עדיף לאלה שקראו את "מסדר החול"

היה זה בוקר שטוף שמש, והאור הסתנן לו מבעד עפעפיו של הארי. הוא קם לצליל קולה המתוק של אשתו הטרייה שאמר בנעימות: "בוקר טוב ישנוני, מצפה לנו יום עמוס היום, אז כדאי שתתחיל להתארגן."

הארי קם ממיטתו ופתח את עיניו לחלוטין בכדי למצוא את ג'יני בבגדים נקיים וחגיגיים.

משהו לא הסתדר בראשו, הרי היה זה יום שבת, והוא ידע בוודאות שאין להם שום תוכניות מיוחדות להיום, אך לפני שהספיק לשאול את ג'יני על פשר בגדיה, היא הוסיפה לומר: "טדי נשאר עם ההורים שלי היום. לא אכפת לך נכון? ביקשתי מהם לשמור עליו בכדי שיהיה לנו את כל היום המיוחד הזה לעצמנו."

"יום מיוחד?" הארי התקשה לעקוב אחריה, ולא רק כי זה עתה הקיץ הוא משנתו.

"אל תגיד לי שאתה לא זוכר," היא המשיכה בשלה בעוד הארי תולה בה מבט מבולבל. "כן שכחת! אוף הארי, מה יהיה איתך?" היא צחקה, וסבלנותו של הארי כבר התחילה להתפקע, "ג'יני, איזה יום היום?! ומה כל- כך מיוחד בו?!"

פניה עטו לפתע הבעה רצינית שלא התאימה לה כלל, והיא אמרה באיטיות: "היום הוא יום האהבה, ואני לא חושבת שעליי להסביר מה כה מיוחד בו."

הארי לא הבין, הוא הסתכל על לוח השנה אשר בישר כי היום היה ה- 14 לפבואר, וחזר והביט בג'יני שטופפה ברגלה בחוסר סבלנות. הדבר היה בלתי נתפס כל- כך משתי סיבות עיקריות: הראשונה הייתה שהארי ידע בוודאות כי חודש פבואר כבר חלף בשנה זו, והשני היה שגם אם היה זה יום- האהבה, לג'יני לא היה אכפת! שניהם לא חגגו מעולם יחד את יום האהבה, כי, למען האמת- לדעתם הוא היה מטופש לחלוטין! אז מדוע ג'יני שינתה את דעתה לפתע?

"קדימה, הארי! בסוף ייגמרו לנו כל המקומות הטובים במסבאה!"

 "מסבאה? אילו עוד תוכניות סידרת להיום שאני לא יודע עליהן?!"

"אתה תראה. עכשיו תזיז את התחת החמוד שלך מהמיטה ותתחיל להתלבש סוף סוף!" 

אנשים רבים חלפו לפניו, כולם לבושים בגלימות קוסמים. מלפניו הארי ראה פונדק ביתי הנושא שלט מוכר בו כתוב:"שלושת המטאטאים", משמאלו- מסתורי, חשוך, ואף הוא מוכר להחריד ניצב הצריף המצווח.

הארי מצמץ בחופזה בעיניו, וראשו עוד הסתחרר מתחושת ההתעתקות. הוא ניסה לשבץ את הנקודות לרשימה הדרגתית, מהמוזר ביותר עד הסביר- ג'יני קמה מוקדם, ועוד ביום שבת! אכפת לה באמצע החיים מיום אהבה מטופש שחל היום בחודש שכבר חלף! והוא והיא עומדים באותו הרגע ברחובה הראשי של הוגסמיד !- המקום היחידי בעולם שמיועד אך ורק לקוסמים, אותו המקום שהארי לא ראה מאז יום הולדתו השמונה עשר של רון, וגם אז זה היה באיזה פאב קוסמים נידח בפינה חשוכה, אז זה לא ממש נחשב.

הארי פשוט לא הצליח להחליט איזו מהעובדות מוזרה יותר, אבל ג'יני לא השאירה לו יותר מדי זמן לחשוב, בעודה גוררת אותו הרחק מ"שלושת המטאטאים" ומהרחוב הראשי אל מקום לא נודע.

"הגענו!" הכריזה ג'יני בצהלה, בטון גבוה הממש לא אופיינו לה.

הארי הסתכל על המקום וקיווה בכל כוחו שזהו רק סיוט, והוא עוד מעט יתעורר במיטתו לצידה של ג'יני האמיתית.

"לא- נכון..." הוא מלמל, ומצמץ רבות שנית, אבל הפעם עשה זאת מתקווה שפעם הבאה שיפקח את עיניו הוא כבר לא יהיה שם, עומד המום ונגעל מול בית התה המחליא העטור מלמלה וסרטים מלחיצים.

"נו טיפשון, אנחנו הולכים להיכנס או לא?" הפצירה בו ג'יני, עדיין מדברת בטון המעצבן ההוא.

"בסדר ג'יני, אני לא יודע מה נכנס בך, או אם כול העניין הוא מתיחה מטומטמת, אבל אין שום סיכוי שבעולם שאני נכנס שוב ל- 'בית התה של מדאם פודיפוט'!"  

"נכון שזה מקסים הארי? כול הקופידונים הקטנים והזהובים האלו שמתירים עלינו גשם של אהבה?"

"- אני לא מאמין ששכנעת אותי להיכנס לקיא הקונפטי הזה..."

"נכון שאתה פשוט מרגיש את האהבה באויר?!"

"אני מרגיש דה-ז'ה-וו חולני אם זה מה שאת מתכוונת..."

"למה אתה רוטן?! אתה לא מאושר?! אתה לא רוצה לבלות איתי את יום האהבה?!" הטון הדרמטי שלה התחיל להפחיד קצת את הארי,

ולפני שהוא הצליח לסגל לעצמו מושג קלוש מה הלך שם ג'יני החלה להתייפח-"אתה לא אוהב אותי!!! בטח היית מעדיף לבלות את חג האהבה עם- עם הרמיוני גריינג'ר!"

"מ- מה?" הארי היה אובד עצות, ברצינות, הוא חשב לעצמו, מה לעזאזל קורה פה?!

וג'יני המשיכה בהופעתה- "דין לא היה רוטן! דין היה רוצה לבלות איתי! ועכשיו הוא..." היא פלטה יבבה- "בשליחות בקנדה!!!"

"ג'יני! מה יש לך? קיבלת מכה בראש?! ואיך דין קשור למשהו? או הרמיוני?"

"אתה לא מבין הארי?! יש לי צורך לדבר עליו! מי כמוך יודע.... אתה זה שחלקת איתו פעם חדר!"

"מ- מה?!"

"זו המילה היחידה שאני יכולה להוציא ממך?! אני בטוחה שעם הרמיוני גריינג'ר אתה מדבר המון!" והיא המשיכה לבכות לה בקול.

הארי רצה לירות לעצמו ברגל, הוא מעולם לא חשב שהוא יכול לשנוא את "בית התה של מדאם פודיפוט" יותר ממה שהוא כבר שנא, אבל באותו היום הוכח לו שאין גבול לשנאתו למקום.

ואז, בדיוק כשהוא התכוון לקחת שרביטו ולנסות לתקן בעזרתו את הבעיה המוחית של ג'יני, יצאו מתחת לשולחנות רון, הרמיוני וטדי הקטן, וכול יושבי בית התה קראו יחד עם השלושה:

"אאאאאאחד באפריל!!!"

		הפרק הבא