שנורקקים וחיוכים

היה זה אחד מאותם ימי קיץ לוהטים שבהם לונה חשה שהיא לא יכולה לצאת אל הגן סביב ביתה ולתור שם אחר נומים ונרגולים כמו שנהגה לעשות בימים קרירים יותר. כל מה שעלה בדעתה לעשות הוא להשלים את עבודות הקיץ שהטילו עליה מוריה השונים בהוגוורטס, כמו כתיבת חיבור קוהרנטי בנושא גרמי השמיים השונים והמזלות שהיה על לונה לכתוב לשיעור האסטרונומיה. אלא שאביה של לונה הוציא אותה מריכוז לפתע.
"לונה! חדשות מעולות בפי!" הוא התפרץ לחדרה והבהיל אותה. אך לונה הייתה חזקה. היא התעשתה במהירות והודיעה לאביה: "אבא, תיזהר. הפלימפים אוהבים לצוד מכשפות מבוהלות."
"אה, אני מתנצל, לונה שלי," אמר קסנופיליוס בפיזור הדעת, "את מטפטפת דיו על הגוויל שלך," הוא העיר לה והיא ראתה שהחיבור שלה היה מלא בכתמי דיו, וכבר לא היה כל כך קוהרנטי כמו שנתבקשה. היה עליה להתחיל את החיבור מחדש, אבל קודם היה ברצונה לשמוע את הבשורה שהמתינה לצאת מפיו של קסנופיליוס.
"לונה, רכשתי כרטיס לסיור האידיוסינקרטי לחיפוש אחר עדויות לשנורקק פחוס הקרן!" הודיע קסנופיליוס בהתגשות.
"הו, אבא, זה נהדר!" קרנה לונה באושר, "אולי עכשיו נמצא עדויות לקיומו של השנורקק לבסוף!"
"אז לונה, יש לי גם כמה בשורות רעות," גירד קסנופיליוס בערפו במבוכה, "חוששני שהצלחתי להשיג רק כרטיס אחד לסיור."
"אה, זה לא נורא," ענתה לונה, "אני בטוחה שאמצא דרך להשיג כרטיס משלי. זו בוודאי לא פרוצדורה כל כך מסובכת."
"לא הפרוצדורה היא הבעייתית," מלמל קסנופיליוס, "מדובר במחיר הגבוה שגובים עבור הכרטיסים לסיור. את בוודאי יודעת שהמכירות של 'הפקפקן' ירדו מעט בתקופה האחרונה..."
"הו, בהחלט," אמרה לונה בעצב, "אני מעורבת בכל מה שמתרחש לגבי הירחון שלנו."
"וגם הינשוף שהעסקתי למשלוח העיתון התפטר," המשיך קסנופיליוס.
לונה הביטה בקסנופיליוס בבלבול. ינשוף מתפטר? זה הרי ממש סוריאליסטי!
"הוא פשוט עף ולא שב," המשיך קסנופיליוס.
"הו, אבא, יש לי רעיון," אמרה לונה, "למה שאני לא אמכור את העיתון? אני אלך למקומות בהם קיימים ריכוזים גדולים במיוחד של קוסמים ומכשפות, כמו הוגסמיד או סמטת דיאגון, ואמכור את העיתון לעוברים והשבים!"
"רעיון מצוין, לונה," פתח קסנופיליוס, "אך אם תרשי לי להעניק לך ביקורת קונסטרוקטיבית על הרעיון שלך, לא סביר בעיניי שמכירת עיתונים כך בפרהסיה על ידי נערה שעולה לשנה הרביעית שלה בהוגוורטס באמת תגדיל את המכירות שלנו."
"טוב, אבל אני מניחה שלא נדע אם לא ננסה," אמרה לונה בזמן שלעסה את הקולמוס שלה בחולמניות. היא כבר לא תשתמש בו כדי לכתוב את החיבור ההוא באסטרונומיה.
קסנופיליוס משך בכתפיו. "את מוזמנת לפעול כרצונך, לונה," הוא אמר, "קחי כמה עיתונים שאת רוצה ממכונת הדפוס ואני אייצר לך מפתח מעבר להוגסמיד."

מסתבר שגם תושבי הוגסמיד לא אהבו את החום של אוגוסט, בדיוק כמו לונה שהיססה לצאת מהבית רק כמה שעות קודם לכן. אבל מה לא עושים בשביל כרטיס לסיור האידיוסינקרטי לחיפוש אחר עדויות לשנורקק פחוס הקרן?
"קנו את עיתון הפקפקן! רק עכשיו! קנו את העיתון ללא עלות דמי משלוח!" קראה לונה כשעמדה לה ברחוב בהוגסמיד, "מי שיקנה יזכה לברכתו של הלהריט!"
"מה זה להריט?" שאל אותה ילד כבן תשע שעבר שם לצידה. הוא היה מבין האנשים המעטים שחלפו ברחוב ולא העדיפו להישאר בביתם המוצל.
"זה יצור יפהפה בעל שלוש רגליים מוזהבות, שברכתו מעניקה עושר ואריכות ימים!" הסבירה לונה בעיניים נוצצות.
"וואו!" אמר הילד בחיוך, "אין כזה דבר באמת, נכון?"
מיותר לציין שמה שהילד שאל לא תאם בכלל את הבעת פניו שייחלה לכך שיצור שכזה אכן חי וקיים לו אי שם, וכל מה שהוא עושה זה לברך ילדים בני תשע שקונים את עיתון הפקפקן.
"כמובן שיש," אמרה לונה בזמן שגברת גבוהה כל כך עד שפניה היו מוצללות אמרה "כמובן שאין," ונעמדה מאחורי הילד.
"בוא הביתה, ג'ים, תראה אילו אנשים מסתובבים בחוץ," אמרה האישה בשאט נפש.
"אולי תרצי לקנות את הפקפקן?" שאלה לונה בתקווה, "יש כתבה על הדרך שבה משרד הקסמים מסתיר מאיתנו שמינרווה מקגונגל היא בעצם ערפד!"
"אם אני אקנה ממך את העיתון, יהיה זה רק כדי שישמש לי לחומר הסקה בחורף או להגנה מפני השמש בקיץ," אמרה האישה ההיא, "ואל נא תפיצי את דיבתה של אחותי."
"את אחותה של פרופסור מקגונגל?" שאלה לונה בתדהמה.
"מינרווה היא דודה שלי," הכריז הילד בגאווה.
"אז הרווחת דודה חכמה מאוד, אבל ערפדית," ענתה לו לונה ופרעה את שיערו בחיבה.
"קנה ממנה את העיתון, ג'ים, והנח אותו על ראשך שלא תיכווה מהשמש," אמרה האישה . ג'ים נתן ללונה כמה מטבעות, לקח ממנה עותק של 'הפקפקן' והניח אותו על ראשו כמו כובע כך שדפי העיתון הפתוחים משמשים לו כשוליים.
"קנו עוד היום את הפקפקן!" המשיכה לונה לצעוק.
אדם בעל מבנה גוף גוצי שחלף ליד לונה מלמל משהו שנשמע כמו "אין לו בושה, לקסנופיליוס לאבגוד? שולח את הבת שלו בחום הכבד של אוגוסט למכור עיתונים!"
"רק שתדע לך שאני עושה זאת מבחירה," ענתה לו לונה, "וזה למטרה טובה!"
"אה, כן? ומהי?" הקשה הגוץ.
לונה הרגישה שהיא במשימת שליחות למען שמו הטוב של אביה.
"אני עושה זאת כדי להרוויח כסף לכרטיס לסיור האידיוסינקרטי לחיפוש אחר עדויות לשנורקק פחוס הקרן!"
"ואת נהנית מהעבודה שלך?" שאל הגוץ.
"ללא כל צל של ספק," ענתה לונה בגאווה.
"נו, טוב," חייך הגוץ, "רק כדי שתהיי מרוצה, כל עוד הכסף יגיע אלייך או אל מי שמארגן את הסיור ולא אל אבא שלך."
"תודה רבה," ענתה לו לונה כששילם לה, "ותיזהר מפלימפים!"
הגוץ גלגל את עיניו והסתלק משם.
לונה חייכה לעצמה בסיפוק. עוד לא חלפו חמש דקות וכבר היא מכרה שני עותקים. מי ידע שקצת חיוך וחיבה אנושית יכולים להיות פרסומת טובה יותר לפקפקן מאשר כל מודעה או ינשוף?