הברדלס והשרביט הראשון

קודם כל, אין בכוונתי להרוויח שום רווח כלכלי מהפאנפיק והזכויות כולן שמורות לג'יי קיי רולינג

אתם בטח תוהים לעצמכם למה דווקא ינשוף היא החיה המשמעותית ביותר אצל הקוסמים. אתם בטח תוהים לעצמכם מאיפה הגיע הקסם. אז בואו ואספר לכם מה באמת קרה, ומאיפה נוצר כל הקסם בעולם.

לפני שנים רבות מאוד, כל בעלי החיים שוטטו בחופשיות, דיברו, וחלקם אפילו עפו. בני האדם, לעומתם, חיו ללא תעופה, שמחה, או אושר.
האגדה מספרת על איש קטן ופשוט שחי לו בכפר נידח. יום אחר יום היה הולך האיש אל היער, כורת עצים ולוקח לביתו.
יום אחד, אותו האיש נכנס אל היער, והחל מכה בגרזנו בעץ. לפתע שמע קול נשי ונעים מאחוריו.
“שלום”, אמר הקול שיצא מתוך צ'יטה, “אני מבקשת ממך לעזוב את העץ הזה במנוחה”.
האיש גלגל את עיניו והמשיך לעבוד במרץ.
“אדוני,” הצ'יטה לא ויתרה וגרמה לאיש להסתובב אליה בכעס, “אני מבקשת ממך, עזוב את העץ!”
האיש איים עליה בגרזנו והיא התרחקה מעט.
הוא המשיך לחטוב עד שקול נפץ עז נשמע כשעבר את החצי, ובדיוק אז הצ'יטה נעמדה.
“בן אדם, לך מכאן. זה העץ שלי, עזוב אותו!” היא ציוותה, אך הוא לא הקשיב. ואז היא תקפה.
“אה! איי! מה את עושה?! השתגעת?!” התעצבן עליה האיש.
הצ'יטה הישירה מבט אל תוך עיניו.
“ביקשתי ממך בנימוס אך לא הסכמת,” היא ענתה, “יש לי גורים בני יומם למעלה על העץ. עזוב אותו במנוחה או שאהרוג אותך”.
האיש הבין את חטאו, ומיד תפס בעץ ויישר אותו, אבל הוא לא יכול היה לעשות זאת לנצח.
“עזרי לי! קחי משם את גוריך!” הוא ביקש, וכתגובה הצ'יטה הנהנה והתרוממה באוויר. 
לפתע תקף את האיש היצר הרשע ששלט על כל בני מינו.
הצ'יטה הגיעה לצמרת, והחלה אוספת את גוריה בפיה, אבל אז העץ הפסיק לעמוד ישר, ובמהירות החל ליפול על הצ'יטה המסכנה שבלית ברירה עזבה את העץ וניצלה ממוות בעור שיניה.
האיש חייך חיוך מרושע, והיה ממשיך לחייך לנצח אילולא ראה את הדבר ששבר את ליבו.
בעל החיים היפהפה קרס על הארץ ונדם.

באותו היום חזר האיש אל ביתו, חיבק את ילדיו ואשתו, וישב לאכול.
באותו הלילה התעורר האיש משנתו לקול בכי. הוא נכנס אל חדר ילדיו וגילה שאחד מבניו נעלם.
על הרצפה היו עקבות והאיש עקב אחריהם אל תוך היער, וכעבור שעה של חיפושים הוא ראה אותו.
רוב האנשים קראו לו “הברדלס מן המערב”. היה זה ברדלס לבן כשלג, עם חברבורות שחורות ובולטות, שריחף באוויר והחזיק בזרועותיו את ילדו של האיש.
“שחרר אותו!” צעק האיש, “אני מתחנן!”
הברדלס פתח את פיו ואמר, “אני אשחרר את בנך, כמו ששחררת את בניי”.
הברדלס עף גבוה עוד יותר, ועזב את הילד. 
האיש עצם את עיניו, אך ידע מה קרה כשבנו פגע באדמה הקשה.
קול פיצוח מחליא אישר את פחדו של האיש.
מרוב כעס, שבר האיש חתיכת ענף קטנה, וזרק לכיוון הברדלס שלא הבחין בכך.
העץ ניתקע בבשרה של החיה, וזאת נפלה על האדמה ברעש.
האיש רכן מעליו, ולפתע נעלם כעסו.
הוא הוציא את המקל מבטנו של הברדלס, וליטף את פרוותו.
“איש. במקל הזה נמצא כל כוח הקסם שלי. כוח הדיבור, התעופה ועוד. השתמש בו בחכמה”, אמר הברדלס לאיש וכך נפרד מן העולם.

כשחזר הביתה וסיפר את סיפורו, ישבו יחד כל משפחתו ושרו שיר אבל על כל מי שמת באותו היום - על בעלי החיים ועל בנם שלהם. 
לבסוף החליט האיש לקרוא למקל בשם “שרביט”, כי שירת ביתו היא שניחמה אותו. שר, בית. שרביט.


השמועה שהברדלס מן המערב נהרג התפשטה במהירות בכל האזור. האנשים כבר לא פחדו, וחיסלו את החיות הקסומות אחת אחרי השניה. אבל רק חיה אחת הייתה מספיק חכמה כדי לא לדבר, וכך לא יקחו לה את כוחות הקסם. עם הזמן, מרוב שלא דיבר הינשוף, נעלם קולו, ובגלל פחדו לעוף ביום, הוא מאז עף אך ורק בלילה.