יום הולדת 19 - על הפנים

"הארי, מזל טוב!" 
"יום הולדת תשע הזה זה לא סתם יום הולדת!"
"אחלה של מסיבה, הארי!"
הארי נאנח בפינה. עם כל הכבוד לחגיגות, החופש נגמר ועם סיומו דמבלדור הפתיע אותו... הוא הולך להיות מדריך בהוגוורטס! כאשר חשב על כל הפדיחות שעלולות לקרות, ראה הארי ראש ג'ינג'י מתקרב אליו.
"בוא הנה, הארי! יש פה חבילת ברטי בוטס גדולה במיוחד," רון התקדם אליו בעודו מכניס ידו לחבילת ברטי בוטס בעיניים עצומות ולאחר מכן אוכל את הסוכרייה אשר יצאה לו. הארי חייך אליו והחזיק בידו, כאשר רון מושך אותו אל אמצע החגיגה. 
הם הגיעו למקום בדיוק כשנשמעה צרחה מפיה של גברת פטוניה (מסתבר שהיא לא מפספסת חגיגות גדולות בקלות - והארי אפילו לא הזמין אותה!). קהל קוסמים מיהר בזריזות אל האוטו היקר וכולם יחד שאלו אותה מה קרה. פטוניה לא ענתה, רק הסתכלה על גג המכונית. הרמיוני רצה לכיוון הארי ורון.
"יש ינשוף על המכונית של הדרסלים!" היא צעקה אליהם תוך כדי התנשפויות חזקות. 
"ולמה זה אמור לעניין אותנו?" שאל רון בגלגול עניים.
"קשור אליו פתק, בשבילך." הרמיוני הושיטה פתק צהבהב להארי.
"ממי זה יכול להיות?" שאל בחשש, לאחר שתיקה מצד שני חבריו - פתח הוא את המכתב.

"סליחה, אבל מה אמרת?" שאלה ג'יני את הארי בבהלה כאשר ישבו ליד שולחן האוכל במחילה. 
"אני צריך לחזור לבית הספר הרגיל," הוא ענה והיה אפשר לשמוע שהוא לגמרי לא מרוצה מהמכתב שקיבל.
"לפחות לא תהיה מדריך בהוגוורטס?" שאל אותו רון במטרה לעודד. 
"טוב, אבל למה? כל הוגוורטס פיספסו את בית הספר המוגלגי ואינם משלימים חומר."
"כן, אבל יש לי דרסלים בבית."

הוא נכנס לכיתה. היה לו תיק מוזר על הגב וכבד מאוד. לא הייתה לו את הדוויג, לא היה לו שרביט... והוא היה בבית ספר יסודי. עם ילדים שקטנים ממנו בהרבה מאוד, מחכים רק לירוק עליו בכניסתו לכיתה - וזה בדיוק מה שקרה, אבל לפחות דאדלי לא היה שם, או שלפחות זה היה היום האחרון ללימודים.
הארי התנשף. הוא יצא מחרם וחזר לחרם אחר, והבעיה הכי גדולה שלו הייתה שהוא - נער בן 19 - לא מבין מה רוצים ממנו בבית ספר יסודי! זה לא שהייתה בעיה בו, הארי היה בטוח בכך, אלא בבית הספר - כאילו, מי עושה חשבון עם לוח כפל ולא מעיף נוצות באוויר? כל זה עלה לו עד כאן, אבל זהו. אין לימודים, אין שיעורי בית, אין ילדים שקטנים ממנו בשמונה שנים, נהדר. 
כאשר המורה קראה לו להגשת התעודה, הוא העלה חיוך על פניו. סוף סוף הוא יעזוב את הלימודים ויחזור לחבריו (בגיל שלו בלבד!). 
"התעודה שלך טובה למדי, הכל עובר," חייכה סיגל. סיגל הייתה המורה שלו בשנה האחרונה, אבל היא לא הייתה כמו המורות החוצפניות, היא הייתה בת עשרים ושלוש לכל היותר, ונחמדה וחייכנית. הארי דפדף בדפי העבודה, כאשר עצר בעמוד האחרון וקרא את הכתוב. סיגל הביטה עליו בדאגה וברחמים, והרגישה אתו הזדהות.
"אני צריך להשלים גם את הלימודים בתיכון?"