אהבתי אותך

אני רוצה שתדע שאהבתי אותך יותר ממה שחשבת. 

כבר מאוחר מדי לומר את זה, אבל זה נכון. מאז ומתמיד הייתי מאוהבת בך. בנער הג'ינג'י המצחיק והחמוד. 

אני זוכרת כשקראת אליי בשנה השישית, "אנג'לינה? רוצה לבוא איתי לנשף?"

בלילה ההוא, לא יכולתי לישון מרוב התרגשות. 

פרד הזמיו אותי!

פרד. 

פרד וויזלי המושלם הזמין אותי להיות בת-זוגו בנשף. 

הייתי בעננים. 

אני זוכרת הכול, כאילו זה היה אתמול. 

איך באמצע הנשף לקחת אותי החוצה. היינו שנינו לבד בין שיחי הוורדים. החזקת בידי והבטת בעיניי. 

כך שתקנו כמה דקות. שמעתי צרצר מזמר בקרבת מקום. מזמר לו בזיופים את השיר ששר הלב שלי מבפנים. 

"אנג'לינה." היית כל כך רציני, לא הפרד המוכר והמתבדח. "אני אוהב אותך."

לא יכולתי אפילו לחשוב. רק נעצתי את עיניי בעיניך התכוחולות. כן, אני לא יודעת אם מישהו בכלל שם לב שעיניו של ג'ורג' בצבע חום ושלך בצבע תכלת. 

"גם אני," לחשתי לבסוף. 

בלי שהבנתי מה בכלל קורה, שפתיך כבר היו צמודות לשפתיי ברכות. זו הייתה ההרגשה הנפלאה ביותר בעולם. 

אני זוכרת את המילחמה. 

אני זוכרת איך רצתי בין המסדרנות בפחד. 

חיפשתי אותך, פרד. רציתי לראות שאתה בסדר. רציתי שתעודד אותי. רציתי איזו בדיחה ממך שתפיג מעט את הפחד. 

ואז ראיתי אותך. שם, בין בני משפחתך שכרעו לצידך. שכבת. 

'הוא נפצע', חשבתי בבהילות ורצתי אליך. 

ואז קפאתי. אפילו דמעות לא היו לי. 

ראיתי אותך שוכב שם, וידעתי שתשכב שם ככה לנצח. ידעתי שהלכת. 

כרעתי גם אני לצידך. 

אחותך ג'יני חיבקה אותי בדמעות. 

"הוא אהב אותך." קולה רעד. "באמת."

לא עניתי לה. הייתי המומה מדי. נגעתי בשערך. הסטתי אותו ממצך כמו שנהגתי לעשות לך. המצח שלה היה נוקשה וקר. על פניך צל של צחוק.

אוי, פרד, אפילו במותך צחקת. החיים שלך היו כל כך מאושרים, בהכול ידעת למצוא טוב. 

הרגשתי איך אימך הטובה מלטפת את גבי, ואז התחלתי לבכות. 

המלחמה נמשכה. קללות וגופות בכל מקום. 

ואני - 

אני משטחת על החזה שלך, בוכה, רוצה להבהיר לך כמה אני אוהבת אותך. כי לא ידעת. לא מספיק. 

פתאום הבנתי. 

הבנתי שלעולם לא תדע, 

שלעולם לא תהיה לי הזדמנות לומר לך כמה אני אוהבת אותך, פרד. 

הלכת לי. 

אתה תמשיך לחייך אליי כמה שאבכה עכשיו, אתה לא תזוז לא משנה מה אומר. אתה לא שומע אותי. 

לעולם לא תשמע אותי. 

כמה היינו מאושרים. היית אושר שלי. 

ועכשיו הלכת. 

מישהו לקח אותך ממני, שלח אותך למקום שממנו לא תשוב. 

ואני שוכבת במיטה, חושבת על כל זה. 

עוצמת עיניים. 

רואה את החיוך שלך. 

רואה את הצחוק שלך. 

את האהבה שלך. 

אותך. 

רוצה שתדע. 

אתה לא יכול לתאר אפילו כמה אהבתי אותך, וכמה אתה חסר לי.
ואתה גם לא יכול לנסות.