הקסם של הובי

ליילה בחנה את הובי, היא בהתה בחלל האויר.

כמו תמיד.

"קדימה הובי." ליילה חיבקה אותה בעדינות "בואי ניקח אותך למיטה."

הובי לא ענתה, כמו תמיד.

הובי הייתה גמדונית בית מעט יוצאת דופן, ליילה לא הייתה לגמרי בטוחה מה הבעיה איתה...או שיש בעיה.

היא פשוט חיה בעולם משלה.

בוהה בכל מיני דברים במשך שעות, בעיניים חומות ענקיות.

אבל למרות השוני שלה, ליילה אהבה את הובי.

היא לא נתנה לאף  אחד להשפיל את הובי, למרות שלא ידעה או יכלה לבצע את עבודתה.

היא פרשה מלימודיה בשנה החמישית וחזרה הביתה כדי לטפל בהובי.

אבל זה לא הפריע לה, היא הייתה מוכנה לתת הכול, לוותר על הכול.

רק כדי שהובי תהיה שמחה.

והובי הייתה שמחה, מידי פעם...

היא הפסיקה לבהות וחייכה אל ליילה...

"ליילה" הובי חייכה ונתנה את ידה לליילה, שמה של ליילה היה המילה היחידה שאי פעם אמרה.

ליילה הובילה בעדינות את הובי לחדרה, לאחר שפרשה מהוגוורסט היא התעקשה שהובי תגור איתה.

ובגלל שהובי לא הביאה תועלת להוריה הם הסכימו.

ליילה גרה עכשיו עם הובי, בבית קטן בהוגסימד.

היא לא התגעגעה להוריה, לפחות לא מאוד התגעגעה...

הם מעולם לא הצליחו, או באמת ניסו להבין אותה...

אבל זה לא הפריע לה, כבר לא.

עכשיו היא צריכה ללכת לישון, היא לא ציפתה לכך שהובי תקום באמצע הלילה...

מזל שהיא מתחילה מאוחר מחר.

היא עובדת בדובשנריה, בעיקר בגלל שמותר לה להביא לשם את הובי.

השכר לא מאוד גבוה, אבל הוא מספיק כדי לממן את שתיהן.

ולאף אחד שם לא מפריע שהיא נותנת סוכריה או שתיים להובי...

עכשיו, אחרי שהובי נרדמה גם ליילה יכולה לתפוס תנומה קצרה...

לפני שתצטרך להתעורר לעבודה.

		הפרק הבא