החיות

הוא לא היה בטוח.

מצד אחד, כל גופה היה מכוסה דם.

מצד שני, ניראה לו שהוא ראה אותה נושמת.

הוא חג במעגלים מעליה, ובסוף נחת לידה.

הוא בחן אותה בעיון.

דקה עברה, והוא החליט שהיא מתה.

הוא בא לנגוס בנבלה, כשלפתע קפצה עליו הגירית, והחלה סורטת ונושחת.

“איי! עיזבי אותי!!” צעק הנשר וניסה לנער אותה מגבו.

הגירית נאחזה בו בכל הכח, והפילה אותו על האדמה.

היא הרימה ראשה, פתחה את פיה, היא עמדה ליטול ממנו את חיו...

היא נעצרה סנטימטרים ספורים מצווארו.

היא ירדה מעליו, ונשכבה שוב על האדמה.

“אווץ'” הוא אמר שוב.

“מה אתה רוצה?” שאלה הגירית, וניסתה לקום.

“אוכל” ענה הנשר ישירות, ובדק את פצעיו.

“למה תקפת אותי?” הוא שאל. “לא ידעתי שאת חיה.”

היא הרימה את מבטה, ואמרה “הורגים לי ברגע זה ממש חמישה גורים”.

“מי?” שאל הנשר. “גריפין, והנחש המעצבן הזה, סליר.”

“אני מצטער. את יודעת... קשה בימיינו למצוא נבלות.” הוא אמר. “מה דעתך. אעזור לך לגרש את הרעים האלה, ובתמורה תתני לי את הגורים המתים?”

“הייתי מעדיפה לאכול אותם בעצמי מאשר לתת לך, אוכל נבלות, לאכול אותם.” היא אמרה והלכה משם.

הנשר עמד שם, פגוע ונעלב. הכעס הישתלט עליו.

“נחיה וניראה” הוא לחש, ועף משם.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא