בת אפולו

"כולם מוזמנים למסיבת הבריכה שלי היום! כולם חוץ ממך," אמילי קוטלר הביטה בהיילי בגועל.
שאגות הצחוק של שאר ילדי הכיתה נשמעו, והיילי ברחה לשירותים.
היא התחילה לבכות. לא מספיק שכולם שנאו אותה, עכשיו צריך גם להביך אותה ולהשפיל אותה.

בסוף השיעור האחרון, כשהתלמיד האחרון יצא מהכיתה, היילי התחילה לשיר. כשהיא שרה, היא הרגישה חופשייה. היילי תמיד שרה כשהיא עצובה.

Say you're sorry 
That face of an angel comes out 
Just when you need it to 
As I pace back and forth all this time 
'Cause 
I honestly believed in you 
Holdin' on, 
The days drag on 
Stupid girl 
I should've known, I should've known

That I'm not a princess 
This ain't a fairytale 
I'm not the one you'll sweep off her feet 
Lead her up the stairwell 
This ain't Hollywood, 
This is a small town 
I was a dreamer before you went and let me down 
Now its too late for you and your White Horse, 
To come around. 

Maybe I was naïve, 
Got lost in your eyes 
I never really had a chance. 
My mistake I didnt know to be in love 
you had to fight to have the upper hand. 
I had so many dreams about you and me 
Happy endings; 
Now I know 

I'm not a princess 
This ain't a fairytale 
I'm not the one you'll sweep off her feet 
Lead her up the stairwell 
This ain't Hollywood, 
This is a small town 
I was a dreamer before you went and let me down. 
Now its too late for you and your White Horse, 
To come around. 

And there you are on your knees 
Begging for forgiveness, 
Begging for me 
Just like I always wanted, 
But I'm so sorry 

Cause Im not your princess 
This aint a fairytale 
Im gonna find someone, Some day 
Who might actually treat me well. 
This is a big world, 
That was a small town 
There in my rearview mirror, 
Disappearing now. 
And it's too late for you and your White Horse, 
Now its too late for you and your White Horse 
To catch me now. 

Oh whoa whoa whoa-oh 
Try and catch me now 
Whoa-Oh 
It's too late 
To catch me now.

"את שרה מדהים," נשמע קול.
ליד הדלת, עמד דניאל. דניאל היה מלך הכיתה. מאז שהגיעה לבית הספר, דניאל החליט למרר את חייה של היילי.
"תעזוב אותי," אמרה היילי ומבטו של דניאל הצטלב במבטה.
היא הביטה בעיניו הירוקות כמו הים. הן נראו מדהימות.
"היילי, אני מצטער. אבל את בסכנה. בבקשה, את חייבת לבוא איתי." הוא הושיט את ידו לעברה ונגע בה.
"לאן? למקום שישפילו אותי ויהרסו לי את החיים?" דמעה בודדה זלגה מעיניה של היילי.
"אני מבטיח. אני רוצה שיהיה לך טוב, היילי." אמר דניאל והביט בעיניה.
ואז קרה משהו מוזר. דניאל נישק אותה. היא לא האמינה שזה קרה. מלך הכיתה מנשק אותה, הנערה שכולם שונאים?
אבל קול ריצה קטע את נשיקתם. לכיתה נכנס דין, החבר הכי טוב של דניאל.
"דניאל! תתקשר לפרסי וויל, יש פה עדר של מפלצות! ותגיד להם גם להביא תגבורת..." אמר דין והביט בהם.
למרבה הפתעתה של היילי, הוקל לדין לראות אותם מתנשקים. כאילו שהוא רצה שזה יקרה.
דניאל החוויר. "תנסה לעקב את המפלצות. אני אנסה להביא אותה אל המחנה ואני בדרך אתקשר לפרסי." הוא משך את היילי, והחזיק בשתי ידיה.
"היילי, אני חייב שתבואי איתי. מסוכן פה, במיוחד בשבילך." הוא חיבק אותה שוב והביט בעיניה הכחולות באהבה. "בואי איתי. אנחנו חייבים ללכת..." הוא הוביל אותה לחצר האחורית של בית הספר, החצר שאף אחד לא שיחק בה. דניאל שלף מטבע זהב, זרק אותו לאוויר ומלמל כמה דברים, "איריס, אלת הקשת היקרה, אנא קבלי מנחה זו מידי וקשרי אותי לפרסי ג'קסון." המטבע נעלם ועננת עשן הופיעה. ואז העשן הפך לתמונה.
בתמונה נראו נער ונערה מתנשקים. הנער נראה ממש כמו דניאל, רק שהיה גדול ממנו בשלוש שנים, וכך גם הנערה. הנערה הייתה בלונדינית, אבל עיניה אפורות כמו הסערה הקרבה לבוא.
"פרסי, יש בעיה. צבא של מפלצות בדרך לפה. תבואו מהר ותבואו עם בלאקג'אק ופיץ." דניאל הביט בהם בשעשוע מהול ברצינות.
נראה היה שהוא אהב להפריע לשניים להיות ביחד לבד, אבל הדברים שאמר החדירו בשניים רצינות.
הנער, 'פרסי', הנהן והביט בנערה.
"אנבת', תגידי לכירון שאנחנו יוצאים להביא אותה." אמר ויצא בריצה מהחדר בו היה.
גם הנערה יצאה מהחדר, לא לפני שאמרה, "דניאל, אם תעשה את זה שוב אני נשבעת לך שבמשחק תפוס ת'דגל הבא אני אשפד אותך." המבט שעל פניה נראה רצחני.
"בסדר אנבת', אני לא אעשה את זה שוב." גמגם דניאל והסיט את מבטו ממנה.
לאחר כמה רגעים התמונה נעלמה, וכך גם הנערה.
"בואי," אמר דניאל, אחז בידה של היילי והוביל אותה לשער בית הספר.
בשער עמדו הנער שחור השיער הדומה לדניאל, ועוד נער בלונדיני בעל עיניים כחולות.
"פרסי, יש בעיה. היא הרבה יותר חזקה ממה שחשבנו. אתם יכולים לעקב את המפלצות בזמן שנעוף למחנה?" דניאל הביט בפרסי במבט משמעותי.
"אני וויל נעוף למחנה קצת אחריכם ונעקב את המפלצות. דניאל, זה ממש חשוב. אסור שהיא תמות. היא חזקה וחשובה מדי." פרסי הביט בויל והנהן לעברו.
ויל ירה בקשת שהייתה על גבו לעבר בניין קרוב לבית הספר.
היילי ראתה שנוצר פיצוץ. צרחות הדהדו בשמי מנהטן.
אבל נראה היה שאף אחד מהעוברים והשבים לא שמע את הצרחות. זה היה מוזר.
דניאל משך את היילי אל מחוץ לבית הספר. שני פגאסוסים צחורים כשלג עמדו שם.
"מה..." אמרה אך נקטעה כשדניאל העלה אותה על הפגאסוס הקטן יותר.
הפגאסוס נסק לאוויר והחל לעוף. דניאל, שישב מאחוריה, חיבק את היילי.
"אל תדאגי, את לא תפלי." הפציר בה דניאל.
אחרי כמה דקות הפגאסוס הנמיך את מעופו. היילי הביטה לאחור וראתה שפרסי וויל שעפו אחריהם גם מנמיכים לעבר הקרקע.
ואז היא ראתה שמתחתיהם יש מקום מדהים. מחנה ענק. מאות ילדים הסתובבו שם, שיחקו במגרש כדורעף קטן, וטבלו באגם.
דניאל והיילי נחתו ליד שדה ענבים. נערה בעלת שיער שחור שהיו לה עיניים ירוקות כמו של דניאל רצה אליהם.
"דניאל, כירון קורא לך. אתה חייב לבוא." אמרה.
"תודה, אוריאן." אמר דניאל. "תכירי, זו היילי. היא חצויה חדשה. את יכולה לקחת אותה לביתן הרמס?"
"ברור. בואי, היילי." אמרה אוריאן ומשכה אותה לעבר רחבה גדולה שהיו בה כעשרים ביתנים גדולים.
היא הובילה אותה לביתן שהיו בו הכי הרבה ילדים.
"אז את נמצאת במחנה החצויים. את חצויה - אחד ההורים שלך הוא אל. זה, ביתן הרמס. את תהיי פה עד שההורה האלוהי שלך יכיר בך." אמרה ומשכה אותה פנימה.
כל הנערים והנערות שהיו בביתן פנו להביט בה. שני נערים, תאומים, התקדמו לעברו.
"זה קונור, וזה טראוויס." אמרה אוריאן והצביעה על כל אחד מהנערים כשהציגה אותם.
הנער הגבוה בשני סנטימטרים מאחיו השני, טראוויס, פנה אליה.
"איך קוראים לך?" שאל.
"אני היילי." אמרה, והסמיקה כשראתה איך הוא הביט בה.
"אז את היא זאת שדניאל כל הזמן מדבר עליה?" שאל קונור.
היילי הסמיקה שוב, וגמגמה, "כנראה..."
קונור הוביל אותה לפינה פנויה בביתן, והיילי התמקמה שם.
הערב הגיע תוך כמה שעות.בזמן הזה היילי ישנה. היא הרגישה שהיא איבדה הרבה שעות שינה בבית הספר.
כשהיא התעוררה, טראוויס רכן מעליה.
"הולכים עכשיו לארוחת הערב..." אמר והתחיל לדבר עם קונור.
היילי השנייה התארגנה ועמדה בתור של כל ילדי הרמס.
היא הלכה איתם עד לחדר האוכל, שם אכלו וזרקו לאש מנחה להורה האלוהי שלהם.
היילי, שלא ידעה מי ההורה האלוהי שלה, פשוט לחשה, "בבקשה תגיד לי מי אני, אבא." וזרקה את הצלי האפוי שלה לאש.
אחרי האוכל הם הלכו למדורה. שרו ונהנו, ואז כולם הסתכלו עליה.
"הריעו לבת אפולו!" הרעים קולו של כירון.
החצויים מחאו כפיים.
אבל אז, נערה אדמונית התקדמה קדימה, והחלה לדבר בקול עתיק.
"בת אפולו, תנהיג המסע,
ובן פוסידון, יצא לקראתה.
בן זאוס, יתלווה אל השניים,
כשבת אפולו, תמות כפליים."
הנערה קרסה ושני חצויים עזרו לה להתיישב.
החצויים התחילו להתלחש.
"אז זה ברור." אמר כירון ושוב כולם הביטו בו. "היילי וורמינג תנהיג את המסע." כירון הביט בהיילי. "ויתלוו אליה דניאל בן פוסידון ודין בן זאוס."
הם הלכו לישון. היילי נרדמה במיטתה שבביתן שבע.
מחר היא תצא למסע חיפושים, והיא לא יודעת איך אפילו להחזיק חרב.
בחלום, היילי ראתה איש. האיש סימן לה להתקרב אליו, וכך היא עשתה.
"היילי, ביתי." אמר האיש.
"אבא," אמרה לו והוא הנהן לאות חיוב.
"מסע החיפושים קרב ובא. זה יעזור לך במסע." אפולו הניח בכף ידה של היילי חפץ.
כשהיא הסתכלה מקרוב, היא ראתה שזה צמיד, שיש עליו שמש וחץ וקשת.
"תודה, אדוני הלורד," אמרה היילי.