נסיעה מאושרת אחת

זה אכן קורה.

הארי התרווח אחורה במושב ליד הנהג. כבר חצי שנה עברה מאז המלחמה הגדולה, ובכל יום הם בטיחו לעצמם שהם ישלימו את הטיול שלהם, שהם יבקרו בעיר חוף סוף סוף (כי הרמיוני אמרה שזה זוועה שהארי מעולם לא היה בעיר חוף, והם נטו להסכים), ועכשיו, סוף סוף, הם נוסעים לפלימות'.

הארי הביט סביבו על המכונית. זו הייתה פורשה בצבע אדום בוהק ופס שחור בצד, דגם חדיש, מושבים נוחים וגג נפתח. אחרי המלחמה, כשפתחו את החשבון של וולדמורט ולסטריינג' בגרינגוטס (כןכן, מתברר שלוולדמורט היה שם חשבון), ואמדו את ערך כל האוניות (שעמד על כ267.000 אוניות ועוד כמה גרושים), חילקו את זה, חצי לנפגעי המלחמה, והחצי השני התחלק בין שלשתם. הארי ישר קנה רכב, אבל בגלל שרון ביקש לנהוג הפעם הוא ויתר לו. 

הארי הביט במראת הצד. הרימוני, נוויל וג'יני ישבו במושב האחורי, ורון נהג. הם פטפטו להם בנעימות.

"היי, בא לכם שנשים שיר?"

"כן!" - הרמיוני, רון וג'יני.

"איזה?" - נוויל.

"אמממ..", הסתפק הארי. "מה דעתכם על... 'ויקיפדיה' של חנן בן ארי!"

"מי?" שאלו נוויל וג'יני יחד. הרמיוני ורון, שכבר הכירו את האובססיה שהארי פיתח לחנן בן ארי, חייכו לעצמם.

"זה זמר ישראלי די חמוד, אני די אוהב אותו... הנה:"

כמה נוח לזרום עם המוח בהתניות אוטומטיות שלא דורשות לטרוח 
רק לתייג ולנבוח, להסית ולזבוח לאלילי הרייטינג אייטמים בכל הכוח 
הכול כבר מסודר לנו בראש מגירות-מגירות 
לא ניתן למציאות להפריע לנו לראות 
שכל שמאלני הוא בוגד, כל ערבי מחבל מתאבד 
כל חרדי הוא שודד וכל המתנחלים רצחו את רבין 
כל תל אביב טבעונית, כל נתיבות מסורתית עממית, 
כל הדתיים פרימיטיביים עם ציצית ועל הדרך מחקו את דארווין. 

אל תכלאוני בשום כלוב 
אל תסכמו אותי בויקיפדיה 
אני הכול, אני לא-כלום 
אור אינסוף לבוש בגוף 
אז אל תכלאוני בשום כלוב 

תקראו לי דון קישוט שמעז לקרוא תיגר 
שימו לי פרס על הראש וגיליוטינה בכיכר 
השדים זמנם עבר והמלך הוא עירום 
תמחקו את כל מה שידעתם עליי עד היום 
לא אני לא המתנחל, לא נציג של אלוהים 
לא דוס שמדיר נשים, לא גשר בין המגזרים 
יישרפו המגזרים, תשרפו דעות קדומות 
לכל אחד יהיה סיכוי לכתוב את הסיפור שלו 
כי אם הכול גלוי וידוע מראש קלישאות-קלישאות 
לא ניתן למציאות להפריע לנו לראות 
שכל מזרחי מקופח, כל חילוני הוא כופר מלוכלך 
כל הנשים למטבח וכל הרוסים הרוסים על סטאלין 
כלו כבר כל הקיצים, כל חבר כנסת קופה של שרצים 
כל האתיופים רצים ואלו שלא שרים עם רייכל 

אל תכלאוני בשום כלוב 
אל תסכמו אותי בויקיפדיה 
אני הכול, אני לא-כלום 
אור אינסוף לבוש בגוף 
אז אל תכלאוני בשום כלוב 

"מה זאת הזוועה הזאת?" שאל רון. "יש שירים פי אלף יותר יפים! מה לגבי איזה מטאל נחמד, כמו אירוסמית'?" 

הוא נקש בשרביטו והחליף שיר.

I'm back
I'm back in the saddle again
I'm back in the saddle again
I'm back

I'm lookin' for old Sukie Jones she crazy horse saloon
Ridin' into town alone by the light of the moon
She turned to give me a wink that make a grown man cry
Barkeep gimme a drink that's when she caught my eye
I'm back in the saddle again

I'm back
I'm back
I'm back in the saddle again

Come easy, go easy, all right till the rising sun
Peelin' off my boots and chaps I'm saddle sore
...I'm calling all the shots tonight I'm like a loaded gun

השיר לא הספיק להיגמר, מפני שהרמיוני נקשה בשרביטה והשתיקה אותו. נוויל, עם ידים על האוזניים, נראה מזועזע.

"מה זה היה, רון?" שאלה הרמיוני בחריפות. "למה אתה לא יכול לשים משהו נורמלי, נניח, שון מנדס?"

היא נופפה בשרביטה שוב, העלתה את הווליום והדליקה את השיר.

You've got a hold of me
Don't even know your power
I stand a hundred feet
But I fall when I'm around you

Show me an open door
Then you go and slam it on me
I can't take anymore
I'm saying baby

Please have mercy on me
Take it easy on my heart
Even though you don't mean to hurt me
You keep tearing me apart
Would you please have mercy, mercy on my heart
Would you please have mercy, mercy on my heart

"הרמיוני," שאלה ג'יני ברוגע, "מה דעתך על משהו יותר מגניב? סטטיק ובן אל תבורי, לדוגמה?"

אין לנו איביזה, אין הרבה בויזה, 
אבל יש את הבריזה, של אילת - והכנרת. 
אז אם אתה מרגיש שחם, 
תתארגן על אוטו ועל בגד ים, 
אין עוד קיץ כזה - במדינה אחרת. 

אז בוא נשים את כל הבעיות בצד, 
ביחד נלמד אותם אחד אחד, 
שמה שמדבר אל הישראלים , 
זה באס עם סלסולים (שים סלסולים). 

"אין סיכוי," פסקו רון והרמיוני. הארי רק המשיך להביט משועשע בכל העסק שהתפתח.

"חבר'ה, אולי תנו לנוויל להחליט ודי?" שאל הארי.

"רעיון טוב," החליט רון, והרמיוני וג'יני הנהנו בהסכמה.

"נו, נוויל, יש לך רעיון?" שאל הארי.

"אממ.." התלבט נוויל, "אולי... אני יודע! אורי חזקיה!"

"נוויל," אמרה הרמיוני בשקט, "אנחנו מדברים פה על זמרים."

פרצופו של נוויל היה כה משעשע, עד שכל ניסיון לתארו במילים ייכשל נחרצות.

קו האופק של פלימות' התנוצץ במרחק. השמש זרחה. וולדמורט לא הגיח ממחבוא כלשהו. הכול היה טוב.

חוץ מ...

"אירוסמית'!" "חנן בן -"סטטיק ובן - " "שון מנ -" "אוקי חזקיה!"

והויכוח המשיך להתנהל, וכנראה יתנהל עד שהאוטו יחליד או עד שהמשתתפים יזקינו, מה שיבוא קודם.