כן, אני הבת שלה ושלו

ישש!! בוקר חג המולד!! סוף סוף!! מרוב שמחה השיער שלי השתנה לצבע כחול והעיניים שלי הפכו לכחולות (אמא אומרת כשהעיניים שלי נהיות כחולות משמחה הן כחולות יותר מהאוקיינוס).

קפצתי מהמיטה והערתי את סקיי. "מה?... מה??.." היא מלמלה מתוך שינה. אמא סיפרה לי שגם אבא של סקיי, דוד פרסי, כזה.

"קומי ישנונית!!! בוקר חג המולד!!" צעקתי וסקיי קפצה. רוז כבר חיכתה לנו בחדר המועדון. אני לבשתי את גלימת גריפינדור וצעיף שאמא סרגה לי בעצמה (אמרתי לכם שהיא מדהימה!).

שיניתי את צבע השיער שלי ללבן כמו השלג והחלפתי צבע עיניים לאפורות כמו סבתא אתנה.

ירדנו למטה ובדרך לאולם פגשנו את ג'ייק. דיברנו על כמה מתיחות שנעשה לסלית'רנים אחרי החופש עם גלימת ההיעלמות שאבא נתן לי (היא מאוד מועילה!) וכמה קופסאות צעצועים מחנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי.

אבא אומר שאנחנו דור הקונדסאים השלישי, אמא נוזפת בי על התעלולים האלה אבל אני רואה שהיא גם משתעשעת.

אני זוכרת שלפני הוגוורטס שאלתי אותה מה יקרה אם אני אתמיין לסלית'רין. "מה יקרה?" שאלה אמא כלא מבינה. "זה יהיה ממש בושה!" מחיתי. "לא נכון! אף על פי שאני אישית לא הסתדרתי שם עם כמה תלמידים, לא אומר שכך כולם!

סלית'רין הוא לא בהכרח בית רע! שאפתנות, לדוגמא, זו תכונה נהדרת! תמיד לשאוף למעלה, אך צריך לדעת לנתב זאת לדברים טובים! ערמומיות יכולה להיות מועילה אם לא משתמשים בה לדברים מזוויעים, זו תכונה שניחנו בה ילדי הרמס.

בנוגע לחובה לטוהר הדם... זה אין לי מה להגיד, אבל סלית'רין אינו בית רע, אני מבטיחה לך, עדיין אני ואבא נהיה גאים בך" הבטיחה לי אמא. זה הרגיע אותי רק מעט.

כל כך שמחתי שהתמיינתי לגריפינדור, שבאותו היום כבר דיברתי איתם באיריס נט (כשלא מפסיקים לנסות לצוטט לי לשיחה).

אני, סקיי, רוז וג'ייק התיישבנו בשולחנות והתחלנו לדבר על החופשה. "איזה כיף לך שיש לך אמא כזאת, גידלה וחינכה אותך באולימפוס... איזה כיף יהיה לעשות שם חג מולד!" אמרה רוז. גיחכתי והבטחתי לה שבהזדמנות אני אביא אותה לבקר.

יש לי חדר ענקי! 20 מטר על 20 מטר. אמרתי שהוא ענקי? יש לי מיטת אפיריון אפורה-לבנה, אגם שסבא פוסידון יצא לי בפינה, פינת שיקויים ופינה של כל מיני דברים.

"אתן זוכרות שאתן באות לישון אצלנו בחמישה ימים האחרונים נכון?" שאל ג'ייק ואני ורוז הנהנו. הגיע אליי ינשוף. "זה בטח מאמא ואבא!" אמרתי בחיוך ולקחתי את המכתב.

"לילי היקרה שלנו.

הבטיחי לנו שלא משנה מה תקראי או תשמעי,

אל תעשי שום דבר פזיז ומסוכן.

אוהבים עד אין קץ ומחכים שתבואי כבר,

אמא ואבא.

נ.ב

אמא אומרת שתצפי להרבה הפתעות מתחת לעץ"

הראיתי לרוז, סקיי וג'ייק את המכתב. הם גם לא הבינו. ואז הגיע עוד ינשוף והפיל על השוחן שלי את עיתון "הנביא היומי".

"מלחמה קשה עומדת בפתח?

בימים האחרונים התקבלו תהיות מקוסמים ומכשפות רבים על כך שראו את אהוביהם המתים בבתיהם.

חלק גם התלוננו שהיו דברים שנראו כמו ענקים, טיטאנים של פעם.

האם זה עומד שמלחמה חדשה עומדת לפרוץ?

שהאלים שוב יהיו על סף נפילה?

ואולי הגיבורים שלנו, הארי פוטר, רון וויזלי, הרמיוני גריינג'ר, הגבירה אריאל פוטר, ושני החצויים, האחים של הגבירה, גיבורי האולימפוס, פרסי ואנבת' ג'קסון,

עומדים שוב לצאת למסע בלהות בעקבות יצורי המיתולוגיה?

הישארו איתנו לעדכונים.

                                                                                      כתבת-ג'יני לונגבוטום (ה.כ-הו כן, אני כל כך עשיתי את זה! היא נשואה לנוויל!)

"אוי לא". העברתי את העיתון בינינו, ונשמעו מכל האולם התלחששויות. "אתם יודעים" לחשתי להם. "אבא שלי אומר שאנחנו הדור השלישי לקונדסאים" הם כמובן ידעו על זה הכל.

"ואני חושבת שבתור ילדים לגיבורים, הגיע תורנו. בחופשה תחקרו. תרחרחו. אני אנסה למצוא מלא-יודעת-איפה מידע" לחשתי והם הנהנו. חפרתי בכיס והושטתי לרוז חמש דרכמות זהב.

"אם תמצאי משהו חשוב בזמן שלא נהיה, כי לא נראה לי שדוד רון ודודה הרמיוני ייתנו לך לקחת דרכמות" אמרתי לה והיא הנהנה. אפילו שלא היה לי קשר דם עם הוויזלים, הם תמיד יהיו בשבילי דודה ודוד ובני דודים. תמיד.

"יאללה בואו. עולים לארוז. עוד מעט יוצאת הרכבת" אמרתי להם. הם הנהנו ויצאנו מהאולם כשאנחנו מתלחשים איך זה הגיוני שדבר כזה קורה.

דחסנו במהירות דברים למזוודה והיינו למטה. רצנו לתחנה ותפסנו תא. פרשתי את העיתון. "יאללה, להעלות השערות. בדיוק בשביל זה אנחנו צאצאים של אתנה" אמרה סקיי. צחקנו והתחלנו לתהות.

"רגע" אמרתי. אולי זה... זה נאבד... יכול להיות?... "מה?" שאלה רוז. "יש לי רעיון, אבל זה לא לכאן. גם לא לאיריס נט. אין זמן. הרכבת הגיעה.

כשניפגש אני אספר לכ, בינתיים אני אנסה לברר עוד קצת על הרעיון הזה" אמרתי להם. ג'ייק ניסה לשדל אותי לספר, לא סיפרתי.

כשירדנו מהרכבת, ישר ידעתי איך למצוא את אמא ואבא-איפה שמלא אנשים השתחוו. מתי הם יבינו שאמא שלי לא סובלת את זה? (אלה מדהימה. אם כל פעם שהייתי אומרת את זה הייתם מקבלים דרכמה, הייתם עשירים!)

רצתי אליה ואבא. "לילי יקרה שלי!" קראה אמא וחיבקה אותי. אבא חייך חיוך גדול ולחש לי: "שמעתי על כמה תעלולים שאת, רוז, סקיי וג'ייק עשיתם לסלית'רינים?".

"אנחנו צריכים להצדיק את העובדה שאנחנו דור שלישי לקונדסאים" לחשתי לו גם. אבא צחק וחיבק אותי גם.

אחזתי בידיים של אמא ואבא, והתעתקנו לאולימפוס, לפני שהפפראצי מהנביא יספיקו להגיע.

הפרק הקודם		הפרק הבא