שלו. רק שלו.

אני לא בדיוק מצפה למשהו ברמה, כי כתבתי את זה בשעה כל כך מאוחרת בלילה, אבל פתאום עלה לי החשק הזה לעשות פאנפיק, אז... בבקשה. מקווה שתיהנו!

אלק לייטווד התעורר במיטה זוגית בבית מפואר, כפי שכבר התרגל במשך החודשים בהם עבר לגור יחד עם בן זוגו.

כשהסתובב, ראה אלק שהבלונדיני עדיין ישן. בשתיים בצהריים. והם היו אמורים עוד ללכת למכון - אלק וג'ייס, בתור פראבטאי ולוחמים מצטיינים, מונו באחרונה להיות ראשי המכון בניו יורק.

אלק דחק בכתפו של הבלונדיני ששכב לידו. "ג'ון. או סב? עדיין לא החלטת איך אתה מעדיף שיקראו לך. בכל אופן, צריך לקום, ילד. אתה לא יכול להישאר לישון לנצח. יש לנו עולם מלא בסתמיים להציל, זוכר?"

סבסטיאן מורגנשטרן התהפך במיטתו ונעץ מבט זועף בבן זוגו. "אני נשבע, מאז שהצעתי לך נישואין, הפכת להיות בלתי נסבל."

"אתה זה שבחרת בי להיות בן הזוג שלך. תתמודד."

"בחרתי? אני לא זוכר שניתנה לי אפשרות בחירה," רטן סבסטיאן. "זה היה אתה, או להשמיד את העולם. הבנתי שאם אשמיד את העולם, לא ממש יהיה לי מה לעשות."

"אני לא חושב שזה מה שקרה."

"אתה גרמת לי להבין שאם אני אשמיד את העולם, לא יהיה לי מה לתת לך במתנה. מה אני אתן לך, עפר ואש?"

"נכון מאוד. ומאז, אתה מנסה להיות טוב."

"אני מצליח?" סבסטיאן שאל. אלק חייך ורכן לכיוונו של סב, מנשק את שפתיו של שחור העיניים. שפתיו של סבסטיאן היו רכות וקצת סדוקות, כפי שהן תמיד בבוקר.

"אני יכול להעיד שאתה מצליח. אף על פי שחלק מהשדיות שלך -"

"התחננתי בפניך יותר ממיליון פעמים לא לקרוא לזה שדיות! אני כיבדתי את הבקשה שלך שלא אקרא לך אלכסנדר, אז תכבד את שלי! שדיות נשמע קשור ל -"

"אל תזכיר את זה," אלק רטן. "ואל תקטע אותי."

"בסדר, מעצבן."

"ברצינות, הפכת לג'ייס. כפי שהתחלתי להגיד, חלק מהשדיות שלך יוצאת כשאתה במיטה."

"אל תתחיל לדבר על הרגלי השינה שלי."

"איך אתה רוצה שאני אישן אם אתה דוחף אותי החוצה מהמיטה?" אלק רטן, והפעם היה זה תורן של עיניו של סבסטיאן לנצוץ בשעשוע.

"יכולת לבחור במכשף. בחרת בי."

"כי יכולתי להעביר אותך לצד הטוב," אלק התחיל, "וכי אני פשוט לא מתאים למגנוס. אני חושב שמי שמגנוס נמצא איתה עכשיו מתאימה לו בהרבה..."

בעוד אלק וסבסטיאן מדברים עליו, מגנוס בכבודו ובעצמו מצא את עצמו נאנח בחדר העבודה שלו פעם נוספת. הוא הפסיק לספור אחרי הפעם העשרת אלפים.

הלחש אותו היה חייב לתרגם פשוט סירב להתפרש, לא משנה כמה שפות ניסה. באותו הזמן, בת זוגו צעדה החוצה מחדר השינה.

"בשם המלאך, מגנוס," התלוננה, "אתה עדיין חושב על הלחש הזה?"

"אלק וג'ייס ביקשו שאני אעזור איתו," מגנוס מלמל. "ומה לא עושים בשביל חברים?"

"מגנוס," הנערה הג'ינג'ית אמרה, "אתה לא יכול להמשיך ככה, בבקשה. אתה אוהב אותי?"

"ברור שכן, קלריסה," מגנוס מלמל ברוך. קליירי גלגלה את עיניה.

"לא ביקשתי ממך להפסיק לקרוא לי ככה? רק אימא שלי קוראת לי קלריסה. זה מוזר."

"בסדר," מגנוס נאנח בליבו. ברור שהוא לא עמד לעשות את זה, כפי שלא עמד לעשות את זה כשעוד היה עם אלק, לפני כל כך הרבה זמן... הרגשות שלו לאלק נעלמו, וכך גם הרגשות של אלק כלפיו. למען האמת, מגנוס נבחר להיות השושבין של אלק החתונה הקרובה שלו עם סבסטיאן.

"אז אם אתה אוהב אותי," ביקשה קליירי, "בבקשה תנוח קצת. מה אתה אומר שתחזור לישון? אני אודיע לג'ייס ואלק שאתה לא יכול לסיים את התרגום היום, ומחר תמשיך לעבוד עליו. באופן שפוי," הדגישה. מגנוס נאנח.

"אני לא אוהב לא לספק את הסחורה."

"אתה לא חושב שמלקולם פייד, המכשף מלוס אנג'לס, יכול לעשות עם זה משהו?"

"אני אשאל. לילה טוב קליירי," מגנוס אמר. הוא קם מכיסאו, מתנשא מעל הנערה הג'ינג'ית ומנשק את שפתיה קלות.

"לילה טוב," קליירי אמרה ברכות וצפתה במגנוס מתרחק לעבר חדר השינה שלהם. היא תהתה היכן ג'ייס עכשיו, אם הוא יכעס על האיחור בתרגום או שבן זוגו יצליח להרגיע אותו...

הרחק במכון של ניו יורק, ג'ייס התאמן באחד החדרים. הוא תמיד התאמן בבוקר - ההרגשה של להתעורר בבוקר והיישר לשקוע במאמץ תמיד עינגה אותו.

"כריס," התלונן הבחור השני מקצה החדר. "לעזאזל, תפסיק לקום כל כך מוקדם ולענות את עצמך."

"אתה לא אמור להיות כאן," רטן ג'ייס. "אתה בכלל לא אמור להיות כאן."

"הסיבה היחידה שאני כאן היא שלאבא שלך יש קשרים במסדר. איכשהו הצליחו לסדר את העובדה שאני אוכל לשהות במכון הזה, והכול בשביל שתהיה מאושר. אולי פעם אחת תוקיר תודה?" הציע הערפד. ג'ייס גלגל עיניים.

"אני לא מבין למה נתתי לך להישאר בחיים."

"כי ידעת שנהיה ביחד ביום מן הימים."

"אני שונא אותך כל כך."

"גם אני שונא אותך, ילד."

"העובדה שאתה מבוגר ממני בכל כך הרבה שנים לא נותנת לך את הזכות לקרוא לי ילד," ג'ייס המשיך לרטון בעוד רפאל צועד לעברו.

"בחייך. מה קרה הפעם?"

"התרגום של הלחש."

"מגנוס יצליח, ואם הוא לא יצליח, הוא ימצא מישהו שיצליח. אתה מכיר אותו."

"רפאל," ג'ייס מלמל את שמו של הערפד בשקט. רפאל עמד ממש מאחוריו, וג'ייס הרגיש את עצביו נדרכים.

"לא, לא נראה לי שזה הלחש. לדעתי יש יותר מזה, אבל אתה לא רוצה להגיד לי."

"יעזור לשקר?"

"לא."

"אז כן, אתה צודק." ג'ייס הסתובב לעברו של רפאל ובחן את פניו - עיניים שחורות, שיער שחור כמו העיניים. שרשרת הצלב המוכרת שצרבה את עורו. מצאו דרך, לחש עתיק, שיותיר לרפאל לשהות במכון. והכול בשביל ג'ייס.

"אני תמיד צודק," רפאל מלמל. "עכשיו, ספר לי מה זה."

"אני לא רוצה."

"אני יכול לנחש?"

"כן."

"זה קשור לדחייה שקיבלת אתמול בערב?" שאל רפאל. ג'ייס נאנח.

"כן," הוא חזר. רפאל תמיד ידע שלוקח לג'ייס זמן להירגע מהעניינים האלה.

"הסברתי לך מיליון פעמים ואפילו יותר, ג'ונתן כריסטופר," רפאל אמר. "אני פשוט לא מעוניין בזה. לפחות לא יותר מדי."

"וכשאין לך מצב רוח, אין לך מצב רוח, בלה, בלה, בלה," ג'ייס רטן. "זה לא משנה את העובדה שאין לי מה לעשות עם עצמי כשאתה עושה מה שאתה לא עושה במקום לישון."

"אני ישן," אמר רפאל בעלבון.

"לא נראה לי."

"טוב, אולי פעם או פעמיים יצאתי למלון דומור. אבל כבר אמרתי לך, שאם משהו מפריע לך בנוגע לדרך בה אנחנו מתנהלים, כשזה נוגע למערכת היחסים החריגה הזו -"

"להגיד לך," ג'ייס השלים. "אבל אני לא בדיוק רוצה לדבר איתך על סקס כשאתה לא רוצה לעשות איתי סקס."

"אתה מוכן להפסיק להגיד את המילה הזו?"

"אמרתי אותה רק פעמיים."

"וג'ייס," רפאל נאלץ לגייס את כל הרוך בקולו, "אני יודע למה זה מפריע לך. ואני רוצה להרגיע אותך. אתה תמיד תישאר יפהפה, לא משנה מה."

"אתה מתכוון לזה?"

"אני מתכוון לזה."

ג'ייס הניח לרפאל לחבק אותו (רפאל לא היה מהטיפוסים המנשקים, בתור א-מיני), ותהה מה היה קורה אם הוא היה בוחר אחרת.

ניקו די אנג'לו לא יודע איפה הוא, ואז הוא נזכר.

לעזאזל עם הבחור הזה.

ניקו קם מהספה, עטה על עצמו את פריט הלבוש הראשון שראה (סווטשירט שהיה גדול עליו בשתי מידות, סביר להניח ששייך לו. ניקו התחיל לחבב בגדים שהיו גדולים עליו.) והחל לתור בעיניו אחר עיניו הכחולות של בן זוגו.

כחול העיניים המדובר בדיוק יצא מהמקלחת, לבוש בחולצה מכופתרת בצבע כחול כהה, שהייתה פעורה לרווחה.

"לעזאזל," רטן, "תזכיר לי בחיים לא להקשיב לג'קסון. זה ממש לא 'טקילה אחת, שתי טקילות, שלוש טקילות, רצפה', זה 'טקילה אחת, עילפון. שתי טקילות, שיכרון, שלוש טקילות, למצוא איזה חור ברומא החדשה, להקיא בבוקר את הנשמה ולהתמזמז עם הבחור שלי'."

"אני חייב להודות, שאחרי שלוש טקילות אתה הופך לשד."

"כאילו שאחרי שתי כוסות וויסקי אתה לא מתחיל לזמן את המתים."

"כן, אבל אני לא מנסה עליך משפטי פתיחה."

קונור שוד צחק והתקדם אל ניקו, מנשק את לחיו ומלטף את ברכו החשופה. "הייתי כל כך אידיוטי."

"אתה מספר לי? 'אני חדש בעיר, תוכל להדריך אותי לדירה שלי?'" ניקו חיקה את קונור. "'אה, רגע, תוכל להדריך אותי לדירה שלך?'"

"אל תגיד שזה לא היה שובה לב."

"תהיתי אם להרוג אותך או לנשק אותך."

"תודה שבחרת בשני."

"הייתי שיכור, שוד. אתה באמת חושב שהייתי אובייקטיבי?" ניקו שאל וצחק. קונור חייך; הוא היה היחיד שהצליח לגרום ניקו לצחוק בדרך הזאת, שעשוע כן לחלוטין, עם ההתנהגות המטופשת שלו.

"אני מקווה. איפה סולאס?" קונור הסתכל סביבו. "הוא לא היה אתמול במסיבה של ג'ייסון?"

"הוא היה," ניקו אמר בכבדות. "איפה נראה לך שהוא?"

"אני מפחד אפילו לחשוב."

קונור נשען על ניקו, וניקו ליטף את בטנו החשופה של קונור בהיסח דעת, חושב היכן יכול להיות ויליאם סולאס, גיסו, עכשיו...

ויל נאנק והתהפך במיטתו. "קום כבר, חתיכת עצלן!" קרא הבחור שניסה להעירו. "השמש לא תזיז את עצמה!"

"אני אחרי לילה מזעזע, למה שלא תעזוב אותי?"

"בחיים לא," קרא הבחור וקפץ על גבו של ויל. "קדימה. וילי. קדימה."

"תפסיק לקרוא לי וילי," ויל סינן, בעוד שחור השיער מעביר את ידיו בשיערו המדובלל של ויל.

"אתה אוהב את זה."

"אני לא."

"אתה פשוט לא יודע את זה."

ויל התהפך ונעץ מבט זועף בעיניים הירוקות שמולו. "לא יכולת לתת לי לישון עוד חמש דקות, פרסי?"

פרסי נחר. "חמש דקות בעולם שלך זה שנה וחצי. אז לא, לא יכולתי לתת לך לישון עוד חמש דקות."

"המסיבה אתמול הייתה סיוט."

"חוגגים אירוסין! למה אתה כל כך ברצפה?"

"קשה לי לחשוב על משהו שהוא לא הקאה עכשיו."

"באמת הגזמת עם הטקילות."

"אני די בטוח שקונור שוד רוצה למות. הוא שתה הרבה יותר מדי."

"זה אמור להיות מצחיק!" פרסי מחה ונישק את עורפו של בן אפולו. "אל תהיה כבד. ניקו לא סבל."

ניקו, חברו הטוב ביותר של ויל וגיסו, היה חשוב לוויל. היה לוויל חשוב לדעת שניקו לא סובל, ושהוא לא נפגע. מה לא עושים בשביל השושבינים שלך? ניקו היה השושבין של ויל בחתונה שלו ושל פרסי, לפני חמישה שבועות בדיוק. אתמול בערב, נחגגו האירוסים של עוד זוג בקרב החצויים.

"אני יודע. הם אמורים להיות בסלון, לא?"

"כן. נתתי להם להתמזמז את נשמתם על הספה."

"ברצינות?"

"ראיתי קודם את שניהם. הם עדיין מתאוששים."

"איזה בית מלא בגייז," ויל רטן. פרסי פרע את שיערו.

"אני שונא את ויל עם הנגאובר. ויל הרגיל הרבה יותר כיפי."

"כן?"

"אם ויל הרגיל היה נמצא בבית מלא בגייז הוא היה מנצל זאת כדי להיות התגלמות המתיקות. כשתראה את ויל הרגיל, תודיע לו להגיע לכאן, בבקשה."

"אני קם, אני קם."

"יופי," פרסי אמר ושתל נשיקה קצרה על עינו השמאלית של ויל. "אני אוהב את העיניים שלך."

"אתה מוכן להסביר לי מה המטרה של להגיד לי את זה כל יום?"

"השפיות שלי."

ויל שפשף את עיניו וקם מהמיטה, צועד אל עבר הסלון.

פרסי צדק. קונור נראה נורא - שיערו החום היה מבולגן ופרוע, מתחת לעיניו היו עיגולים שחורים של חוסר שינה. הוא לפחות היה בחיקו של ניקו, ולמרבה המזל, ראשו הסתיר כמה דברים שוויל היה מעדיף שלא לראות.

כל פלג גופו התחתון של קונור היה מכוסה בשמיכה, כנראה משהו שניקו עשה. ניקו עצמו ישב על הספה, מהורהר ולובש סווטשירט שחור. ויל ניחש שכמו קונור, ניקו לא בדיוק לובש משהו חוץ מזה.

"בוקר טוב," ניקו בירך את ויל, ולפתע, ויל נזכר בחודש שבו הם היו יחד - כמה היה מאוהב בבן האדס. ואז הוא תהה מדוע נזכר בתקופה שקרתה לפני כל כך הרבה זמן והתנער מהזיכרון.

"בוקר טוב."

"לילה קשה?" ניקו שאל בהשתתפות. עורו החיוור היה מלא בסימני נשיכה.

"כן. ואתה?"

"בעיקר לקונור. תגיד, אתה יודע אולי איפה הזוג המאושר והמאורס נמצא? הייתי רוצה לברך אותם ולעוף חזרה למחנה. אולי לישון קצת."

"לא, אין לי מושג איפה ג'ייסון נמצא..." ויל מלמל, והרהר היכן בן יופיטר היה...

ג'ייסון נותר מאחור, יחד עם בת זוגו.

הוא נאנח בזמן שהתגלגל מהספה של החדר המושכר בפונדק בו חגגו. כאב לו הראש.

פרסי שכנע אותו לשתות. ככל הנראה, זו הייתה טעות.

ג'ייסון סרק את הסביבה, מחפש אחר מישהו שיוכל להגיד לו איפה ארוסתו הטרייה הייתה.

ידיים חמימות הונחו על עיניו. "מי זה?" שאל קול מוכר, צרוד במקצת עקב אירועי הערב הקודם.

"מישהי יפהפייה?" ג'ייסון ניחש, וזכה בנשיקה על זווית פיו.

"אתה מקסים מדי."

"אני יודע," הוא מלמל והסתובב. עיניה של קליפסו ננעלו על שלו.

לאחר שליאו החזיר אותה מאוגיגיה, ולאחר שליאו רב איתה, קליפסו התאהבה בג'ייסון והוא התאהב בה.

פייפר נפרדה מג'ייסון כבר ממזמן, והייתה שקועה במערכת יחסים עם פרנק ז'אנג, פראיטור רומא החדשה.

קליפסו נשקה לשפתיו של ג'ייסון ונאנחה. "אני חושבת שמסיבת האירוסים הזאת לא נגמרה כל כך טוב."

"היי, אם זה מה שקרה במסיבה הזו - שכולם השתכרו ועברו לפרסי - תחשבי מה יקרה בחתונה!"

קליפסו צחקה. "אתה יודע שאני שונאת אותך?"

"בגלל זה אמרת לי כן?"

"בדיוק."

וואו, אני מותש.

תרצחו אותי על זה שהפרדתי את סולאנג'לו ואת מאלק, קדימה.

אני עייף מכדי שיהיה לי אכפת.

מה שכן אכפת לי, זה תגובות. בבקשה, תגיבו! זה חשוב לי!

שלכם ומת מעייפות,

טיי(לור) :)