מלחמת העולם

הסתכלתי אל השמיים. היום הם היו חסרי ענניים, חסרי דאגות. כ"כ דומים לי.
הדשא עוד היה לח מהטל של הבוקר. היה לו ריח רענן,נעים למגע, ירוק למראה.
נשכבתי עליו ועצמתי את עייני, הרוח ליטפה את פני בעדינות.
אלו היו שלושת השניות השקטות האחרונות בחיי.

___________________________________________________________________

"רוצי ! לכי ליער תתחבאי שם ! אני אשאר פה, קדימה !" הוא צעק לי וירה עוד קללה מהשרביט.

"אני לא יכולה בלעדייך, אני אשרוד !" ישבתי מקופלת מאחורי האבן מדממת.

"לא ! בבקשה ליאן, בשבילי. רוצי מהר ! אני לא אצליח לעקב אותם עוד הרבה זמן !" הוא צעק, פניו היו שטופות מזעה, הסתכלתי עליו בפחד.

"אני לא יכולה בלעדייך !" מררתי בבכי.

"אני יבוא אחר כך, אל תדאגי." הוא אמר חוסם את הדלת עם גבעולים קשים יוצאים משרביטו.

"אתה מבטיח ?" שאלתי בתקווה.

הוא הסתכל אלי, ואז על הדלת ושוב אלי. הוא נאנח ורץ למקום המחסה שלי, הוא תפס בפני ונישק אותי החוזקה על השפתיים.

הכל היה שקט פתאום והדמעות הפסיקו לנזול מעיניי.

"אני מבטיח" אמר. הוא נישק אותי על המצח והרים אותי מהחול. "עכשיו לכי, מהר !"

הנהנתי לעברו ורצתי לעבר היער, התפתלתי בין העצים מבוהלת מהחשוך המוחלט אבל המשכתי לרוץ, שורש הכשיל אותי ונפלתי לאדמה. הבטון שלי עדין דיממה וכאבה ובכל זאת קמתי והמשכתי לרוץ.

ענפים נתקעו לי בשיער והקשו על הריצה. נפלתי שוב, רק שהפעם זה לא היא משורש, זה מקול הפיצוץ שהתרחש בדיוק איפה שעמדתי לפני מספר שניות.

"ריצרד.." מלמלתי. כבר פניתי לאחור לעזור לו כשפתאום משהו תפס אותי והרים אותי אל על.

"לא !!!" זעקתי אבל הוא חסם לי את הפה.

"תרגיעי ליאן, זה אני. ריצרד בסדר הוא הספיק לברוח הוא מתחבא הוא יבוא אחר כך, אל תצעקי." הוא הוריד את הברדס מראשו וראיתי את הפרצוף המוכר.

"תודה לך, תודה רבה."

_________________________________________________________________

מקווה שאהבת :)

		הפרק הבא