אהבה עד המוות

"מה קרה?"
לילי אוואנס שנאה את ג'יימס פוטר. ג'יימס פוטר, דווקא אהב אותה. למרות שכל הזמן היא צרחה עליו, והרביצה לו, הוא תמיד אהב אותה, ולא ויתר עליה.
עכשיו זוהי שנתם השישית של לילי אוואנס וג'יימס פוטר בהוגוורטס, שבוע לפני חופשת חג המולד.
"תקשיבי, לילי, אני רוצה להגיד לך משהו חשוב..." פתח ג'יימס בדבריו.
"מה אתה רוצה להגיד לי?" נבחה עליו. "שאתה אוהב אותי, ואז אתה תנשק את אמילי קוטלר?"
"לילי... אני באמת אוהב אותך!" אמר.
"תוכיח לי," על פניה הופיע חיוך מעוצבן.
לאחר כרגע הוא נישק אותה. לילי הייתה מופתעת מהנשיקה, אבל היא לא התנגדה. שפתיו של ג'יימס היו חמות, ובאותו רגע היא ידעה שהוא אוהב אותה.
כשהתנתקו היא התחילה לבכות.
"מה קרה?" שאל ג'יימס. קולו היה רך ואוהב. לא אותו קול שקילל את סוורוס סנייפ, מה שגרם לו לקרוא ללילי אוואנס "בוצדמית".
"ג'יימס, עכשיו אני מבינה עד כמה הייתי מטומטמת," בכתה.
"לילי, את לא מטומטמת!" אמר.
"ג'יימס... אני כל כך מצטערת. אני אוהבת אותך," אמרה לילי.
"לילי, הדבר הכי חשוב עכשיו הוא שאנחנו ביחד." אמר ונישק אותה.
היא העמיקה את הנשיקה של שניהם, ולבסוף התנתקו.
"בוא לחדר המועדון, בסוף יענישו אותנו..." אמרה לילי.
"לא יענישו אותנו. אנחנו המדריכים הראשיים, שכחת?" על פניו של ג'יימס התנוסס חיוך קונדסי.
"ג'יימס, כבר אחרי חצות. בוא לחדר המועדון. עכשיו." אמרה בכעס.
החיוך שעל פניו של ג'יימס נעלם."כן המפקדת!" אמר והצדיע עם ידו.
"נו, בוא כבר," גיחכה לילי ומשכה אותו לעבר הדיוקן של האישה השמנה.
הם נכנסו לחדר המועדון, שלובי ידיים.
כל תלמידי בית גריפינדור הביטו בהם בהלם.
אליס וינסנט הביטה בלילי, והלכה לעברה.
"תקשיבי, חיפשתי אותך... אני חייבת שתבקשי ממקגונגל להאריך את העבודה. רק אתמול היא נתנה לנו אותה, והעבודה באורך 10 מטרים!" אמרה אליס.
לילי הנהנה לעברה והלכה לחדרה.
ג'יימס הלך אחריה, ועלה למעונות הבנות אחרי לילי.
"לילי, חכי," אמר.
הם נכנסו לחדרה של לילי, ונשארו לבד.
"לילי, מה את אוהבת לעשות?" שאל.
לילי הסמיקה. "אני אוהבת לשיר," אמרה.
"אולי תשירי לי שיר אחד?" ג'יימס הביט בעיניה הירוקות של לילי, והיא הביטה בעיני האגוז שלו.
היא התחילה לשיר את השיר האהוב עליה:

Say you're sorry 
That face of an angel comes out 
Just when you need it to 
As I pace back and forth all this time 
'Cause 
I honestly believed in you 
Holdin' on, 
The days drag on 
Stupid girl 
I should've known, I should've known

That I'm not a princess 
This ain't a fairytale 
I'm not the one you'll sweep off her feet 
Lead her up the stairwell 
This ain't Hollywood, 
This is a small town 
I was a dreamer before you went and let me down 
Now its too late for you and your White Horse, 
To come around. 

הוא הצטרף לשיר איתה. נראה שהוא הכיר את השיר. קולו היה רך ונעים, ונראה שהוא אוהב לשיר.

Maybe I was naïve, 
Got lost in your eyes 
I never really had a chance. 
My mistake I didnt know to be in love 
you had to fight to have the upper hand. 
I had so many dreams about you and me 
Happy endings; 
Now I know 

הוא הביט בעיניה הירוקות באהבה, והיא הביטה בעיני האגוז שלו.

I'm not a princess 
This ain't a fairytale 
I'm not the one you'll sweep off her feet 
Lead her up the stairwell 
This ain't Hollywood, 
This is a small town 
I was a dreamer before you went and let me down. 
Now its too late for you and your White Horse, 
To come around. 

And there you are on your knees 
Begging for forgiveness, 
Begging for me 
Just like I always wanted, 
But I'm so sorry 

"אני אוהבת אותך," אמרה.

Cause Im not your princess 
This aint a fairytale 
Im gonna find someone, Some day 
Who might actually treat me well. 
This is a big world, 
That was a small town 
There in my rearview mirror, 
Disappearing now. 
And it's too late for you and your White Horse, 
Now its too late for you and your White Horse 
To catch me now. 

הוא נישק אותה בחום. הנשיקה התמשכה עד שהתנתקו, ואז התחבקו.

Oh whoa whoa whoa-oh 
Try and catch me now 
Whoa-Oh 
It's too late 
To catch me now.

"אני אוהב אותך, לילי," אמר ג'יימס.
דלת החדר נפתחה. במפתן הדלת עמדה לא אחרת מאשר אמילי קוטלר.
היא שלחה את לילי קללת סקטומסמפרה. לילי צרחה בכאבים, והביטה בידה המלאה דם. היא התעלפה.
סיריוס עלה לחדר. הוא הבין שקרה משהו. כשפתח את דלת החדר הוא מצא את לילי השוכבת על הרצפה וג'יימס התומך בה, ושולח בו בזמן קללות לעבר אמילי.
הוא שיתק אותה, והשתרך לעברם של לילי וג'יימס.
"מה קרה?" שאל, המום.
לילי גנחה בכאב. היא איבדה המון דם.
"סיריוס, צריך לקחת אותה למרפאה, עכשיו!" צרח ג'יימס.
השניים רצו לעבר המרפאה כששניהם תומכים בלילי.
"מה קרה?" שאלה מדאם פומפרי ההמומה.
"הטילו עליה קללת סקטומסמפרה." סיכם ג'יימס.
"תשכיבו אותה על המיטה," אמרה מדאם פומפרי בפנים מזיעות.
היא נתנה ללילי את שיקוי "הפלא ושלד", ולילי התעוררה.
בינתיים סיריוס הלך, כדי לתת להם להיות לבד.
"פרסי!!!!!" צרחה לילי.
"לילי, מה קרה?" שאל ג'יימס בדאגה.
"המחנה... אנבת'... פרסי..." מלמלה.
לאחר כרגע הופיע נער שחור שיער שבמקרה החיצוני שלו נראה קודר בחדר.
"ניקו!" צרחה לילי.
"לילי!" ניקו נראה שמח.
לילי רצתה לחבק אותו אבל הוא נרתע.
"את יודעת איך אני עם מגע, מצטער..." אמר.
"לא, זה בסדר. אני רק שמחה שמצאת אותי! לא הצלחתי לשלוח לכם הודעה באיריס נט..." אמרה לילי.
"לילי, מה קורה פה?" שאל ג'יימס המופתע.
"ג'יימס, אני חצויה - בת של האלים היוונים. אני בת פוסידון, וניקו הוא בן האדס..." אמרה.
"טוב... לא הבנתי כלום. אבל לילי, המקום שממנו את מגיעה... הוא מוגן, נכון?" ג'יימס הביט בעיניה הירוקות של לילי, והיא ראתה בעיניו ניצוץ שובב.
"ג'יימס, אני חייבת לחזור למחנה. ניקו, מה קורה עם פרסי?" שאלה לילי בדאגה.
"לילי, פרסי ואנבת' בדיוק חזרו מטרטרוס. תחשבי איך זה לשרוד את הגיהינום... אני חושב שכדאי שתבואי אליו לדבר איתו," אמר ניקו ושילב את ידיו. הוא בעצמו עבר את טרטרוס, אבל לבד. הוא ידע איך אנבת' ופרסי מרגישים.
"לילי... אני רוצה לבוא איתך," אמר ג'יימס נחרצות.
"לילי... אם הוא חצוי אז זה יהיה יותר בטוח שהוא יבוא איתנו. תכינו את הדברים שלכם ונלך למחנה." אמר ניקו.
"אוקיי," אמרו לילי וג'יימס כפה אחד וג'יימס ירד ועלה לחדרו להכין את בגדיו ואת הדברים שלו למחנה.
בינתיים ניקו חיכה בחדר של לילי, בזמן שהיא הכניסה את כל הדברים שלה למזוודתה.
לאחר שג'יימס העלה לחדרו את המזוודה (הוא הפעיל כישוף כיווץ כדי שלא ישימו לב למזוודה הגדולה שהוא מעלה לחדרי הבנות) וכשהגיע החזיר את המזוודה לגודלה המקורי. לילי וג'יימס אחזו בחפצים ובניקו, וניקו עבר במסע הצללים למחנה.
"ג'יימס, מה אתה רואה?" שאל ניקו. הוא הביט בג'יימס ובאותו רגע ידע שהוא חצוי.
"אני רואה אגם, זירה, ביתנים, ומלא נערים ונערות... זה המחנה?" ג'יימס הביט במחנה החצויים במבט מופתע.
"כן," אמרה לילי ונישקה אותו.
"פרסי!" לילי חיבקה נער שעיניו הירוקות היו בדיוק אותו צבע עיניה של לילי.
"אנבת'!" הפעם לילי חיבקה נערה בלונדינית שצבע עיניה האפורות הסערה נראו מדהים לאור השמש השוקעת.
"תקשיבי, לילי, את חייבת לבוא לכירון, עוד מעט יש ישיבת מדריכים חשובה ודחופה, וכירון אפילו הזמין לפה את ריינה ופרנק ואת הקנטוריונים... ולדעתי זה לא צירוף מקרים שהגעת עכשיו, כמה דקות לפני שהישיבה מתחילה. אז אם את רוצה לדבר עם כירון עכשיו, ולדעתי כדאי לעשות את זה עכשיו, אני חושבת שכדאי שנלך לבית הגדול." אמרה אנבת'.
"את צודקת," אמר ניקו. "הכל קשור בהכל. כמו כשפרסי נעלם וג'ייסון הגיע במקומו..." הוא הביט בעיניה של לילי, נזכר בפרסי.
"רגע... לדעתי ג'יימס" היא הצביעה על ג'יימס, "הוא בן הרמס."
"אז בלי קשר צריך לקחת את שניכם לכירון, ולמקם את ג'יימס בביתן הרמס כי עדיין לא הכירו בו, ואותך בביתן פוסידון." פרסי נשמע שמח. אחרי שנה שלמה שהיה לבד, הוא רוצה שיהיה איתו מישהו בביתן חוץ ממנו.
"לילי, הישיבה צריכה להתחיל עוד חמש דקות! את צריכה לדבר עם כירון ולהגיד לו שחזרת ומה קורה אצלך..." אנבת' נשמעה לחוצה.
"אנבת', אל תדאגי. אני הולכת לבית הגדול עכשיו." אמרה לילי והלכה לעבר הבית הגדול. השלושה האחרים הלכו בעקבותיה.
בדרך לבית הגדול, ראתה לילי את ג'ייסון פייפר וליאו.
"לילי!" צעקו והתנפלו עליה בחיבוקים. נראה שהתגעגעו אליה במחנה.
"אני חייבת לדבר עם כירון," אמרה והמשיכה ללכת.
"אל תדאגי, עוד חמש דקות בכל זאת יש ישיבת מדריכים חשובה... וקפטן ואלדס מאשר לך להיכנס לישיבה!" ליאו גיחך ולילי דחפה אותו.
ואז היא חשבה על ג'יימס. היא התקרבה אליו, וחיבקה אותו. "ג'יימס, אני אוהבת אותך, זה פשוט שהחיים שלי קצת מסובכים, אז..." הוא קטע אותה. "לילי, גם אני אוהב אותך, ואת יודעת את זה." הוא נישק אותה בשפתיה.
"טוב, זוג יונים, אני חושב שאתם צריכים ללכת לדבר עם כירון." אמר פרסי.
"היי!" מחתה אנבת'. "תזכור שגם אחרי שחזרנו משם היינו כאלה דביקים, מוח אצה..."
"כירון!" קראה לילי בשמחה.
"לילי! עוד רגע תתחיל ישיבת מדריכים, אז..." אמר כירון אך נקטע על ידי אנבת'.
"כירון, זה לא נראה לך מוזר שלילי הגיעה עכשיו? זה בטוח קשור..." אנבת' הביטה בכירון במבט משכנע.
"נכון. לילי, את תהיי נוכחת בישיבת המדריכים. אבל רק שימי את הדברים שלך בביתן פוסידון." אמר ולילי יצאה מהחדר.