חייב להיות חלום.

ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לסוזן קולינס שיצרה את משחקי הרעב, אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

אז היי, אני טום הארווד, נער בן 16 ממחוז 4, היום האסיף, ואני? ממש לא רוצה להבחר.

אמי העירה את אחותי הקטנה בת ה12, ניקה, השנה השם שלה נכנס פעם אחת אבל היא עדיין כל כך מפוחדת.

אני לא יכול להודות שגם אני טיפה מפחד אבל אם אבחר, אני הולך לנסות לנצח.

התארגנו ויצאנו לכיכר הגדולה, כאן, במחוז 4, ילדים רוצים כל כך להבחר שהם קונים פתקים. כן, קונים פתקים (שזה אגב מה שמזעזע אותי)

הגענו לכיכר וכמעט כל המחוז היה שם, לילי, זהו שמה של שליחת הקפיטול באסיף.תפקידה היה לבחור נער ונערה למשחקים וללוות אותם עד הזירה.

העור שלה היה סגלגל (מי יודע מה עושים שם בקפיטול) והשיער שלה כחול בוהק.

הסרטון מהקפיטול שמתנגן כל שנה התחיל שוב, וכרגיל, אני יכול לדקלם את סנואו בעל פה.

סנואו היה נשיא פאנם, המדינה שבה אנחנו חיים, הוא לא היה כזה נחמד.

למעשה, הוא היה אכזר.
הסרטון נגמר ולילי התחילה לדבר, "ברוכים הבאים לטקס האסיף של מחשקי הרעב ה68!" היא אמרה והחלו למחוא כפיים, מי לא היה רוצה שהבן/הבת שלו יזכו במשחקים?

"שנתחיל?" לילי שאלה ומחיאות הכפיים התחזקו, אפילו התווספו להן שריקות.

"כרגיל, בנות קודם!" היא אמרה בחיוך, מחיאות הכפיים והשריקות נעצרו, מתח שרר בכיכר, מי תישלח למשחקים?

לילי שיחקה עם הפתקים בצנצנת הענקית, אני לא יכול להגיד שזה לא היה מעצבן.

היא שלפה פתק וחזרה לרמקול.

דממה נוראית יש פה.

"אמה לוקס!" לילי אמרה ומחיאות כפיים רבות הערימו על הדממה.

אמה עלתה לבמה בחיוך

אמה, בת 16, כמוני, שיער חום גולש על גבה ועיניים בהירות.

"היא נראת נחמדה" חשבתי. רק חשבתי.

אמה נעדמה מצד ימין של לילי, "ועכשיו, בנים!" לילי שוב ציחקקה

הצחוק שלה היה כל כך מעצבן

למעשה, כל מה שלילי עשתה היה מעצבן.

הדממה והמתח חזרו שוב

לילי שלפה פתק וחזרה שוב לרמקול

"טום..." היא התחילה, התחלתי להזיע, "זה לא אני, יש עוד ילדים בשם טום במחוז"

"הארווד!"

מחיאות כפיים התחילו שוב, ואני? ניסיתי להראות חזק

הלכתי לבמה ונעמדתי מצד שמאל של לילי

משתדל לחייך חיוך רצחני מספיק...

תגיבו ^_^ 

		הפרק הבא