ואריאל הטילה עליו כשפי מגננה ונעילה רבים. היא הניפה את שרביטה והכלוב נעלם.

"איפה הכלוב?" שאל אחד מבני-הים. "במעמקי הים. אוכל יופיע אצלה בכלוב בכל יום, כך שתהיה בחיים אך לא תהווה סכנה" הסבירה אריאל ובני-הים פרצו בתשואות וצהלות. אריאל שחתה חזרה אל המרפסת אך אביה וטריטון כבר לא היו שם. היא נכנסה לארמון וטיילה במסדרונות היפים והתפעלה, עד ששמעה קולות מהחדר הסמוך.

"אבל, אבא, אתה אמרת ש..." שמעה את קולו של טריטון. "לא! זה לא תקף לעכשיו!" נשמע קולו של פוסידון. "מי אם לא אני? סיפרת לי וגם..." נשמע שוב קולו של טריטון אך אריאל דפקה על הדלת.

זו נפתחה והקולות השתתקו. "אבא? המפלצת הובסה" בישרה אריאל לפוסידון. "שמעתי, כל הכבוד! התנהלת יפה" החמיא לה פוסידון ואריאל הסמיקה מעט. "אני צריכה לשוב להוגוורטס" אמרה אריאל ואביה הנהן ומחא בכפיו.

שחה אליהם ההיפוקמפוס שלקח אותה. "קח את אריאל חזרה לחדרה בהוגוורטס" אמר לו פוסידון וההיפוקמפוס צהל. אריאל חטפה מהשולחן הצדדי שהיה גדול פירות מנגו, ועלתה על ההיפוקמפוס. הם שחו וכעבור שעה הגיעו.

אריאל יצאה מהאגם הקטן והוציאה מכיסה את המנגו שנמעך מעט והושיטה אותו להיפוקמפוס. "תודה" אמרה לו, וזה צהל, לקח את המנגו וצלל חזרה לים. רק אז היא שמה לב שחדרה מלא אנשים.

"מה הולך פה?" שאלה. "שמענו ששחית לאוקיינוס האטלנטי לעזור לפוסידון. במה כבר יכולת לעזור?" שאלה תלמידה שחצנית מסלית'רין. "אה, לא הרבה. בסך הכל הצלתי את האוקיינוס האטלנטי ממפלצת עם שלושה ראשי כלב וגוף צלופח, לא משהו רציני" ענתה אריאל בקול רוגז ובהינף יד, והתלמידה הסלית'רנית המופתעת יצאה מהחדר בכעס.

"עכשיו, בבקשה, כולם מלבד הארי, רון והרמיוני, לצאת מכאן!" אמרה אריאל וכולם יצאו במלמולים סקרניים. "מה קרה שם בדיוק? נעדרת שעות!" אמר רון ואריאל סיפרה להם את קורותיה בשעות האחרונות. "וואו!" קרא הארי. "באמת וואו" אישרה אריאל. "מה שבטוח, זה שהחיים שלי לא ימשיכו כרגיל מעכשיו".

אזזז זה הפרק! :)

סורי שחיכיתם הרבה ומקווה שתהנו!

מה לדעתכם הולך לקרות לאריאל בפרקים הקרובים? (רמז: בת פוסידון ואתנה)

תרשמו לי בתגובות ואולי אני אפילו אקח רעיון! (לא מבטיחה כלום😉)

תגובות בונות בבקשה!❤

הפרק הקודם		הפרק הבא