ואלה שמות הקונדסאים

בשנה השניה בהוגוורטס, האולם הגדול.........

הכל התחיל מפליטה של פיטר פטיגרו.

"הי, זאביק, בוא שב לידי!"

הוא קרא בעליזות לעבר רמוס לופין בזמן ארוחת הבוקר.

כשרמוס אכן התיישב ליד פיטר, הוא תקע בו מבט רצחני ומאוד לא רמוסי.

"למה שלא תתלה עלי שלט שאני אדם זאב וגמרנו?"

הוא סינן לתוך אוזנו.

"מצטער," אמר פיטר במבוכה, "זה פשוט נפלט לי."

פיטר, ג'יימס וסיריוס גילו לאחרונה שרמוס הוא אדם זאב והם די התלהבו מהתגלית, ופיטר במיוחד.

סיריוס בלק, שבדיוק בא לארוחת הבוקר גם וראה את כל המקרה, אמר בשקט: 

"פטיגרו צודק- אתה באמת צריך כינוי שקשור לבעיה הקטנה שלך.

רק לא משהו שקוף כמו זאביק."

"מה רע בשם רמוס?

אני לא אוהב כינויים טיפשיים," הסתייג רמוס.

"מה רע? זה רק צריך להיות בעקיפין.

מה קשור לזאבים? שיניים חדות, פרווה, לילה..."

"ירח," קטע אותו פיטר, "נקרא לרמוס ירחוני."

סיריוס ורמוס בהו בפיטר בהלם.

"לשם שינוי, אתה מציע רעיון טוב!" התפעל סיריוס.

"זה הרעיון הכי מטומטם ששמעתי אי פעם, כולל הרעיונות של סיריוס," הזדעזע רמוס.

ג'יימס הצטרף לארוחה באיחור אופנתי.

"מעכשיו קוראים לרמוס ירחוני," הכריז סיריוס בחגיגיות.

"מה שתגיד," מלמל ג'יימס בעייפות של בוקר ודחף לפיו ביצה מקושקשת.

***

בשנה השלישית בהוגוורטס, כיתה ריקה........

"עכשיו תורי לנסות להפוך לחיה," אמר ג'יימס, "שלוש ארבע ו..."

הוא התרכז בקסם האנימאגיות המורכב שהם למדו, נופף בשרביטו ואמר את הלחש הראשוני- בהמשך לא זקוקים ללחש יותר.

"אני לא מרגיש שינוי," אמר ג'יימס באכזבה מסוימת, ואז קלט את סיריוס ופיטר, בוהים בו, ואז אחד בשני, ומתפוצצים מצחוק.

"מה הבעיה?" התרגז ג'ייימס.

סיריוס הצליח להירגע ולומר "יש.. לך.." אך הוכרע על ידי פרץ נוסף של צחוק מטורף.

זה הידרדר למצב שבו פיטר וסיריוס התפתלו על הרצפה עם דמעות בעיניים, בקושי מסוגלים לנשום מרוב צחוק.

ג'יימס גילגל עיניים ומתוך הרגל העביר יד בשיערו כדי לבלגן אותו, אבל אז הוא נתקל במשהו קשה, שבהחלט לא אמור להיות על הראש שלו.

מפחד ובחשש, הוא מישש את הגידול שעל ראשו- לא היו מראות בכיתה הזאת, והוא נאלץ להודות שכנראה צמחו לו קרניים.

"צריך לתקן את זה!" הוא צרח על סיריוס ופיטר, "זה לא מצחיק!"

ג'יימס לא הכיר שום לחש שמבטל קרניים, ולא רצה להסתכן בכך שבטעות יערוף לעצמו את הראש, אבל הוא לפחות הכיר לחש שגרם לפיטר וסיריוס להפסיק לצחוק.

"אפשר לקחת אותך למרפאה, כמובן," הציע פיטר פטיגרו.

"מצטער, מדאם," אמר סיריוס בלעג, "אבל חבר שלי עבר על החוק וניסה להפוך לאנימאגוס. אפשר עזרה?"

"אפשר לשקר," אמר ג'יימס בקוצר רוח.

"אבל אולי היא תעלה על זה שהמקור של זה הוא בכישוף אנימאגי!

אין לנו מושג איזו הכשרה היא עברה!" אמר סיריוס בהיגיון.

"איזה עוד אדם שאנחנו מכירים יכול לתקן את זה?" שאל ג'יימס בעצבנות.

"ירחוני," הציע פיטר.

"אנחנו מסתירים ממנו את זה שאנחנו הופכים לאנימאגים!" הזכיר ג'יימס.

"אבל זה מקרה חירום! וגם ככה הוא היה מגלה את זה מתישהו. הוא חכם מדי," אמר סיריוס, "בוא, ניקח אותך לרופא ירחוני."

מתחת לגלימת ההיעלמות, הם יצאו מהכיתה הריקה וחזרו למגדל גריפינדור, להעיר את רמוס.

"פסססססט.... ירחוני.. יש לנו בעיה קטנה."

"אההההה!" הוא נבהל כשראה את הקרניים של ג'יימס.

"ששששששששש!" השתיק אותו ג'יימס.

רמוס מצמץ.

"למה לג'יימס יש קרניים?"

"אנחנו די מנסים להפוך לאנימאגים בשביל לילות הירח המלא שלך," הודה ג'יימס, "אבל זה טיפה'לה השתבש. אנחנו זקוקים לך."

"אתה יכול לעשות את זה, ירחוני?" שאל פיטר בדאגה.

רמוס חייך.

"אני יכול, אבל בתנאי אחד," לחש רמוס, עדיין מחייך.

"ג'יימס. אתה הפכת את השם שלי לירחוני ועכשיו אני הופך את השם שלך לקרניים.

אתה מחויב לענות לשם הזה, ופיטר וסיריוס מחויבים לקרוא לך ככה," הכריז רמוס ברשמיות.

"טוב," התחייב ג'יימס, "אבל סיריוס המציא את השם ירחוני,לא?"

"לא, פיטר המציא את השם הזה," תיקן אותו סיריוס.

"ירחוני המציא את השם הזה," אמר פיטר, שבאמת ובתמים לא זכר.

"זכור לי שג'יי- כלומר קרניים המציא את השם הזה," אמר רמוס במצח מקומט.

ג'יימס נאנח.

"מה זה משנה? תקן את הקרניים שלי וזהו."

***

בשנה הרביעית בהוגוורטס, חדרי השינה של הבנים במגדל גריפינדור....

סיריוס חלם שהוא כלב שחור ועליז, שרץ בהנאה בשדה, עד שהוא התנגש בעץ והתעורר מהחלום.

אך הוא עדיין היה כלב.

לא היה לו מושג מיהו ואיפה הוא נמצא, אך היה לידו בן אנוש ישן, עם ריח מוכר וחביב.

הוא עלה על המיטה שלו וטיפס על האדם הישן והחביב.

הוא הניח כף רגל על פניו.

ג'יימס חלם שהוא מתנשק עם אוונס.

מגע שפתיה על שפתיו היה רך להפתיע.

"רך.." הוא מלמל מתוך שינה.

ואז הוא התעורר וגילה מה באמת מונח על שפתיו.

"כף-רגל!" הוא צעק בבהלה. וסילק מעליו את הכלב החצוף.

ואז הוא קלט מי זה הכלב.

"סיריוס!" הוא צעק, "חזור לצורה אנושית! אתה שוב הולך לאיבוד במוח של הכלב!"

מי היה מאמין שבלימודי אנימאגיות יש כל כך הרבה בעיות?

איכשהו סיריוס חזר למציאות ולגופו האנושי.

וכמו שקורה תמיד אחרי שהוא משתנה בטעות לכלב, סיריוס נזכר מה קרה וצחק.

"היית כל כך מבוהל!" הוא גיחך,"אתה כזה אמרת מתוך שינה "רך" ואז צעקת "כף רגל!" אולי אני צריך לקרוא לך רך כף רגל!"

"כבר קוראים לי קרניים," הזכיר לו ג'יימס, "אולי אני צריך לקרוא לך רך כף."

"לא רך כף, רך כף רגל," תיקן אותו סיריוס ואז שינה את דעתו.

"יודע מה? אני אוהב רך כף. תשאיר את זה ככה."

"מה שתגיד, רך כף," מלמל ג'יימס בעייפות.

"לילה טוב, קרניים," חייך סיריוס.

***

יום למחרת, בארוחת הערב...

"עכשיו לכולכם יש כינויים מגניבים ולי אין," הזדעף פיטר.

"אני לא חושב שירחוני זה כינוי מגניב," אמר רמוס.

"פטיגרו צודק," אמר ג'יימס, "נקרא לו מעכשיו עכברוני."

"לא שם כזה," התנגד פיטר, "לך לא קוראים איילוני."

"אולי נקרא לו אוזניים?" הציע סיריוס.

"אל תדבר שטויות, רך כף, האוזניים העכבראשיות שלו הן קטנטנות," פסל ג'יימס את הרעיון.

"מה דעתכם על זריז?" הציע פיטר בתקווה.

"ממש לא," התנגד ג'יימס, "לי, המנהיג של החבורה, קוראים קרניים ולך יקראו זריז?"

"אתה לא המנהיג," אמר סיריוס.

"תדחו את הויכוח לפעם אחרת," אמר רמוס בטרם ג'יימס הספיק לפתוח את הפה אפילו, "מה דעתכם, אמממ, לחשוב על הדבר הבולט ביותר בפיטר כעכברוש?"

"הדבר הראשון שאני שם לב אליו זה הזנב המגעיל הזה, שנראה כמו תולעת," אמר סיריוס בגועל.

"המון תודה," נעלב פיטר.

"אז נקרא לפיטר זנב-תולעת," הציע ג'יימס.

"זה שם נוראי!" מחה פיטר, "תולעת זה כמו שם של בנות!"

"איך קוראים לזכר של תולעת? תולע?" תהה ג'יימס

"אז נקרא לפיטר זנב תולע," אמר סיריוס.

"זה רעיון גרוע, רך כף!" התנגד פיטר.

"נלך על זה," אמר ג'יימס, "זנב תולע, זנב תולע, זנב תולע..."

רמוס גלגל עיניים.