היורשים

לילי אוואנס, מכשפה בשנה השביעית בעלת שיער אדמוני ועיני שקד ירוקות בורקות ואחת מהחכמות ביותר בהוגוורטס, הלכה עם ידידה,

ג'יימס פוטר וחבריו הקונדסאים-סיריוס, רמוס ופיטר לאולם הגדול, עקב הוראתו של דמבלדור. כשנכנסו כל התלמידים כבר היו שם והם התיישבו בשולחן גריפינדור עם חבריהם.

"תלמידים יקרים. התכנסנו כאן מכיוון שמצנפת המיון ביקשה להודיע דבר מה" אמר הפרופסור דמבלדור וכולם היו מבולבלים. הוא הניח את המצנפת על השרפרף וזו דקלמה:

את ארבעת המייסדים כולנו מכירים,

אבל מה עם היורשים?

אותם נגלה כעת,

היורשים של המכשפים הגדולים מכולם,

בטקס סמלי שייערך כאן עכשיו"

כולם בהו המומים. היורשים של המייסדים? יש דבר כזה? ברצינות?

דמבלדור היה הראשון שהתעשת והוא הוריד את המצנפת מהשרפרף והזיז אותו.

הוא נופף בשרביטו ועל הבמה ניצבו ארבעה כסי זהב.

על האחד כתוב: "סלאזר סלית'רין"

על השני: "הלגה הפלפאף"

על השלישי: "גודריק גריפינדור"

ועל הרביעי והאחרון: "רוונה רייבנקלו"

על משענת כל כס הונח סמלו של המייסד. תליון סלית'רין, הספל של הלגה, החרב של גריפינדור ועטרת רייבנקלו.

כולם הסתכלו פעורי פה כשדמבלדור חבש את המצנפת על ראשו. "יורשו של סלאזר סלית'רין אינו נוכח כאן כעת, הוא עזב את בית הספר מזמן-שמו טום רידל!" הכריז ומחיאות כפיים חלושות נשמעו משולחן סלית'רין. 

"היורשת של הלגה הפלפאף-דולי ראנטה!" הכריז דמבלדור ומשולחן הפלפאף נשמעו מחיאות כפיים נלהבות כשדולי התיישבה הססנית ונבוכה על כסה של הלגה.

"היורש של גודריק גריפינדור-ג'יימס פוטר!" הכריז דמבלדור וג'יימס מוכה ההלם לא זז ממקומו. מחיאות כפיים וקריאות נלהבות נשמעו משולחן גריפינדור.

"יאללה, קום! הכס של גריפינדור לא יחכה!" אמר סיריוס. "קום, ג'יימס!" שידלה אותו לילי וג'יימס ההמום והנרגש הלך והתיישב על הכס של גריפינדור.

מלמולים נרגשים נשמעו מהבית היחיד שנשאר-רייבנקלו.

"והיורשת של רוונה רייבנקלו-לילי אוואנס!" הכריז דמבלדור ושום קול לא נשמע. לילי נעמדה, המומה. "א-אני?" שאלה בהיסוס ודמבלדור הנהן בחיוך.

היא הלכה לאט כשמבטי שנאה נשלחים אליה מבנות רייבנקלו והתיישבה על הכס, לצדו של ג'יימס. "אדוני, כיצד היא היורשת אם היא אינה ברייבנקלו?" שאלה טיארה, ילדת שביעית מרייבנקלו.

"שאלה מצויינת, אך זאת אפילו אני אינני יודע" הודה דמבלדור. "הו, אין מה לדאוג, זו היא ללא ספק" נשמע קול אישה עדין. כולם הפנו את ראשיהם וראו שתי רוחות, גבר ואישה זה לצד זה.

"ומי אתם?" שאלה טיארה בהרמת גבה ולגלוג. "רוונה רייבנקלו" הציגה עצמה רוח האישה. "גודריק גריפינדור" הציג עצמו האיש. טיארה נבוכה עד אימה האדימה כולה ומלמלה: "סליחה".

"הוא ללא ספק היורש שלי"מר גריפינדור וטס לעבר ג'יימס ההמום. "וזו, ללא ספק היורשת שלי" אמרה רוונה וטסה לעבר לילי.

"כיצד, גברתי?" שאלה ראנה, חברתה הטובה של טיארה מבית רייבנקלו. "המצנפת שלחה אותה לגריפינדור משתי סיבות. הראשונה-ג'יימס היה שם" אמרה ועיני כולם נפערו.

"מה זה קשור?" שאלה ראנה. "אני וגודריק היינו ביחד. כמונו גם יורשינו. היא מוינה לגריפינדור מהסיבה הראשונה-שהיא להיות עם ג'יימס" אמרה רוונה ושני הנערים האדומים הסיטו את מבטיהם מכולם.

"הסיבה השנייה-היא הייתה גם אמיצה מאוד בנוסף לחכמתה. אם אינכם מאמינים, מוזמנים אתם לבדוק" אמרה רוונה. "זמן ילדה מסויימת, אלבוס" הנחתה הרוח של רוונה את דמבלדור והוא זימן את אליס,

חברתה הטובה של לילי. "הנח על ראשה את עטרתי" אמרה לו רוונה ודמבלדור עשה כדבריה.

פתאום אליס נראתה כהרבה יותר יפה. עיניה החומות פתאום נהיו גדולות ועמוקות ושיערה השחור החליק עד מותניה. היא נראתה רזה וגבוהה הרבה יותר, יפה הרבה יותר.

אליס הרגישה שהיא יודעת את כל הדברים בעולם. "ועכשיו, אלבוס, הנח את עטרתי על היורשת שלי" אמרה לו רוחה של רוונה ודמבלדור עשה כדבריה. אך על לילי לא חל שום שינוי.

היא לא הייתה יפה יותר, או הרגישה חכמה יותר. "וזו ההוכחה שהיא היורשת שלי!" הכריזה. "איך?" שאלה טיארה.

"כאשר העטרה תונח על מי שאינה מיועדת לה, העטרה תעניק לה את מה שחסר לה, שכל, או יופי.אך כשהעטרה נחה על ראשה של המיועדת לה, היא אינה מחוללת בה שום שינוי כי למיועדת לה לא חסר דבר" הסבירה רוחה של רוונה וכולם הסתכלו על  לילי, המומים.

אליס ירדה בדמעות מן הבמה ויצאה מהאולם. כמה מכשפות הביטו בלילי כאילו היא האשמה. "טוב לראות שבית הספר נשאר כה מוצלח גם לאחר מותנו. היו שלום!" אמר גודריק גריפינדור ורוחותיהם של גודריק ורוונה נעלמו.

ג'יימס ולילי הסתכלו זה על זו והוא הושיט לה את ידו בהיסוס. והיא, להפתעת כולם, אחזה בידו. הם קמו מהכיסים שהעטרת על ראשה של לילי וחרב גריפינדור על מכנסיו של ג'יימס, והם יצאו מהאולם, מחויכים.

יודעים שמעתה ועד עולם יהיו ביחד, באש ובמים.