מאלף הדראקונים

הארי לא יכל להאמין למשמע אוזניו. מה מאלפוי בדיוק אמר? החבר שלי? אני לא חושב. הארי בדיוק עמד לפתוח את פיו כדי להגיב כשדראקו המשיך.

"רואה אבא, זה למה לא יכולתי לספר לך עם מי אני יוצא, כי זה הארי פוטר! ואתה רואה גם למה אני לא יכול להתחתן עם פנסי, כי אני מאוהב בילד-שנשאר-בחיים!"

הארי כמעט צחק בקול רם, אבל התאפק.  זו בהחלט הייתה סיטואציה מעניינת. הוא ידע שדראקו היה הומו, כולם ידעו את זה, והוא לא האשים את דראקו ברצון שלו להימנע מנישואים לפנסי. הוא הסתכל על דראקו, תוהה לעצמו למה לעזאזל דראקו חשב שהוא ימשיך עם הסיפור המטורף שלו.

ואז הוא הסתכל בעיניו של דראקו. הן היו מעבר לנואשות. דראקו התחנן בפניו לעזרה. הארי נאנח, כי הוא ידע שהוא עומד להמשיך בסיפור המטורף של דראקו. הוא היה יותר מידי גריפינדורי לפעמים.

"האם זה נכון, פוטר?" קולו של לוציוס היה רך מאוד, אבל המבט על פניו היה רצחני. הארי ולוציוס תעבו אחד את השני מאז התקרית עם דובי בשנתו השנייה של הארי. כל פעם שהארי ניצח את וולדמורט, לוציוס שנא אותו יותר ויותר. מצידו, הארי לא יכל אפילו לעמוד בלהסתכל על לוציוס מאלפוי, והוא עמד להגיד משהו מאוד חצוף כשהוא הבין משהו.

לוציוס היה רותח לחלוטין מהרעיון שהארי יוצא עם הבן שלו. מעוצבן לגמרי. ואם היה משהו אחד שהארי נהנה ממנו, זה היה לעצבן את לוציוס מאלפוי.

"ובכן, כן, זה נכון, מאלפוי," הארי חייך לעברו של לוציוס, כורך את ידו סביב מותניו של דראקו ומושך אותו קרוב. "הבן שלך ואני מאוהבים לחלוטין."

דראקו נאנח בהקלה כשהבין שהארי עמד להמשיך עם זה, ואז הסתכל על פניו של הארי, והתחיל להיות טיפה לחוץ. להארי היה ניצוץ מרושע בעיניו הירוקות.

הארי המשיך לדבר אל לוציוס. "אתה רואה, דראקו בא אלי בתחילת השנה והתוודה על הכל. על איך שהוא תמיד אהב אותי אבל מעולם לא חשב שאני אחזיר לו אהבה, על איך שהעוינות מצידו הייתה רק ניסיון נואש להשיג ממני תשומת לב. הוא פשוט היה כל כך כנה באופן מתוק וחמוד, איך יכולתי שלא לסלוח לו על הכול ולהתאהב בו נואשות?"

הארי נהנה מההשפעה של המילים שלו על לוציוס מאלפוי. לוציוס לא לקח באופן טוב את הרעיון שהבן שלו היה מתוק או חמוד, והוא במיוחד לא אהב את העובדה שהבן שלו היה מאוהב בהארי פוטר. אם הוא היה מעוצבן אי פעם, זה היה כלום לעומת מה שהוא הרגיש עכשיו.

"דראקו?" המילה הכילה אזהרה בתוכה, ולוציוס הסתכל עכשיו על בנו, כעס נראה בבירור על פניו. דראקו בלע את רוקו, אבל ידע שזו הייתה ההזדמנות היחידה כדי לצאת מהנישואים עם פנסי.

"כן, אבא, זה נכון. אני רציתי אותו." דראקו התפלל שפוטר פשוט ישתוק וימשיך עם זה, אבל הארי נהנה מזה הרבה יותר מידי.

"אוי, דראקו, טיפשון, אל תשחק את עצמך קשוח. לוציוס, דראקו הרבה יותר רומנטי, תמיד מביא לי פרחים, שולח לי פתקים סודיים, פוגש אותי בחדר שלי במגדל גריפינדור-"

"פוטר, תשתוק!" דראקו לחש מתחת לשפתיו. לוציוס היה מוכן להרוג. הארי רק חייך חיוך שבע רצון. דראקו לקח נשימה עמוקה. "אבא, אני יודע שזה קשה להאמין אבל פוט-הארי עושה אותי...מאוד מאושר. אני רוצה להיות איתו."

לוציוס הסתכל על בנו בזהירות, מנסה להחליט אם הוא אומר את האמת.

"בסדר, דראקו, אם אתה באמת מאוהב בפוטר אני לא אכריח אותך להתחתן עם פנסי." דראקו נאנח בהקלה. "אבל," וכאן דראקו נראה לחלוטין מבועת שוב, "אני לא בטוח לגמרי שאתה אומר את האמת, אז אני אעשה איתך עסקה. אם אתה ופוטר עדין תצאו עד סוף השנה, אתה לא תצטרך להתחתן עם פנסי. בכל מקרה, לעכשיו, אתה ופוטר תספרו לכל בית הספר על מערכת היחסים שלכם, אחרי הכול, אין צורך לשמור את זה בסוד אחרי שאני יודע את זה עכשיו, לא?"

דראקו בלע את רוקו בכבדות שוב. לוציוס המשיך. "בדרך הזאת, אני אשמע אם אתם תיפרדו. ותזכור את מילותיי, אם אתה תיפרד מפוטר, אתה תתחתן עם פנסי פרקינסון, וזה סופי. מובן?"

דראקו לקח נשימה עמוקה והסתכל על הארי, עיניו מתחננות בפעם האחרונה. הארי רק גלגל את עיניו, ואז הנהן. דראקו יכל לנשק אותו באותו רגע- הכול היה עדיף על להתחתן עם פנסי. דראקו הסתכל בחזרה על אביו.

"מובן." הקול שאמר בראשו פאק פאק פאק סוף סוף השתתק, ודראקו נשם לרווחה. הוא לא האמין שהוא הצליח לצאת מזה. כמובן, הוא יהיה צריך להעמיד פנים שהוא יוצא עם פוטר במשך החודשים הבאים, אבל בהשוואה לנישואים של חיים שלמים למישהו שהוא לא היה מעוניין בו, הוא היה לוקח את פוטר כל יום.

"ואתה, פוטר, אתה מבין את ההסכם?" לוציוס הסתכל בקרירות על הארי.

"הו, אני לעולם לא אפרד מדראקו, הוא פשוט יותר מידי טוב במיטה."

במילים אלו לוציוס ודראקו נחנקו ושלחו לו שני מבטי-מוות-של-מאלפויים. מבט-מוות-של-מאלפוי אחד לרוב מספיק לשלוח בן אדם נורמאלי עם הזנב בין הרגליים. מזל שהארי מעולם לא היה יכול להיחשב כ"בן אדם נורמאלי".

"שנלך אל האולם הגדול? אני פשוט מת לספר לכולם את החדשות." אמר הארי בשמחה, ומשך את דראקו אל מחוץ לחדר בידו, עם לוציוס הולך אחריהם, מקלל מתחת לשפתיו.

הארי ודראקו התקדמו לעבר האולם הגדול, יד ביד, כשלוציוס מאחוריהם בדיוק מחוץ לטווח שמיעה. מנצל את ההזדמנות לדבר בפרטיות עם הארי, דראקו התקרב יותר אל הארי ולחש לאוזנו

"תראה, פוטר, אני מעריך את זה שאתה עושה לי טובה, אבל סיימת כבר להשפיל אותי?"

הארי הסתכל על דראקו במבט מגוחך, ועיניו גדולות וחפות מפשע. "ובכן מאלפוי, למה אתה מתכוון??"

"אתה יודע בדיוק למה אני פאקינג מתכוון!" דראקו לחש לתוך אוזנו.

"מאלפוי, שפה!" הארי לא יכל להילחם בחיוך שבע רצון. דראקו נתן לו מבט רצחני והמשיך.

"תפסיק להמציא דברים מגוחכים עלי. אבא שלי עומד להרוג אותך".

הארי רק חייך בסיפוק והעיר בסרקסטיות. "או, אני כל-כך מפחד. אני רועד."

דראקו שלח להארי מבט-מוות, אבל בסתר (למרות שהוא לעולם לא יודה בזה), הוא טיפה התרשם. הארי בבירור לא פחד מאביו. "אולי הוא אמיץ יותר משחשבתי," דראקו חשב לעצמו, ואז במהירות העלים את המחשבה הזו.

"פוטר, תקשיב, אם אתה יודע מה טוב לך, אתה תפסיק להביך אותי, הבנת?" דראקו קיווה שההודעה עברה. הארי רק הביט בו, מחייך.

"אוקיי, מאלפוי, קודם כל, אתה לא נמצא בשום עמדה בשביל לאיים, נכון?" אתה צריך את העזרה שלי, לא להפך. ושנית," ופה, להארי היה שוב את הניצוץ המרושע בעיניו שגרם לדראקו להיות כל-כך לחוץ, "אני אפילו לא התחלתי להביך אותך עדין." ובזאת הם נכנסו אל תוך האולם הגדול, עדין מחזיקים ידיים, ודראקו מאוד, מאוד פוחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא