פיירי טייל-מציאות אחרת

כול הזכויות שייכות ליוצרים של פיירי טייל בלבד אני לא מתכוונת להרוויח כסף מהפאנפיק בכלל

היי אז לא ממש אכפת לי אם יקראו או לא אני כותבת לכיף שלי 

הסבר:מה היה קורה אם לוסי גריי וכול השאר היו נולדים בתקופה של נאטסו גאג'יל וונדי רוג וסטינג

אה ועוד פרט חשוב הפעם נאטסו ניצל מהשרפה ומהדרקון אבל היה יתום ביחד עם זרף

פרק 1

נ.מ. לוסי

שלום, אני לוסי הארטפיליה אני בת 7.

ואני באה ממשפחה מאוד עשירה, היום זה הפעם הראשונה שאני הולכת לעיר המנס, ואני מתרגשת כי זה עיר מאוד גדולה, והחברים של ההורים שלי גרים שם

אני גרה מאוד רחוק - בעיר ביימוק - וזאת עיירה מאוד קטנה, אז אף פעם לא ההיתי בעיר בירה כמו המנס.

-מעבר זמן חצי שעה-

הגענו לעיר! והיא כול כך יפה, יש כאן הרבה חנויות ואנשים, הבטתי בציפיה בעיר ופתאום ראיתי בזווית עיני ילד שנראה בגילי מגן על ילד קטן ממנו בקצת מכמה ילדים אחרים.

הילד לבש חולצה עם שרוול אחד, צעיף משבצות -מה שהיה מוזר כי קיץ עכשיו - ושערו היה בגוון וורוד סאקורה. 

נראה כי הילדים הרביצו לילד הקטן .

הילד בעל השיער הורוד צעק עליהם ואמר ''תעזבו אותו! הוא לא עשה לכם כלום!''

''אה? למה אתה מתערב, נאטסו? אני אומר שהוא עצבן אותי, אז הוא עצבן אותי, עכשיו זוז מכאן!'' אמר הילד המגודל ביותר. 

''לא רוצה! תעזבו אותו!'' אמר הילד ששמו נאטסו

''אהה, אז מה אתה כבר תעשה לי אם אני לא העזוב אותו?'' השיב

''אני... אני אראה לך, עכשיו בוא, ותנסה אותי!''

''אתה רוצה מכות, אה פרחח?''

הילד בא לתת לילד ששמו נאטסו אגרוף, אך נאטסו התחמק וצעק ''אגרוף הברזל של דרקון האש!'' אה? הוא יודע קסם? ממתי ילדים בגילנו משתמשים בקסם?

ואז פתאום הוא הבעיר את ידו באש והוא לא נשרף!

ילד אחר, שנראה גדול מהם תפס את ידו, ואמר ''נאטסו אסור לך לתת לילדים מכות עם קסם, זה מסוכן, אתה יכול פצוע אותם באופן קשה!''

''אבל אוני-צ'אן, הם הציקו לסטינג-קון ,אתה יודע שהוא עוד לא למד להשתמש לקסם שלו!''

''היית קורא לי''

''טוב בסדר, סליחה'' אמר.

בנתיים הילדים ברחו, והשאירו את הילד שחור השיער, עם הילד ששמו נאטסו, והילד בעל השיער הבלונדיני.

''תודה לך נאטסו-סאן, אני כבר צריך ללמוד להשתמש בקסם שלי'' אמר בבושת פנים.

''אל תדא-''

''לוסי בואי כבר, כמה פעמים צריך לקרוא לך?''

''סליחה, אני באה אמא''

וכך שקעתי במחשבות על זה שילדים בגילי כבר יודעים להשתמש בקסם , בעוד אמא אמרה, שלומדים רק בגיל 10 לפחות. החלטתי לשאול אותה,

''אמא, ילדים בגילי יודעים להשתמש בקסם?''

''טוב... בדרך כלל לא, אבל יש יוצאי דופן שיכולים. למה את שואלת?''

''אה אממ, כי מקודם ראיתי ילד בגילי משתמש בקסם אז אני רוצה לנסות גם''

''את יכולה לנסות גם, פשוט שלא סיכוי שלא תצליחי, באיזה קסם את רוצה להתמחות לוסי?''

''אממ ,שמעתי שיש אנשים שיכולים לזמן רוחות, והם נלחמות בשבילהם''

אמא השתנקה ואמרה ''את יודעת לוסי, לאנשים האלה קוראים מכשפים שמימיים, ואני ההיתי אחת מהם פעם'' 

''באמת? והיה לך הרבה מפתחות?'' 

''יחסית כן, זה לא היה מלא, אבל הם היו נדירים, היה רק אחד מכול אחד''

''וואו, אז המפתחות האלה עדיין אצלך?''

''כן, במקרה שמרתי אותם, את רוצה לנסות לזמן את הרוחות?''

''כןןןן בבקשההה''

''טוב תצטרכי לחכות שנגיע הביתה''

''טוב'' אמרתי וחייכתי

נ.מ. נאטסו

 היי, מה קורה? קוראים לי נאטסו דראגנייל, אני בן 7 וחצי ויש לי את זרף, זרף הוא האח הגדול שלי, הוא כמו אבא בשבילי, כי ההורים שלנו נהרגו במתקפה של דרקון לפני ארבע שנים.

אני מתמחה בקסם קטילת דרקוני האש, ויש לי את איגניל הוא דרקון אש, והוא לימד אותי את הקסם של האש, הוא כמו דוד שלי, ויש את גאג'יל, וונדי, סטינג, ורוג שהם חברים שלי, וגם אותם מלמדים דרקונים, אני וגאג'יל הכי גדולים וחזקים. ואחר כך רוג, ואז סטינג, ואז ווונדי שהיא הכי קטנה.

אנחנו גרים ביחד והיום אני וגאג'י הולכים להלחם כדי לקבוע מי הילד הכי חזק בהמנס כי שאר הילדים לא יודעים קסם

-מעבר זמן- 

''גאג'ילללללל''

''בוא הנה מוח להבה''

רצתי לעבר גאג'יל' מעלה בלהבות את אגרופיי' הנחתתי עליו אגרוף, הוא נסוג אחורה, הופך את זרועו לברזל, הוא מנחית עלי מכה, אני מסתער אליו הוא אלי, ואנחנו נהדפים אחורה מההדף של המכה, אני מסתער אליו, ואומר את המתקפה החדשה 

''עם להבות בידי הימנית, ולהבות בידי השמאלית, אני מחבר את הלהבות ו...''טאק גאג'יל שעליו נפל כדור ענשי של אש מתעלף ומראה שאני הכי חזק.

''חעחעחעחח אני ניצחתייי''

וונדי וסטינג נוחאים לי כפיים ורוג ממלמל משהו 

אני יוצא החוצה לרחוב וסטינג שואל אותי ''נאטסו-סאן לאן אתה הולך?'' 

''אה? אני הולך לנשנש משהו אתם רוצים לבוא?''

רוג וונדי וסטינג מהנהנים וגאג'יל שבדיוק קם אומר ''כן אני רעב כול כך''

אנחנו הולכים שפתאום אני נתקע בטעות בילדה בלונדינית ''סליחה את בסדר?'' שאלתי 

היא מסתכל עלי מוזר ואומרת ''כן..'' והוכלת לאמא שלה 

אני מושך בכתפיי וממשיך ללכת ''היי מישהו יודע איפה מגישים אש?'' ''וברזל?'' ''ואור?'' ''וצל?'' ''אני יכולה לאכול כול הזמן'' וונדי צוחקת

''כן זה מאוד מעצבן שאין מקום שנותן כבוד לקוטלי דרקונים'' אני אומר

''טוב יש לי רעיו כול אחד ילך למצוא את האוכל שלו וניפגש בגבעה בקצה העיר'' סטינג אומר 

''אוקיי'' אני וגאג'יל אומרים ביחד 

''תפסיקלחקות אותי מוח ברזל/להבה'' 

''דיי כברר'' אנחנו מתעצבנים וכול אחד הולך לדרכו

''ישש מצאתי הרבה אשש'' אני אומר שמח על צנצנת האש המכושפת שמצאתי

-מעבר זמן-

''יושששש''

''בתאבוןן''

אנחנו אומרים ומתחילים לאכול 

כמה אנשים שביניהם הילדה שנתקעתי בה מביטים בנו באופן מוזר. אוףף הם כול כך מעצבנים

''יש לכם בעיה עם קוטלי דרקונים?!''אני צועק

''דיי, דיי נאטסו סאן'' וונדי אומרת

'אה? קוטלי דרקונים הוא אומר?'

'אין מצב'

'אבל הם אוכלים את זה!'

ועוד מלמולים מסוג ז נשמעו על הגבעה

''היי ילד, רוצה להילחם?''

מישהו אומר לי אני מסתכל ורואה ילד בגילי, עם שיער שחור, ומכנסייים בלבד, ולידו ילדה עם שיער אדמוני ושיריון

''תפסיק כבר גריי ,אתה לא חייב להלחם כול פעם שאתה רואה מישהו חזק''

''אני כן זה כיף''

''אוקיי אני אלחם בך!'' אני אומר

אנחנו נעמדים בעמידות קרב ומתחילים להלחם

אני מאוד מקווה שיקבלו את הפאנפיק ואם כן תודה רבה

		הפרק הבא