פלאות הקסם היהודי

בס"ד

משפט בבולד

עומר ידע משהו אחד בוודאות, וזה שקורידון מביט בו.

לעומת זאת, עומר לא ידע איך הוא יגיע לקורידון (או דון קורי בשמו החדש) או איך יעביר את הלילה. כיכר טיימס לא נראתה כאילו השעה המאוחרת מפריעה לה או כאילו הכיכר עומדת להתרוקן מאנשים ומהמולה, אך הרחובות הצדדיים נהיו אפלוליים ולא מסבירי פנים בעליל. האוהל שבו ישנו הוא וחבריו למסע לאשמדאי לא היה בחזקתו.

"אממ, סליחה, איפה אני יכול למצוא מקום לינה?" הוא שאל את הנער ההוא.

"ברחוב," ענה הנער הממורמר והסתלק משם. עומר נשאר לבדו בהמולה. הסירחון שעלה ממנו עיצבן אותו. כך אין שום סיכוי שהוא יוכל לשכנע מישהו להתאכסן אצלו בבית ולהתקלח עד למחרת בבוקר, שבו הוא יבין איך להגיע לקורידון. איפה בכלל משודרת התכנית הזאת שלו?

סמליל קטן בפינת הפרסמות של קורידון הראה לו את התשובה. זה היה נראה כמו עיגול שקוף עם שלוש אותיות מעוגלות, abc. הלוגו הזה הופיע גם על בניין סמוך.

נראה שעומר נמצא במקום הנכון.

עומר לא שמע על רשת הטלוויזיה הזאת. מצד שני, הוא מעולם לא שמע על שום רשת טלוויזיה אמריקאית.

"לחם ושעשועים, אה? הייתי צריך לדעת..." הוא מלמל. הוא החליט שיתמודד מול קורידון בזה הרגע ויסיים את הסיפור הזה. הוא ניגש לעבר הבניין בצעד בוטח, דוחף אנשים רבים בדרכו מבלי לשים לב לכך, וכשפנה להיכנס אל הבניין נעצר על ידי איש אבטחה שהחזיק עיתון בידו.

"הו לא, ילד, אתה לא נכנס לכאן, בטח שלא ככה," הוא אמר לו.

"אני חייב לפגוש את דון קורי!" התחנן עומר בפני איש האבטחה.

"הו, יופה, עוד ילדון משועמם. אתה לא נכנס, ילד, ואתה לא תזהם אותו עם כל הג'יפה שיש עליך."

עומר הביט באיש בתסכול, מתלבט אם לשתק אותו בעזרת טבעתו. ההוא הגניב מבט לעבר העיתון, ששמו היה "חדשות הקוסמים של ניו יורק".

"אתה קוסם?" שאל עומר בפליאה לפני שיספיק לעצור את עצמו.

"זוז מפה," אמר האיש ולא ענה.

"אפשר את העיתון?" שאל עומר בסקרנות. הוא ראה את הכותרת הראשית בעיתון: "סוהרסנים משתוללים בביובי ניו יורק, הנומאג'ים אובדי עיצות".

"זה מסביר כל כך הרבה," מלמל עומר כשנזכר במה שקרה לו בביוב. האם קורידון קשור לזה?

"מה אתה רוצה ממני?" שאל המאבטח בשיעמום.

"תסתכל על העיתון שלך!" קרא עומר.

איש האבטח הביט בעיתון, שהבהב והפך להיות הניו יורק טיימס.

"אה, השיט הרגיל, משהו עם טראמפ, לא יודע," משך בכתפיו המאבטח, "ועכשיו תסתלק מכאן מיד!"

עומר הבין. כך, כנראה, עובדת התקשורת הקסומה האמריקאית - דרך התקשורת המוגלגית (או הנומאג'ית?) שלהם. כך הם לא צריכים להשקיע בדפוס וכך שום אדם שאינו קוסם לא יכול להניח את ידיו על עיתון קסום מבלי שזה יהפוך לעיתון מוגלגי... או נומאג'י. לו רק הייתה מילה עברית מסודרת לאנשים שהם לא קוסמים, משהו שיזמזם טוב...

אבל עומר היה חייב להיכנס. "אני מצטער," הוא אמר למאבטח.

"מה נראה לך שאתה עושה?" שאל המאבטח בעצבנות וניגש לתפוס את עומר ולהוציא אותו משם, אך בעזרת לחש קונפונדוס זריז הצליח עומר להתחמק ממנו ולהיכנס לתוך הבניין.

"טוב, עכשיו למצוא את קורידון," מלמל עומר. הוא הביט בידיו המטונפות ובבגדיו המצחינים. לא היה שם שום פתק מקורידון. כנראה הוא חושש לגורלו כך שהוא אינו יוצר קשר עם עומר. כן, זה בוודאי ההסבר היחיד. הרי לא ייתכן שקורידון מזמין אותו לשם וטומן לו מלכודת, נכון? קורידון ניסה לפתות את עומר להצטרף אליו ולהביט בו אך לפני מספר ימים, ביער הגשם. אז מדוע קורידון חושש מפניו פתאום?

עומר הלך, מהורהר, ברחבי המסדרונות של הבניין הגבוה, כשאישה שלבשה חליפת מכנסיים ושיערה הבלונדיני הכהה היה מהודק מאחורי ראשה התנגשה בו. ספל הקפה הרותח שהחזיקה נשפך על עומר, עליה ועל הדפים שהחזיקה.

"אוי, סליחה, סליחה," היא אמרה במהירות והביטה בעומר בצער, "אני רואה שאתה מהתוכנית של קורי?"

"אממ... מה?" הוא שאל אותה.

"יפה יפה, נכנסת לדמות?" היא שאלה בחיוך וטפחה לו על השכם, "אני רואה שאתה כבר בתחפושת של נער הביוב. אוי, אני חושבת שהאייטם על עובדי הביוב המתאבדים יהיה ויראלי. מהר, עוד רגע התוכנית מתחילה והיא מצולמת ומשודרת בלייב!"

"אממ... לאן אני...?"

האישה צחקה. "אוי, אתה חדש? קומה שביעית באולפנים, בהצלחה!" היא אמרה ורצה משם. עומר ההמום לא האמין שהתמזל מזלו עד כדי כך. הוא מצא את קורידון והוא הולך להתעמת איתו.

הוא רץ במהירות בחיפוש אחר מעלית כלשהי.

"המעלית מקולקלת, תעלה במדרגות," אמרה לו האישה, "סורי, אבל אתה יודע, זה טוב לדיאטה."

עומר זקר לעברה אגודל חיובי ומצא את חדר המדרגות. הוא עלה בו במהירות. ככל שהקומה השביעית התקרבה אליו הוא שמע מחיאות כפיים ומוזיקת סווינג מיושנת, או שזה היה רוקנרול? עומר מעולם לא הבין בזה במיוחד.

"עכשיו הפסקה, ואחריה, האמת מאחורי גל ההתאבדויות של עובדי הביוב, נראיין כאן באולפן בשידור חי עובד ביוב שחזר מהמתים כדי לספר! הישארו עימנו!" נשמע קול עם מבטא לטיני עדין ותשואות עלו בעקבותיו. קורידון עבד על מבטא, כך מסתבר. הוא נשמע רהוט, זחוח וענייני ולא סהרורי ומסתורי כמו שנשמע עד כה. אם הוא כל כך התאמץ להסתתר, למה הוא העניק לעצמו שם גלוי כל כך? ולמה הוא מופיע כמו ליצן?

עומר הגיע לקומה השביעית ויצא מחדר המדרגות, מיוזע ומסריח מזיעה וביוב. הבגדים שלו עדיין היו מלוכלכים, כמו גם הפנים שלו והידיים שלו. הגרביים שלו, כמו גם נעליו שהציגו מצג שווא של אטימות למים, היו רטובות ודביקות. הו, הוא בהחלט נראה כמו מישהו שיצא מביוב, בניגוד לאחד האנשים שעומר ראה בעודו משוטט מאחורי הקלעים של התוכנית, מחפש את דון קורי.

"היי, מה זה?" פנה אליו האיש שהיה מחופש לפועל ביוב, "זה התפקיד שלי!"

עומר היה חייב להודות שאמנם היה מדובר בבחור צעיר וחלש שנראה כמו בוגר קורס למשחק שקפץ על עבודה חד פעמית ובין כה כולם ישכחו ממנו ומחר הוא יחזור למלצר ולחיות מהיד אל הפה, אבל עצם העובדה שמקור האור היחיד היה מנורה כחולה בתקרת המקום בו עומר עמד שיווה לשחקן ההוא מראה מאיים.

"ואם אתה רואה אותי עומד מולך, בתחפושת יותר איכותית, מה אתה יכול להבין מזה?" שאל עומר בהתנצחות.

"וואט דה פאק!" קיל השחקן, "עד שסוף סוף הייתה לי עבודה בערוץ ברודקאסט בתוכנית הלייט נייט הנצפית ביותר באמריקה, גם את זה הורסים לי! די, אני חוזר למלצר בצ'יז קייק פאקטורי לשארית חיי."

עומר לא הבין חצי מהמילים שעליהם דיבר השחקן ההוא. טוב, עכשיו עומר צריך למצוא את קורידון. מומלץ שלא לעשות זאת בזמן השידור החי.

עשרות מפעילי אולפן הסתובבו שם, מפיקים, במאים, תאורנים, אנשי קול, צלמים, כמה אנשים שלבשו תלבושות מגוחכות שעומר הסיק שהם שחקנים, ואף לא ליצן אחד.

"היי, איפה דון קורי?" הוא שאל איש עם חולצה שחורה ואוזניות שהיו גדולות יותר מהראש שלו.

"בחדר האיפור שלו, מנשנש נאצ'וס," הוא ענה, "אני רואה שאותך כבר איפרו אז תלך לאולפן."

"אבל אני חייב לראות את דון קורי ולהתאמן איתו על הטקסט! אני לא פגשתי אותו בכלל!" תירץ עומר.

"האימפרוביזציה זה מה שמשדרג את התוכנית של דון קורי, אתה יודע..." אמר איש ההפקה בגלגול עיניים, כאילו מדובר במובן מאליו. עומר בכלל לא ידע מה זה אימפרוביזציה והוא גם העדיף שלא לדעת. זה נשמע כואב, וזה בדיוק מה שהוא רצה לגרום לדון קורי. כאב, והשאלה איפה לעזאזל רומי נמצאת. טוב, אולי לא לעזאזל, כי עזאזל הוא לא שד נחמד במיוחד, אבל איפה רומי?!

"לך לאולפן, עולים לשידור בעוד שתי דקות!" התעצבן עליו איש ההפקה וגרר אותו בידו לעבר האולפן, שהיה בו כיסא מסתובב עם שולחן למנחה, ספה לאורח, ומאחור הייתה תמונה של קו האופק של ניו יורק בלילה. מולו היו אנשי הפקה שונים, מצלמה, מכשיר טלפרומפטר ורמקול ענק שעליו היה כתוב "קולות מוקלטים של קהל". עומר גיחך למראה הרמקול.

"ותגיד לו שהוא לא יכול להחליט שהוא עוזב רק בגלל שהוא ראה-" נשמע קול דרום אמריקאי שנעצר פתאום, "הו, הנה אתה!"

עומר הסתובב לעבר מקור הקול. מולו, במלוא הדרו, ליד איש צוות כלשהו, עמד דון קורי עם הראש הליצני המרושע שלו. השד האיום ששולט באמריקה. עומר הישיר לעברו מבט.

"יופי, עברת על הטקסט? אתה מוכן?" שאל דון קורי בחוסר סבלנות את עומר, "מתי עולים לשידור?"

"בעוד חמש, ארבע, שלוש..." החל איש ההפקה לספור לאחור. דון קורי סימן לעומר שיתיישב בספה מולו ועומר התיישב שם בלית ברירה. מה הוא יעשה? מתי הוא יתקוף? כל אמריקה צופה בו!

"שתיים... אחת..." אמר איש ההפקה כשהצלם ספר לאחור באצבעותיו. האולפן נתמלא באורות צבעוניים ומוזיקת הסווינג נשמעה שוב. קולות של מחיאות כפיים סוערות בקעו מהרמקול ודון קורי הישיר מבטו לאחת המצלמות.

"לילה טוב אמריקה, ותודה ששבתם אלינו," אמר דון קורי בחיוך חצי מפלרטט ובעיניים בורקות, "ושוב לגל הההתאבדויות ה... ובכן, משונה הזה, שתוקף את ביובי ניו יורק! נמצא איתי אחד מפועלי הביוב ששלח יד בנפשו, איך קוראים לך?"

עומר נעץ בדון קורי מבט יוקד. הוא יאמר את שמו באופן שיכאיב לשד, שיזכיר לשד שעומר כאן בשביל להילחם.

"עומר לוי," ענה עומר נחרצות.

"ובכן, הומר כמו הומר סימפסון, וליווייס כמו הג'ינס! נחמד, נחמד," חייך דון קורי בערמומיות וצחוקים מוקלטים בקעו מהרמקול, "אז בוא ספר לנו על העבודה שלך."

"העבודה שלי היא לתפוס שדים נאלחים כמוך, ולהביא אותם לדין צדק," המשיך עומר, לא יודע מה נכנס בו פתאום. הוא שכח שמליוני אנשים צופים בו.

"או-קיי.... יפה, אהבתי," אמר דון קורי, אם כי החיוך שו כבר לא היה גדול ושרמנטי כמו קודם, "אז... כמה שדים כבר חיסלת?"

"נפטרתי מנעמה," עומר אמר בכעס, "ואתה הבא בתור!"

"נהמה? לא יודע מה איתך, אבל אתה עדיין נשמע לי די נוהם," ענה לו דון קורי והקהל המוקלט שאג מצחוק מוקלט.

"מספיק עם המשחקים!" צעק עומר ונעמד, "תגלה לי הכל!"

"אני אגלה לך הכול!" אמר דון קורי ונעמד גם הוא, "הסוד הגדול שלי הוא שלפעמים, בלילה, כשאיש אינו רואה, אני..."

עומר הגיש דרוך. היה ברור שמתוכנן לו תכסיס.

"אני מתקלח! בעירום מלא!" צעק דון קורי והרמקול שאג מצחוק. מה לעזאזל זה היה?

"טוב, זה אפילו לא היה מצחיק," אמר עומר, "והצחוקים המוקלטים שלך לא משכנעים אף אחד."

"הוווו...." חימם הקהל המוקלט של דון קורי את האווירה.

"אז תאמר לי, הומר," אמר לו דון קורי והתקדם צעד אחד לעבר עומר, "למה התאבדת בעצם? מה הביא אותך לזה? מה קורה בביובים של ניו יורק?"

"סוהרסנים," ענה עומר, "וזאת האמת. סוהרסנים מסתובבים לכם בביוב! ראיתי את זה בעיתון של הקוסמים פה! איך זה נקרא?..."

הרמקול השמיע צחוקים מוקלטים.

בינתיים, במקום אחר, בצמרת השלטון הקסום האמריקאי, שני אנשים לבושי גלימות ישבו וצפו בתוכנית של דון קורי בחדר קטן.

"היי, באמת יש סוהרסנים בביוב," אמר איש אחד לאיש אחר, "איך הוא יודע? הוא קוסם?"

"לא יודע, האורח הזה של דון קורי לא כזה מצחיק היום," ענה האיש השני, "ברור שהניסיון של הסוהרסנים זה רק ניסיון להצחיק. לא הולך לו."

"אבל זו האמת! באמת יש סוהרסנים! שנדוח על זה לממונה להדלפות עולם הקוסמים לנומאג'ים?" שאל הקוסם הראשון.

"אה, זה בטח סתם, תן להתלונן בשקט," אמר הקוסם השני.

"אז למה לא זימנת איזשהו פטרונוס שיסלק אותם משם? אה?" המשיך דון קורי לראיין את עומר והקהל המוקלט שאג מצחוק.

"כי אין לי זיכרון שמח מספיק," שיקר עומר. הוא היה יכול לזמן פטרונוס כאן ועכשיו אילו רצה. הוא עשה זאת בכיתה של המורה יוסף אבוחצירא בעפלי"ם ויצא לו כלב לברדור חמוד. הוא עשה את זה אצל שרו של ים ואז יצא לו קיפוד קטן. הוא לא היה צריך להתאמץ במיוחד בשביל זה. בהתעלמות מהשנה האחרונה, חייו של עומר היו די טובים ונטולי דאגות. זכרונות טובים היו לו בשפע. ארוחות משותפות עם אמא שלו, מסיבת פורים בעפלי"ם, הפעם הראשונה שרכב על מטאטא, הנשיקה הראשונה שלו אי פעם... זה היה עם מאיה גדעוני מבית קלוגשפט? בכיתה ח? או אולי בעצם ט? רגע, היא הייתה החברה הראשונה שלו או שהוא מתבלבל עם נופר אברהמוב מבית פרס? אה, רגע, הנשיקה הראשונה שלו בכלל הייתה עם אילון מלמד. טוב, גם זה היה זיכרון די נחמד. עומר ידע שאילון יהרוג אותו אם הוא יאמר את זה, אבל האמת היא שאילון היה נשקן די טוב גם אם הוא נישק בעל כרחו כתוצאה מכישוף זול. בכל מקרה, רגעים שמחים היו לו בשפע. אבל זה לא היה חכם להטיל פטרונוס לעיני כל מליוני הצופים, כשאין לדעת מי רואה...

"אווו..." הקהל נאנח בעצב למשמע וידויו הכוזב של עומר.

"טוב, בוא נרגיע עם הסוהרסנים לפני שנקבל תביעה משפטית בגין זכויות יוצרים מג'יי קיי רולינג," שבר דון קורי את הקרח והקהל המוקלט צחק צחוק שנשמע זהה בדיוק לצחוק הקודם.

"אז נפסיק עם המשחקים?" שאל עומר בהרמת גבה, "אתה בטוח?"

"מה אתה מתכנן?" שאל דון קורי וחייך שוב את חיוכו החצי פלרטטני בזמן שצעקו לו באוזנייה שהרייטינג צונח ושמדובר במרואיין שהוא פשוט כישלון, אימפרוביזטור גרוע, וחסר חוש הומור בעליל, "לצאת לפרסומות? כי זה יכול ממש ממש לעזור לי עכשיו..."

"אני רוצה שתגיד לי איפה רומי," אמר עומר ברצינות תהומית.

"זו עיר הבירה של איטליה, אין מפות בביוב?" שאל דון קורי והצחוק המוקלט נשמע שוב.

"איפה רומי?" שאל עומר שוב, מדגיש כל הברה והברה. הוא כבר נחשף. אין לו מה להפסיד.

"איפה שהשארת אותה," ענה דון קורי והקהל  המוקלט צחק. עומר חשב לעצמו שבטח קורידון השתמש בקסם מאוד חזק כדי לעודד את הערוץ להמשיך להשאיר את התוכנית שלו באוויר, כי חוש ההומור שלו לא משהו במיוחד.

"אל תעצבן אותי, קורידון!" צעק עומר והרגיש איך העור שלו מאדים, "איפה רומי?!"

"היי, זה שאני מאמריקה הלטינית לא אומר שאני דובר לטינית," חייך דון קורי. זהו, הוא נחשף. הארמון של קורידון באמת היה באמריקה הלטינית.

"אז אל תתחיל עם בדיחות גזעניות," המשיך דון קורי, "כי אתה יודע אילו בדיחות יש על יהודים..."

"הווו...." חימם הקהל את האווירה.

"רואה?! אתה מכיר אותי! אחרת איך ידעת שאני יהודי?!" חייך עומר בניצחון, "עכשיו איפה רומי?!"

"אתה יהודי כי 'ליווייס' זה שם יהודי. מה קרה, המוח שלך מסריח מביוב?" אמר לו דון קורי. רמת ההומור כבר ירדה מתחת לאפס, אבל דון קורי לא אהב בכלל שצחוקים על המוצא שלו.

"או שאולי..." המשיך דון קורי, מהסס לקראת מהלך מסוכן, "המוח שלך מלא בגז? המוח שלך נשרף בקרמטוריום?"

"אני אענה אותך! אני אהרוג אותך! איפה רומי?!" צרח עומר.

דון קורי לא איבד את עשתונותיו. זה כבר מזמן לא היה מצחיק. אז מה אם הרייטינג של התוכנית בדיוק התחיל לעלות כשעומר התפרץ כך? את דון קורי זה לא עניין. הוא רצה להפסיק ומיד.

"פרסומות, ומיד אחר כך-" החל דון קורי לומר.

"לא פרסומות! אתה לא תנסה להתחמק ממני!" קטע אותו עומר, "אני אהרוג אותך!"

"בסדר," אמר דון קורי בשלוות נפש.

זה הוציא את עומר משלוותו. הוא הצביע באצבע העונדת את הטבעת על דון קורי וצעק, "אבדה קדברה!".

אור ירוק בוהק הופיע באולפן.

"אוקיי, זה כבר לא נראה לי סתם בדיחה," אמר הקוסם הראשון.

"למה? זה נראה לי כמו אפקט ממש טוב," אמר הקוסם השני.

"אה, כן? גם סוהרסנים ועכשיו אור ירוק ויציאה פתאומית לפרסומות? לא נראה לי. אני חושב שההומר ליווייס הזה הוא רוצח. אנחנו צריכים לתפוס אותו."

ושני הקוסמים התעתקו משם לכיכר טיימס.

ברגע שדון קורי צנח אל מותו, עומר הרגיש משהו מתחמם בכיסו ומשהו מתקרר בראשו. מה שהתקרר היה הראש שלו, כמובן. עומר לא ידע מה נכנס בו ומאיפה התעוזה לרצוח את קורידון מול מליוני אנשים, מה גם שעכשיו הוא לעולם לא ידע היכן רומי. אבל לא ייתכן שהוא מת, שדים לא מתים בכזו קלות. ודון קורי נראה די מת כשהוא שכב על הרצפה בעיניים פתוחות ובחיוך פלרטטני.

"פרסומות!" צעק מישהו מהמפיקים, "דווקא עכשיו! כשהרייטינג מרקיע שחקים!" מוזיקת סווינג נשמעה והקהל המזוייף מחא כפיים. המכנסיים של עומר כמעט בערו מרוב שהתחממו. ליתר דיוק, מה שהתחמם היה כיס מכנסיו של עומר. הוא שלח יד לכיסו ומצא שם חתיכת נייר מקומטת. הוא הוציא אותה וראה שהיה כתוב עליה, בכתב היד הקטן, המוקפד והמורתי:

"עומר שלנו קצת חמום מוח

הוא פשוט רוצה להשתמש בכוח

כי הוא לא שם לב לכשל הלוגי

הכרוך בלהביט לדוןן קורי בפנים

בלי

להיכנס

לוורטיגו

כי דון קורי

וקורידון

הם לא אותו אחד

נפלת קורבן לתרמית של ליצן

מיוחד".

השרבוט הליצני הרגיל חיכה לו בתחתית הפתק.

קורידון שוב היה צעד לפני עומר. הרי ברור שקורידון לא יחשוף את עצמו כך. ועומר הרגע הרג אדם חף מפשע לעיני כל אמריקה. הוא הביט מקרוב בפניו של דון קורי המת וראה שמדובר באיפור זול של ליצן. הלב שלו נחמץ. לדון קורי הזה בטח הייתה משפחה. אולי אפילו ילדים שחיכו לו בבית וחשבו שזה עתה ראו בטלוויזיה את אביהם מעמיד פני מת, מבלי לדעת שראו את אביהם נרצח לנגד עיניהם.

התוכנית של עומר נכשלה בגלל השיכרון לכוח שלו. בגלל המוח החמום שלו והרצו לדעת תשובות. כיצד הוא שונה מכל שד אחר? למה הוא מתנהג בצורה כל כך חילא ולא קצת קלוגשפט?

ועומר היה יכול להמשיך להתפלסף כך שעות אילולא שני קוסמים עם גלימות התעתקו לשם ולקחו אותו.

הפרק הקודם		הפרק הבא