Students Exchange

היי,

מצטערת על העיכוב בפרק ומצטערת על זה שהוא משעמם, בקרוב אני מקווה שיתחיל להיות פה טיפה יותר מעניין. מקווה שתהנו, אני אשתדל להעלות פרק כל כמה ימים, זה פשוט קצת קשה לי כי הרבה דברים אני צריך לתרגם מאנגלית לעברית (:

פרק 1: ברוכים הבאים להוגוורטס

-

"אז, כאילו, אנחנו אמורים... לרוץ לתוך הקיר?" שאל אלק, מביט בקיר האבן החלק שמולו.
"כן, הקיר הזה קסום. כל מי שבדמו דם מלאכים יעבור דרכו ישר אל רציף תשע ושלושה רבעים," הסביר מגנוס, והוסיף, "אני יכול להרגיש את הקסם שלו."
אלק כיווץ את מצחו. "איך אתה עובר?"
"אני לא," אמר מגנוס, "אני עובר בדרך אחרת, יחד עם כל המורים של בית הספר. רק תלמידים נוסעים ברכבת," הוסיף בתגובה למבטים השואלים.
לפחות שלא כמו קוסמים רגילים, הם לא היו צריכים לחשוש שאיזה מישהו יראה אותם ויצרח בגלל שחבורת ילדים מקועקעים רצה לתוך קיר ונעלמה - רונת תעתוע מספיקה לזה.
אלק היה ראשון - הוא אחז בעגלת המתכת ורץ לעבר הקיר. בדיוק כשעמד להתנגש בו ולחטוף מכה רצינית בראש, הוא נעלם, להפתעתה של קליירי. או לא להפתעתה, למעשה - אחרי שנה בקרב ציידי הצללים, המוטו שלה כבר הפך להיות "All legends are true".
איזבל עברה מיד אחריו, ורק קליירי וג'ייס נשארו. ומגנוס, למען האמת. קליירי התייצבה מול הקיר בחשש מה, ואז רצה. היא עצמה עיניים מתוך רפלקס, מוכנה להתנגש בקיר, אבל לא - היא עברה דרכו, בדיוק כמו אלק ואיזבל לפניה.
קליירי נשארה נטועה במקומה, פוערת עיניים למראה התחנה העמוסה ילדים בגלימות עם עגלות מלאות דברים, נפרדים מהוריהם ועולים על הרכבת האדומה הבוהקת. היא התנשפה בהפתעה - ואז בכאב כשמשהו קשיח פגע לה בעמוד השדרה. אימוניה כציידת צללים מנעו ממנה ליפול, אבל הם לא מנעו את הכאב, וקליירי שפשפה את גבה, מביטה לאחור. אלה היו ג'ייס והעגלה שלו. טוב, רק העגלה שלו, כי ג'ייס כבר צמוד אליה תוך מספר שניות, שואל לשלומה. ליבה של קליירי הלם מהקרבה אליו - כמו בכל פעם שהיו כל כך קרובים - והיא הסמיקה. "אני בסדר," היא מלמלה ודחפה את העגלה שלה קדימה לפני שעוד מישהו יבוא להתנגש בהם.
"טוב, אתם באים?" שאלה איזבל בהתלהבות, "בואו ניכנס לפני שיתפסו את כל התאים."
התאים בכל מקרה היו תפוסים. לפחות רובם. בסופו של דבר הם הצליחו למצוא תא קטן וריק. ג'ייס שלף את האסטלה שלו וצייר רונת נעילה על משקוף הדלת.
"היי, זה מותר בכלל?" שאלה קליירי בחשדנות.
ג'ייס משך בכתפיו וחייך, "תלוי כמה אנשים את רוצה שיכנסו לכאן במהלך הנסיעה."
ג'ייס ואיזבל התחילו במהרה שיחה על בית הספר החדש, וקליירי ואלק הצטרפו במהרה. סיימון, כפי שזה נראה, נרדם. תוך כמה זמן הרכבת החלה לנסוע (בצפירה מחרישת אוזניים), וזמן לא רב לאחר מכן - הם שמעו שמישהו מנסה לפתוח את דלת התא. לאחר מכן האיש שבדלת מלמל משהו וחריקה קלה נשמעה כשהאיש פתח את הדלת. האישה, למעשה. זו הייתה אישה קשוחה למראה, שלבשה גלימה כהה וכובע מחודד זהה.
"אני פרופסר מקגונגל," הציגה האישה את עצמה, "בדרך כלל אני לא נוהגת להופיע ברכבת להוגוורטס, אבל זה דרש את זה."
שתיקה השתררה, במהלכה הגניבה מבט מודאג לעבר סיימון. במוחה היא נאנחה בהקלה כשראתה שהוא התעורר - הם לא צריכים לעורר את כעסה של הפרופסור על היום הראשון שלהם כאן.
"ובכן, אני כאן כדי להסביר לכם כמה דברים." אמרה הפרופסור. "ראשית, אין לצייר את ה... רונות שלכם על כל דבר."
הם הסמיקו, נבוכים (טוב, לא בדיוק הם - ג'ייס ואיזבל לא נכללו ברשימה, אלק היה די באמצע וסיימון אפילו לא יכל להסמיק, אז ליתר דיוק - קליירי הסמיקה, נבוכה) בעוד מקגונגל ממשיכה לדבר. "הוגוורטס מחולקת לפי גילאים. אתם תצטרפו אל בני השנה השביעית - זה חומר מתקדם וקשה, אבל אני מאמינה שאתם תצליחו. את הבגרויות, כמובן, לא תצטרכו לעשות."
הם הנהנו בעודה ממשיכה. "בהוגוורטס יש ארבעה בתים - גריפינדור, רייבנקלו, סלית'רין והפלפאף." פרופסור מקגונגל המשיכה להסביר על הבתים, ומיד אחר כך מיינה אותם בעזרת המצנפת ששלפה משום מקום. ארבעתם התמיינו לגריפינדור.
הפרופסור הסבירה להם עוד 10 דקות כמה דברים, ולאחר מכן יצאה מהתא, ואת שאר הנסיעה הם העבירו בשינה או בדיבורים קלושים.
בסופו של דבר הם הגיעו להוגוורטס ונכנסו לאולם הגדול, ותוך מספר שניות מקגונגל מצאה אותם והראתה להם את מקומם בשולחן גריפינדור. ג'ייס התיישב ליד שני נערים ג'ינג'ים זהים, קליירי לידו, סיימון מצדה השני של קליירי ולידו איזי, ליד איזי אלק וליד אלק ילד ממושקף ושחור שיער, כשלידו עוד נער ג'ינג'י ונערה חומת שיער שהיו שקועים בשיחה.
"אתם הילדים החדשים?" הנער הג'ינג'י הצעיר יותר פתאום שם לב אליהם וקטע את שיחתו, רוכן מעל הממושקף ובוחן אותם אחד-אחד, "ציידי הצללים ההם? אלו שדמבלדור אמר שיצטרפו אלינו השנה?" שאל בהתלהבות.
"כך אומרים."
"קול," ענה הג'ינג'י בהתלהבות, "אני רון, ואלו הארי והרמיוני," הסביר, מצביע על כל אחד בתורו, "והאחים שלי, פרד וג'ורג'."
"נעים להכיר." קליירי חייכה. "אני קליירי." כל אחד מהם הציג את עצמו אחריה, ואז איש עם זקן לבן ארוך מאוד - פרופסור דמבלדור, כך הסביר רון - התחיל לדבר. הוא הסביר כמה דברים על בית הספר, ולאחר מכן הישיר את מבטו לכיוון הנפילים וצד אחד של פיו התרומם במעיין חיוך קטן כשהוא הזמין אותם לקדמת האולם. הם התקדמו בטור קטן, כשאיזי ראשונה ואלק אחרון, מתייצבים לצד אלבוס דמבלדור. קליירי הרגישה שהיא קורסת תחת אלפי המבטים שננעצו בה. אחרי היום הארוך הזה היא רק רצתה ללכת לחדר שלה וליפול על המיטה, להירדם.
דמבלדור הסביר מי אנחנו, מאיפה באנו, מה היכולות שלנו, ואנחנו הצגנו את עצמנו אחד אחרי השני. לאחר מכן הוא גם הסביר שאנחנו ניתן מדי פעם כמה שיעורים לכל התלמידים כדי לחזק את היחסים ואת הקשר, דבר שעורר מעט תגובות זועמות וקצת יותר תגובות סקרניות ונלהבות. בסופו של דבר הובילו אותם, יחד עם כל התלמידים, לחדרים שלהם. ג'ייס, אלק וסיימון ישנו באותו החדר יחד עם שני הבנים בגילם שפגשו קודם - הארי פוטר ורון וויזלי, החדר הצמוד להם היה מרווח יותר, והיה כולו של מגנוס. קליירי ואיזבל הצטרפו לחדר צפוף עם עוד שלוש בנות - לבנדר בראון, פרוואטי פאטיל והרמיוני גריינג'ר, שאותה כבר פגשו קודם. החמישה נפלו למיטתם, עייפים, ונרדמו כמעט מיד. וכך תם היום הראשון בהוגוורטס.

-

אז הם הגיעו להוגוורטס, לאחר כמה הבהרות קלות ברכבת, והתמיינו כולם לגריפינדור (sorry about that, אבל אני חושבת שלא ממש נשארה לי בררה). כמובן שהם גם פגשו את כל החבורה הגדולה - גריינג'ר, פוטר והוויזלים. כרגע הם סתם עייפים, עוד לא יודעים מה הולך לקרות השנה. וזו תחילתה של שנה.

הפרק הקודם