הילדה שגילתה

פרט חשוב מאוד!

הפרולוג לא אושר ולכן הוא לא כאן אלא בפורום פאנפיקים!
קריאת הפרולוג חיונית לקריאת הפאנפיק הזה !

שם הפרולוג הוא "הטעות של רולינג" מומלץ לקרא אותו לפני שתתחילו לקרא את הפאנפיק!

קריאה מהנה! XP

 [נ.ב. למי שכבר קרא: זוהי עריכה, מה שאומר שגם אם כבר קראתם כדאי לתלכו לקרא אותו אחרת לא תבינו את הפרק השלישי!]

טוב, הפאנפיק כולו (!) נערך שוב, [^^'] בפעם הרביעית בערך והפעם ניסיתי להענות כמ שיותר לתה"ב. מקווה ששיפר!

פרק א': חלום, מכתב, וחיות אחרות

    הלן קורטר הייתה ילדה נורמאלית, שחיה במשפחה נורמאלית. היא שני הוריה ואחיה הגדול, טום. הלן תמיד רצתה שאחיה יהיה אחותה. אבל כמו שכבר אפשר להבין, זה לא בדיוק בשליטתה. הלן ומשפחתה חיו בשכונת היוקרה בלומסוויל שבלונדון כבר חמש שנים. מאז שהלן הייתה בת ארבע.

    הלן למדה בבית הספר השכונתי של בלומסוויל, זה היה בית ספר פרטי בניהולה של מישל ג'ונסון. ג'ונסון הייתה אישה מאוד נחמדה. אל האורחים. ואל חלק מההורים העשירים במיוחד. אבל כלפי התלמידים היא לא התביישה להרבות בצעקות ועונשים. אבל הלן לא התרגשה ממנה יותר מדי.

    זה היה בוקר קיצי וחמים בבלומסוויל. הלן ישבה על הדשא והתענגה על היום הראשון של החופש הגדול. היא השתדלה בכל מאודה לא לחשוב על כך שהם הולכים לעבור דירה בעוד כשבועיים בלבד. הלן אהבה את הבית שלה, עם החצר הגדולה ובריכה והגן. אבל את כל זה היא תאלץ לעזוב בקרוב. לתמיד.

    עד עכשיו הלן לא הצליחה להבין את ההורים שלה, שהחליטו והמשפחה צריכה לעבור לתנאי מחייה עצמיים יותר. לדוגמא, שהלן וטום יצטרכו לטפל בעצמם בגן הירק, ושהמשפחה צריכה להתחיל להתנהל בלי שלושת עוזרות הבית הנאמנות שלה.

    אבל כל זה היה לפני שנתיים, בסיפור הזה נתעסק בשלב מאוחר יותר.

***

הלן קורטר התעוררה מחלום מוזר ביותר, שבו היא רכבה על מטאטא מעל שמי לונדון, מעל הבית שלה. היא לא הייתה לבד על המטאטא, היה איתה עוד מישהו. אבל היא לא זכרה מי.

    אבל אחרי הכול, זה רק חלום נכון?! חשבה לעצמה. למרות שעמוק בפנים, היא קיוותה שזה לא היה רק חלום. היא קמה והחלה להתלבש. לפתע היא נזכרה איזה יום היום, וליבה התמלא התרגשות. היום היא תחגוג את יום הולדתה ה- 11. אותו יום עבר בהכנות מרובות לקראת מסיבת הפיג'מות אשר תוכננה לאותו ערב. היא הזמינה את אריקה, בלה, ג'ין, יולי ואנג'לה. זה היה היום הכי מאושר בשנה בשביל הלן.

***

"ביי." קראה הלן אל אריקה, כאשר אימא באה לקחת אותה. "ביי, הלן!" קראה לה אריקה בחזרה ונכנסה לאוטו.

    למחרת בבוקר הלן התעוררה משנתה. התמתחה, צחצחה שיניים, והתלבשה. הלן הביטה במראה, שממנה נשקפה אליה בבואתה שלה, ילדה נמוכה ומעט רזה, עם שיער מתולתל ושטני, עיניים ירוקות והבגדים הכי זרוקים שהיא מצאה בארון.

    הלן ירדה להביא את הדואר. היו שם את כל המכתבים הרגילים, חברות טלפון, בנקים, מכתב לאחיה הגדול מג'ניפר, החברה שלו. ואז, הלן שמה לב למכתב מוזר ביותר שנכתב על קלף צהבהב. שאותו עיטר סמל מפואר שהיו בו, גירית, אריה נחש ונשר מסביב לאות H גדולה ושחורה. סמל הוגוורטס. בנוסף היו כתובים עליה פרטיה וכתובתה שלה! הוא היה מיועד אליה, להפתעתה הרבה של הלן.

    לרגע ליבה החסיר פעימה מהתרגשות. אבל אז התמלא בכעס ואכזבה. אוי, איך שאני הולכת להרוג אותו... חשבה בליבה ונכנסה לביתה. היא הניחה את רוב המכתבים על השולחן, ומיהרה לעלות במדרגות לקומה השנייה, בעוד היא אוחזת את המכתב בידה. במקום לפנות ימינה, אל חדרה שלה, היא פנתה שמאלה והלכה במסדרון עד שהגיעה אל דלת החדר של אחיה.

    על הדלת היה שלט ועליו סימן אין כניסה אדום וגדול ובתוכו כתוב בכתבו המרושל של אחיה: 'החדר של טום! אין כניסה!'. הלן ניסתה לפתוח את הדלת, וכשלא הצליחה בכך התחילה לדפוק אליה בחוזקה. "טום! טום, תפתח את הדלת, אתה שומע אותי?" לא הייתה תשובה. "טום אני יודעת שאתה שומע אותי תפתח לי את הדלת! עכשיו!" צעקה הלן.

    "בסדר, בסדר, אני בא לפתוח לך יא קרצייה..." היא שמעה את קולו של אחיה בן החמש-עשרה

בצורה עמומה מבעד לדלת. הלן עמדה בידיים שלובות, מחכה שיפתח את הדלת.

    טום פתח את הדלת למחצה. "כן... ומה את רוצה ממני בשעה שמונה בבוקר באמצע החופש הגדול?" שאל אותה תוך שהוא מפהק. "מה אני רוצה?!" התפלצה הלן. ואז נרגעה ושאלה בקול שהיה נמוך בכמה טונים מקודמו,  "מה זה?" שאלה הלן והראתה לטום את המכתב שהגיע בדואר.

    "מה 'מה זה'? מה את רוצה ממני, הלן? למה שאני אדע מזה?" ענה לה טום כשמבטו משדר עייפות מופגנת. "מה זה?" הדגישה הלן. "החלטתה לעשות לי מתיחה לכבוד יום ההולדת האחד-עשר שלי, או שבקשתה ממישהו אחר שיעשה את זה?" עקצה הלן. טום כנראה לא הרגיש את העקיצה שבשאלה. "הלן אין לי מושג על מה את מדברת..." אמר טום. למרות שלא תודה בזה, הלן ידעה שהוא מתכוון לזה. "אני יודע שאת מכורה ל'הארי פוטר', אבל זאת לא בעיה שלי." ענה טום. כבר מתחיל להתעצבן. "הא!" קראה הלן בתרועת ניצחון. "אתה יודע שזה קשור להארי פוטר." סיימה הלן את המשפט בטון שאמר: מה יש לך להגיד על זה? היא לא התכוונה לוותר עד שיודה בכך שהוא אחראי למכתב. אבל טום לא התרגש. "להזכירך גם אני קראתי את הארי פוטר, אבל אני לא נהייתי משוגע, בניגוד אליך." הכריע טום. "עכשיו אני יכול לחזור לישון או שאת רוצה להציק לי עוד קצת לפני זה?" הלן רק הזעיפה פנים ושתקה. "אני מקבל את זה ככן." אמר וסגר את הדלת בפניה.

    הלן הלכה לחדרה ונשכבה על מיטתה. שכיבה על המיטה ובהייה בתקרה תמיד עזרו לה לחשוב. אולי זה אמת מכתב מהוגוורטס... חשבה הלן, ולרגע, רק לרגע קט, הרשתה הלן לניצוץ תקווה לצוץ בליבה. אך ביטלה אותו בין רגע. לא, זה לא יכול להיות, הוגוורטס לא קיים.

    היא קמה ולקחה מהמדף את הספר 'הארי פוטר ואבן החכמים', התחילה לדפדף בו, עד שהגיעה לעמוד 39. שם נעצרה. היא קראה את העמוד שוב ושוב עד שיכלה לזכור את התיאור באל-פה.

    החותם, פרטיה וכתובתה המדויקים להפליא, הכול היה שם בדיוק כמו בספר. היא שברה את החותם ופתחה את המעטפה, בתוכה היו שני דפי קלף. היא לקחה את הראשון והתחילה לקרוא, הכותרת הייתה 'בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.'

ומתחתיה היה כתוב כך:

                               גב' קורטר היקרה,

                               אנו שמחים להודיעך כי נשמר עבורך מקום בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

                                   מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

                                    שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא יאוחר

                               מה-31 ביולי.

                                                           בכבוד רב,

                                                                                    מינרווה מקגונגל

                                                                                     סגנית המנהל.

ליבה של הלן פעם במהירות, היא הוציאה את הקלף השני עיינה בו. זו הייתה רשימת ציוד לילדי השנה הראשונה בהוגוורטס. גם היא תחת הכותרת  'בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.'

תלבושת

תלמידי השנה  הראשונה נדרשים להצטייד בפרטי הלבוש הבאים:

נא לדאוג שכל בגדי התלמיד יישאו תווית עם שמו.

ספרי לימוד

כל תלמיד נדרש להצטייד בעותק אחד של הספרים הבאים:

ספר הכשפים הבסיסי (רמה א') מאת מירנדה גוזלי

תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט

תורת הקסם מאת אדלברט רוח

מדריך שינויי-צורה למתחילים מאת אמריק חלפון

אלף עשבים ופטריות קסומים מאת פילידה שורש

מרקחות ושיקויי קסם מאת ארסניוס מיליליטר

חיות הפלא והיכן למצוא אותן  מאת ניוט סלמנדרה

כוחות האופל: מדריך להגנה עצמית מאת קווינטין טרימבל

ציוד נוסף

1 שרביט

1 קדרה (ברזל, מידה 2)

1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)

1 טלסקופ

1 זוג מאזניים מנחושת

נוסף לזאת מותר לתלמידים להביא עימם ינשוף או חתול או קרפדה.

תזכורת להורים: על תלמידי השנה הראשונה נאסר להביא מטאטא אישי.

    הלן רצתה להאמין שזה אמיתי, הרי זה חלום הכי גדול שלה, ללמוד הוגוורטס. היא באמת רצתה, אבל היא לא הצליחה להאמין. אולי זה בעצם רק חלום, ומחר אני אתעורר ולא יהיה מכתב. הרהרה לעצמה בעצב. ואם זה באמת חלום? חשבה. אם זה באמת חלום, אז אני לא רוצה להתעורר! הגיעה הלן למסקנה. למרות שאם זה חלום אז הוא מאוד מוחשי ביחס לחלומות אחרים.

    היא שכבה שם כך וחשבה עד שנמאס לה. היא קמה וירדה חזרה למטה. היא הדליקה טלוויזיה וזפזפה בין הערוצים, אך לא מצאה משהו מעניין לראות. היא הביטה בכלבתה אשר החזירה לה מבט שואל וקשקשה בזנב. הלן חייכה קמה מהספה, התיישבה לידה וליטפה אותה.

    "את יודעת בוני..." התחילה הלן, אבל כלבתה לא באמת הבינה אותה ולכן המשיכה מבלי לחכות לתשובה. "לפעמים אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, ואת היחידה שאני יכולה לספר לה את מה שאני מרגישה... או בעצם, הכול, כי את לא ממש מבינה מה אני אומרת וגם לא יכולה לדבר אז אני יודעת שלא תספרי לאף אחד..." בהתחלה הלן הרגישה טיפשה כשדיברה עם בוני, אבל אחרי מספר פעמים שעשתה זאת והתרגלה לכך, שמה לב שזה לא כל-כך נורא ושזה עוזר לה לסדר את המחשבות.

    הלן שמעה דלת נפתחת ונסגרת. לאחר מספר שניות אימא עברה ליד פתח הסלון בדרכה למטבח. לא נראה שהיא הבחינה בהלן, לא שזה שינה משהו להלן. הלן המשיכה לשבת וללטף את בוני בעוד היא חושבת מה תעשה היום. היא ניסתה לשכוח מהמכתב לעת עתה.

    הלן שמעה צעדים מכיוון המטבח ואימא נכנסה לסלון וספל קפה בידה. "ממ.. הלן! לא שמתי לב שאת פה. היית פה גם קודם?" שאלה אימא בהפתעה. "כן אימא הייתי כאן כל הזמן..." ענתה הלן, משועשעת. הלן התלבטה אם לספר לה על המכתב, והחליטה שלא. אימא שלה גם ככה לא הייתה מרוצה ההתנהגות האובססיבית שלה כלפי סדרת הספרים, והלן חשבה שאם אימא תראה את המכתב יש שתי אפשרויות. או שהיא תתעלף, או שהיא תשלח את הלן לבדיקה אצל פסיכולוג ותאסור עליה להתעסק בכל דבר שקשור להארי פוטר... הלן לא הייתה מרוצה מאף אחת מהאפשרויות האלה ולכן החליטה שמותב שאימא שלה לא תראה את המכתב בינתיים.

    היא ואימא שקעו בשיחת חולין על המשך היום, וכשהתעורר  אבא של הלן גם הוא הצטרף לשיחתן. וכך עבר לא היום והלן שחכה את המכתב מהוגוורטס אשר שכב במגירתה עד ה-29 ביולי.

 ------------------------

מקווה שאהבתם! תגיבו להנאתכם ^^

		הפרק הבא