דף מיומנה של אמברידג'

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג וזה

שלום לך, יומני היקר.

אני דולורס ג'יין אמברידג', וכולם קוראים לי דולורס, אבל כאן אני אקרא לעצמי ג'יין, בסדר? זו מין זהות סודית שכזו.

היום ה2 בספטמבר. רק אתמול הגעתי להוגוורטס, ומויינתי לסלית'רין. אחי הגדול, שכבר בשנה השישית, התמנה למדריך השנה, ומשום מה נראה שהוא לא כל כך שמח שהתמיינתי לכאן. סתומרת, בבית אנחנו לא כל כך מסתדרים, אבל אין סיכוי שהוא יעשה לי שהו לרע כאן, נכון? הוא בכל זאת אחי.

טוב, מאוחר, לילה טוב.

4 בספטמבר

שלום לך שוב, יומני. אני לא מאמינה! פשוט לא מאמינה! אחי הגדול הוא פוט זבל של בנאדם!

היום, בארוחת צהריים, נשפך לי קטשופ על החולצה. לא דבר גדול, נכון? אבל הוא ראה את זה והתחיל ללעוג לי לעיני כל השולחן. וחשבתי שזה משהו קטן, אבל הוא המשיך להשפיל אותי! והוא המשיך לעשות את זה גם בחדר מועדון! אני פגועה ממש, אבל ממש. נקווה שבהמשך יהיה יותר טוב.

7 באפריל

וואו, הרבה זמן לא כתבתי בך, מה? זרקתי אותך אז, בתחילת השנה, למעמקי הארון. ועכשיו - עכשיו החלטתי להמשיך לכתוב בך. אני מוכרחה לספר למישהו את כל מסכת ההתעללויות שעברתי פה.

כן, התחילת השנה היה קשה. סבלתי בוז ולעג מאחי, (אמרתי לך כבר את שמו? קוראים לו רודולף), ובעקבותיו מכל השכבה, ומכל סלית'רין. והתחלתי לפגר בשיעורים. אחרי הפעם האחרונה שבה ביקשתי מאחי עזרה... טוב, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה.

ומה קרה בהשך? אם בתחלה היה סתם בוז ולעג, עכשיו זה כבר סבל טהור. רע לי, וקשה לי. אבל נקמתי תוכננה לאט לאט. כבר מאמצע נובומבר אני מתגנבת אל חדרי המורים מדי פעם, וגונבת את טפסי המבחן שלו, ומשאירה במקומם ברבורים חסרי פשר. ולא הסתפקתי בזה. גנבתי מסלגהורן (המורה לשיקויים) מספר חומרים מוזרים, ששפכתי אחר כך מתחת החלון, ושמתי במקום שהם היו שערה מהסוודר של רודולף. אח, לשמוע אותו חוטף מהצוות - אין תענוג יותר מזה.

ואתמול הגיעה הנקמה הגדוה ביותר שלי - גנבתי את כוס הזהב המיוחדת של המנהל, והחבאתי את זה בארגז. כמובן שידעתי שניתן לאתר את הכוס בקלות, בגלל קסם מיוחד שהוטל עליה. כולם ידעו את זה. והיום, היום בבוקר, הוא עף מבית הספר, סוף כל סוף!

אני נשבעת, בזקנו של מרלין ובכל הקדוש והיקר לי, שיום אחד גם אני אהיה כזאת. יום אחד, גם אני אשלוט בכולם! יום יבוא!