כמעט אני

לפני הסיוט

"רוז, בואי כבר! את תאחרי לרכבת!" קראה הרמיוני מתחתית גרם המדרגות.

"בסדר! אני באה! אני באה!" אמרה רוז בת ה 10 ומהרה אל אימה, אביה, ואחיה הקטן - הוגו. 

"כמה שאני מתרגשת ליום הראשון בהוגוורטס! והכי טוב: לומדים שם אסטרונומיה! אני לא מאמינה!!!" אמרה רוז בעודה יושבת ברכב האדום של אביה הנוסע במהירות מסחררת.

"כן, טוב... אמ.. רוז? את יודעת שמתחילים ללמוד אסטרונומיה רק משנה שלישית, נכון?" שאל רון בזהירות רבה על מנת שלא להרגיז את ביתו.

"כן, אי יודעת אבא. כי אני, לעמותך, קראתי את 'הוגוורטס - תולדות'!" היא ענתה ברוגז, "אבל אותי בטוח יקבלו כבר בשנה ראשונה!"

רון נאנח ומילמל לעצמו "ממש הרמיוני 2...". 

בינתיים ברציף תשעה ושלושה רבעים:

"איפה הם? הרכבת יוצאת בעוד רבע שעה בדיוק!" נלחץ הארי פוטר.

"הכל בסדר! אנחנו פה!" נופף רון וויזלי בידו.

"או! תודה לאל! עברת את הטסט של המוגלגים האלו? זה כמעט בלתי-אפשרי!" נאנחה ג'יני פוטר-וויזלי.

"כן. הכל היה אחלה, כמ שהמוגלגים אומרים. היי אל! מה ניש'?" ענה רון

"הכל בחלה," אלבוס קרץ לו בחזרה. "קדימה רוז, בואי נמצא לנו מקום טוב!" 

"ביי אבא! להתראות אמא! בהצלחה הוגו!" קראה רוז "להתראות דודה ג'יני, להתראות דוד הארי, וךהתראות ללילוש המתוקה! ביי!" אמרה רוז ורצה אל רכבת האקספרס להוגוורטס.

		הפרק הבא