רמזים.

הרמיוני התעוררה. היא הביטה בשעונה ונאנחה, השעה הייתה שש בבוקר. כבר שנים שהרמיוני מתעוררת השקם בבוקר ולא מצליחה לחזור לישון.

היא קמה, התמתחה והלכה להתקלח. היא תמיד אהבה להתקלח בבוקר, 'לשטוף' מעליה את העייפות.

כאשר יצאה מהמקלחת, שיערה רטוב והיא עטופה במגבת, היא צעקה כאשר ראתה את דראקו מאלפוי עומד מעל מיטתה.

"מאלפוי! מה אתה עושה כאן?!" שאלה אותו והסמיקה.

"מקגונגל הזקנה ביקשה ממני לקרוא לך." הסביר באדישות.

"אסור לך לקרוא לפרופסור מקגונגל זקנה!" נזפה בו. "ועכשיו צא מפה!" הוסיפה.

היא התלבשה, הסתרקה והלכה עם דראקו למשרה של מקגונגל.

"בוקר טוב מיס גריינג'ר. אנא שבי."פנתה אליה מקגונגל.

"למה אני כאן, פרופסור?" שאלה הרמיוני.

"רציתי לשוחח איתך על דבר מה שקשור ללימודים. בזמן האחרון מיסטר מאלפוי מתקשה בלימודים. חשבתי שתוכלי להעביר לו שיעוריי עזר." הודיעה.

"בשימחה, פרופסור." מבחוץ הרמיוני שמרה על מעטה של אדישות אבל מבפנים היא התפוצצה מהתרגשות.

היא יצאה מהמשרד והלכה לחדר מועדון גריפינדור. היא כל כך שמחה שתוכל להעביר זמן עם דראקו, גם אם הם יצטרכו לללמוד.

כשהגיעה לחדר המועדון וישבה מול האח, בוהה בלהבות, הפתיע אותה רון.

"בוקר טוב. יש ארוחת בוקר." אמר לה.

"אני לא רעבה." ענתה לו. בכל זאת היא ירדה, לאחר תחינות רבות מצד רון. כשהגיעו, היא נזכרה שלא קבעה עם דראקו מועד פגישה לשיעור ולכן פנתה אליו.

"אנחנו צריכים לקבוע פגישה לשיעוריי עזר, מאלפוי." אמרה לו באדישות מזוייפת.

"בסר גריינג'ר. היום בשמונה בערב בסיפרייה." ענה לה. שלא שם לב, הרמיוני החליקה לתוך כיסו פתק קטן ועליו רמז.

חומת שיער אני.

חומת עיניית גם.

היא התרגשה לקראת הערב. היא רצתה לפגוש את דראקו שלה.

זה מתקדם קצת מהר והפרקים קצת קצרים, אבל תתמודדו!

מה אתם אומרים?

בבקשה תגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא