ברוך הבא להוגוורטס!

רק שתדעו שאני לא מתייחס לשום דבר שנכתב במחזבל (הארי פוטר והילד המקולל) בפאנפיק הזה.

שעת לילה בחדרו של ג'וני. ג'וני, ילד גבוה ורזה, מנומש קלות, שערו בהיר עם גוון אדמוני קל, יושב במיטה. הוא מחזיק בידיו את הספר "הארי פוטר וגביע האש" וקורא בו בעיון. דפיקה בדלת. ג'וני לא עונה. נראה שהוא בכלל לא שם לב. דפיקה נוספת, חזקה יותר, אבל ג'וני לא מרים עיניו מהספר: הוא מרותק ולא שומע דבר.
הדלת נפתחת ומרי, אמו של ג'וני, נכנסת. היא מבחינה בספר בידיו של ג'וני ונאנחת: "ג'וני! זו לא הפעם השלישית שאתה קורא את הספר הזה?". ג'וני מחייך: "השמינית". מרי מרצינה: "בכל מקרה זו לא סיבה להתעלם ממני כשאני דופקת בדלת!". חיוכו של ג'וני נעלם: "אני מצטער אמא. לא התכוונתי", והוא חוזר לקרוא. "רציתי להגיד לך שכולנו נוסעים לקינגס קרוס מחר לקבל את פניו של דוד אלברט שמגיע מ..." מרי מבחינה שג'וני שוב לא מקשיב. היא מחייכת ומלטפת את ראשו.
דרך החלון הפתוח נכנסת בטיסה תנשמת ומתיישבת על כתפה של מרי, שצווחת בהפתעה. ג'וני מרים את עיניו, מופתע.התנשמת פותחת את פיה והמעטפה שהחזיקה נושרת ומתעופפת לידו של ג'וני. התנשמת עפה החוצה.
ג'וני מסתכל על הכתובת הרשומה על המעטפה. כך היה כתוב: לכבוד גו'ני, הקומה השניה, החדר הגדול ביותר, בית משפחת ביגסי. בלי להשתהות ג'וני פתח את המעטפה והוציא במהירות את פיסת הקלף שהייתה בה:

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהלת: הרמיוני גריינג׳ר.

(מסדר מרלין, דרגה שלישית, חברת איגוד הקוסמים הבינלאומי, לשעבר חברת מסדר עוף החול.)

מר ביגסי היקר!
אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים מתחילה באחד בספטמבר. אנא שלח ינשופך לא יאוחר מה-13 ביולי.

                                                          בכבוד רב

                                                                                      פרנציסקוס פאת'
                                                                                      סגן המנהלת

ג'וני בהה בקלף בעינים פעורות. הוא הביט באמו ושאל : "אמא, אני חולם עכשיו?". "אני לא חושבת, ג'וני. אני די בטוחה שאנחנו במציאות". ענתה אמו בקול רועד. "אז מה זה?" שאל ג'וני והרים את הקלף. מרי בחנה אותו שוב. "במחשבה שניה ג'וני, נראה לי שמדובר בחלום. נלך שנינו לישון ונדבר על זה בבוקר".
ג'וני שם את ההזמנה על שידת הלילה והניח את ראשו על הכרית. אמו נשקה למצחו,. כיבתה את האור ויצאה מהחדר. ג'וני בהה בהזמנה עוד שעה ארוכה בטרם הצליח להרדם.

השחר עלה על בית משפחת ביגסי כשצווחה נשמעה מחדרו של גו'ני. מרי והנרי, הוריו של ג'וני, התעוררו בבהלה. הנרי יצא מהמיטה בחופזה ורץ לחדרו של בנו. כשנכנס לחדר ראה את ג'וני עומד על המיטה, עיניו קרועות לרווחה ופיו פעור, כאילו לפני רגע צרח באימה (מה שבאמת היה נכון). בידיו הוא החזיק את פיסת הקלף. מרי הגיעה בריצה מיד אחרי בעלה, ושניהם העבירו מבט המום מפרצופו של בנם למכתב שבידו – ובחזרה.
באותו בוקר שרר שקט מוזר בבית משפחת ביגסי. כל אחד מבני הבית התארגן בשתיקה לקראת היום החדש. רק כשישבו לאכול יחד ארוחת בוקר, היו חייבים הנרי, מרי וג'וני לדבר על המכתב המוזר. הנרי מרח פיסת טוסט עם טחינה ואמר: "מישהו בוודאי חומד לו לצון".
ג'וני הרים את מבטו ולמרות שהיה אפשר לראות בברור שהוא אינו מסכים כלל, לא אמר דבר.
"כן. נכון.  זה מה שקרה" אמרה מרי. "זו בדיחה לא מצחיקה של מישהו שיודע שיש בבית הזה מי שאוהב את הסיפורים הדמיוניים של הארי פוטר".
"בדיחה? בדיחה??! איך אתם מסבירים את התנשמת? זה היה דמיוני?" ג'וני ניסה לשמור על קור רוחו כשדיבר אבל השאלות יצאו כצעקה.
"איך אתה מדבר אל אמא שלך?" הרים הנרי את גבותיו. "אל תהיה חצוף!". מרי ניסתה להרגיע את המצב: "ג'וני, באמת. אתה קראת יותר מדי את הארי פוטר. אני חושב שהגיע הזמן שתפסיק".
ג'וני לא האמין למשמע אוזניו: "להפסיק לקרוא את הארי פוטר? מה פתאום? אני לא יכול!".
באיחור הוא הבין, ממבטו הרותח של אביו, שהוא צועק. הוא השתתק ואז אביו לחש בזעם: "לך לחדר שלך. עכשיו".

ג'וני קם מכיסאו ורץ במהירות לחדרו וסגר את הדלת. הוא מיהר וחסם את הדלת עם הכסא שלו וחרב פלסטיק גדולה. כשהמחסום היה מוכן הוא הסתובב ורצה ללכת למיטתו – רק שעליה עמדה תנשמת ענקית.
בפיה היה מעטפה. כשפתח אותה ג'וני מצא שם את הפתק הבא:
" בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מר ביגסי הנכבד -
לצערנו נשמטה ממכתבנו האחרון רשימת הציוד שעלייך להביא איתך לשנת הלימודים הראשונה בהוגוורטס.

תלבושת

תלמידי השנה הראשונה נדרשים להצטייד בפרטי הלבוש הבאים:
1. שלוש גלימות עבודה פשוטות (צבע שחור)
2. כובע מחודד פשוט אחד (שחור) לשימוש יומיומי
3. זוג אחד של כפפות הגנה (מעור דרקון או חומר דומה)
4. גלימת חורף (שחורה, אבזמי כסף).
נא לדאוג שכל בגדי התלמיד יישאו תוויות עם שמו.

ספרי לימוד
כל תלמיד נדרש להצטייד בעותק של כל אחד מהספרים הבאים:
ספר הכשפים הבסיסי רמה א, מאת מירנדה גוזלי
תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט
תורת הקסם מאת אדלברט רוח
מדריך שנוי צורה למתחילים מאת אמריק חלפון
1000 עשבים ופטריות קסומים מאת פילידה שורש
מרקחות ושקוי קסם מאת ארסניוס מיליליטר
חיות פלא והיכן למצוא אותן מאת ניוט סלמנדרה
כוחות האופל – מדריך להגנה עצמית מאת קוונטין טרימבל
כישופי הגנה – מבוא מאת אלבוס דמבלדור

ציוד נוסף:
1 שרביט
1 קדרה (ברזל מידה 2)
1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)
1 טלסקופ
1 זוג מאזניים מנחושת

נוסף לזאת: מותר לתלמידים להביא ינשוף, או חתול או קרפדה.
תזכורת להורים: על תלמידי שנה ראשונה נאסר להביא מטאטא אישי.

ג'וני בהה ברשימה אותה הכיר בעל פה. חוץ מספרו של דמבלדור, זו הייתה אותה רשימה בדיוק שהופיעה בספר  ההארי הפוטר הראשון. אם מדובר בבדיחה – זו בדיחה אכזרית במיוחד. הוא הביט בתנשמת, ואז לקח את רשימת הציוד ורשם בעט כחולה את ההודעה הבאה על צדה האחורי:

“לכל מי שקורא את זה -
אני לא מעוניין לשחק את המשחק המעצבן שלכם. זו מתיחה מטומטמת"

ג'וני הביט בריכוז בהודעה שכתב ואז הוסיף סימן קריאה גדול בסופה. הוא שם את ההודעה במעטפה ונתן אותה לתנשמת הגדולה שהמריאה, בלי היסוס, דרך החלון.

למחרת בבוקר, נסע ג'וני והוריו לתחנת קינג קרוס, לקבל את פניו של הדוד אלברט. היה זה בוקר קיצי גשום ואפור, אבל ג'וני שמח בלבו. הוא אהב מאוד את הדוד אלברט. הדוד אלברט תמיד היה מביא מתנות ומספר בדיחות, ומבצע אחיזות עיניים מצחיקים במיוחד עם קלפים וכוס התה של אבא. המפגש הצפוי עם דוד אלברט כמעט השכיח מלבו של ג'וני את ההזמנות המשונות לבי"ס הוגוורוטס ואת המתיחה המוזרה, ויש לומר האכזרית, הזו.
תחנת קינג קורס הייתה הומת אדם. כמו תמיד, הלכו ג'וני והוריו לרציף מס. 10 לפגוש את הדוד אלברט. כשחלפו ליד השלט שמציין את רציף  ¾ 9 כמחווה לסיפורי הארי פוטר הציץ ג'וני על עגלת המזוודות שחציה נעלם בקיר. משהו ניצבט בקרבו, אבל ג'וני הזכיר לעצנו שזה רק סיפור וזה לא אמיתי, ושרק במתיחות מקבלים מכתבים מהטגוורוטס.
שקוע במחשבות, התעכב ג'וני ליד העגלה ובהה בה בזמן שהוריו המשיכו ללכת. לאחר רגע ארוך התנער והלך אחריהם לכיוון רציף . כשהגיע להוריו, נתן את יד שמאל לאביו ואת יד ימין לאמו, וחיכה לבואה של הרכבת ממנצ'סטר שעליה דודו האהוב.
אלא שמשהו ניקר בעמקי בטנו. הוא לא הבין מה, אבל הוא התמלא דחף גדול להביט לאחור, וכך עשה. לתדהמתו, הבחין בצללית ממש בתוך הקיר מתחת לשלט של רציף ¾ 9. הוא פער את עיניו ולא האמין: מתוך הקיר יצא דודו אלברט. הדוד הביט ימינה ושמאלה, וידא שאיש אינו רואה. גרד בתנוך אזנו הימנית – ונעלם.
ג'וני עוד בהה לאחור כשקולו של אלברט נשמע מהצד השני: "הנרי היקר! הזדקנת מעט! כמה זמן לא התארנו? חצי שנה? ואילו את מרי! את נראית צעירה בחמש שנים לפחות! ומי זה הבחור הצעיר והיפה הזה! הוא נראה בחור נבון במיוחד! היי בחור! לאן אתה מסתכל! אני פה!"
רק כשידיו הגדולות של הדוד אלברט נחו על כתפיו הסתובב סוף סוף ג'וני וחיבק את קרסו הגדולה של דודו האהוב. אלברט הגיב בחיבוק בחזרה, והתכופף ולחש באזנו של ג'וני: "אני ואתה עוד צריכים לשוחח ברצינות, בחור צעיר!"
ג'וני היה מבולבל: מה ראה שם? ברציף ¾ 9? ועל מה רוצה דוד אלברט לדבר איתו? הוא רצה לשאול אותו אבל הדוד אלברט כבר מיהר לקחת את המזוודה שלו ולצאת עם הוריו של ג'וני מהתחנה. ג'וני מיהר אחריהם.
כשהגיעו אל הדלתות הגדולות של התחנה, מישש הדוד אלברט את כיסי מקטורונו הירוק המפוספס. הוא העביר את ידיו על המקטורן, ואז על מכנסי הפסים שלו (שהיו צהובים ולא מתאימים כלל למקטורן)."אוי ואבוי" אמר הדוד אלברט. "נדמה לי ששכחתי את הארנק שלי ברכבת! מהר! ג'וני! בוא איתי!".
הוא אחז בידו של ג'וני ולפני שמישהו מהנוכחים הספיק לומר משהו, הוא כבר את ג'וני לעומק התחנה. "אבל הדוד אלברט!" מחה ג'וני, "אין לי שום מושג איך הארנק שלך נראה!".
"הארנק? מה ארנק? אה! אל תהיה מצחיק!" אמר אלברט"הארנק שלי פה!" והוא שלף מכיסו מה שנראה כמו מטפחת אדומה מלאה במטבעות מצלצלים. "אז לאן אנחנו הולכים?" שאל ג'וני.
"לכאן!" ענה אלברט, ונעצר מתחת לשלט של רציף ¾ 9. הוא הניח את שתי ידיו על הכתפיים של ג'וני והעמיד אותו מול הקיר. ואז הוא הסתכל עמוק בעיניו של אחיינו, נעמד מול הקיר, הביט ימינה ושמאלה, וכשראה שאין איש, ולתדהמת ג'וני, הכניס את ידו אל תוך הקיר, כאילו הייתה אוויר.
דוד אלברט שלף את ידו מקיר הלבנים, הסתובב אל ג'וני ואמר לו בלחישה רמה כצעקה: "השתגעת? אתה לא הולך להוגוורטס?!"