עולם משוגע

היי! אני מנסה שוב לכתוב פאנפיק דרארי, מקווה שהפעם אני לא אמחק אותו באמצע.

זאת ההקדמה לפאנפיק - מקווה שתאהבו ותגיבו!

"פוטר היקר,"

היקר? לא. לא מתאים.

"פוטר,"

נחיה עם זה.

"פוטר,

אני לא יודע למה אני כותב דווקא לך את המכתב הזה."

כן אתה כן יודע, דראקו. כן אתה כן.

"פוטר,

אני לא יודע למה אני כותב דווקא לך את המכתב הזה. או שאני כן. אני כן יודע."

כן. נשמע יותר טוב.

"פוטר,

אני לא יודע למה אני כותב דווקא לך את המכתב הזה. או שאני כן. אני כן יודע.

אתה היחיד שאני מקווה שאכפת לו.

שאכפת לו שאני שונא את החיים שלי.

שאכפת לו שאני מתכנן לסיים אותם.

אני לא באמת יודע אם אכפת לך, אבל למטרה הזאת אני כותב לך את המכתב הזה.

אני יודע שזה הרבה להכיל, ואני יודע שאתה בטח לא מעוניין במידע הזה, אבל הידיעה שאני אוהב אותך, ושאתה עדיין כאן, עדיין חי, מחזיקה אותי בחיים.

הידיעה שאולי יש סיכוי קלוש שאני אהיה שלך, ואתה שלי. מתישהו.

הידיעה שאם אני אקטע את החיים שלי אפילו הסיכוי הקלוש הזה לא יהיה.

אני יודע שאתה בטח לא מעוניין להיות הבן אדם שמחזיק אותי בחיים.

אני יודע שאולי בכלל היית מעדיף שאני אהרוג את עצמי וזהו.

או שאולי אתה רוצה להרוג אותי בעצמך.

אני יודע שאתה שונא אותי.

אבל אני לא שונא אותך.

אני לא מצליח.

מהרגע שבו פגשתי אותך, הייתה לי תחושה שמשהו יקרה.

והנה הוא קרה.

אתה שונא אותי, אבל אני לא מצליח לשנוא אותך.

יותר גרוע מזה.

אני אוהב אותך.

אני אוהב אותך, הארי פוטר.

מהרגע שבו נפגשנו בחנות הגלימות שמתי לב אליך.

אבל אז, כשנפגשנו בפעם הראשונה, לא ידעתי מי אתה.

יכולתי לחשוב עליך בלי לדאוג מכך שאתה האויב המושבע שלי.

אבל עכשיו אני לא יכול.

כי אתה הארי פוטר.

הילד ששרד.

כולם אוהבים אותך, כולם מעריכים אותך.

וגם אני.

אבל תראה אותי.

אני בסך הכל דראקו מאלפוי.

הבן של אוכל המוות.

אף אחד לא באמת אוהב אותי.

כולם מפחדים ממני.

לפעמים אני תוהה אם כשיקרה לי משהו אנשים יגיבו כמו שהגיבו כשאתה זייפת את המוות שלך.

ואז אני מבין שלא.

תראה אותי, אחרי הוגוורטס כולם עזבו אותי.

אבא שלי בכלא.

אמא שלי התאבדה.

אני חי באחוזת מאלפוי הענקית לבדי.

אני לבד.

ואז תראה אותך, שני חברים הכי טובים, בת זוג, כנראה.

בטח אתם חיים ביחד באיזה בית נחמד.

כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך ומעריצים אותך.

טוב, כל מה שאני מנסה להגיד במכתב הזה, זה שאם אכפת לך, אם אי פעם היה לך אכפת, תפגוש אותי באחוזת מאלפוי.

מתי שתבחר.

אני תמיד בבית.

כל עוד זה בחודש הקרוב.

אחר כך אני לא בטוח שיהיה את מי לבקר.

תודה על ההקשבה, אם קראת עד לכאן.

דראקו."

המכתב נשלח.

עכשיו דראקו יגלה אם אכפת להארי.

זאת הייתה ההקדמה!

אשמח לתגובות בונות! (גם תגובות לא בונות זה בסדר :))

		הפרק הבא