תחרות ההישרדות

קודם כל, אין בכוונתי להרוויח שום רווח כלכלי מהפאנפיק והזכויות כולן שמורות לג'יי קיי רולינג

הארי רץ במסדרונות הריקים כאילו חייו תלויים בזה. הוא נכנס לאולם הגדול, והצטרף לקבוצה הגדולה שעמדה ליד קיר השעונים. כל ילדי גריפינדור, מהקטנים לגדולים, עמדו צפופים ועצובים.
עד לפני שעתיים עוד היה להם מנהל, ובית הספר היה חופשי. עכשיו הוא כלוא תחת חסותו של משרד הקסמים, ודמבלדור, מי יודע איפה הוא.
"שקט!" צעק שר הקסמים, "תקשיבו לי טוב. אני הולך לבחור מכל בית עשרה ילדים. זה עניין של חיים ומוות. אתם עכשיו נתינים של משרד הקסמים".
דממת מוות אפפה את האולם. כולם ידעו במה מדובר. משרד הקסמים רוצה להראות שהוגוורטס היא מקום לא בטוח, אז הוא החליט לעשות תחרות הנקראת "תחרות ההישרדות". זה קורה כשעומדים להפיל בית ספר.
גרינדץ', שר הקסמים, התהלך באטיות עד שהגיע לאמצע האולם.
"הכניסו אותם," אמר גרינדץ'.
הדלת הגדולה נפתחה, ולתוך האולם נכנסו ארבעה מורים: מקגונגל, סנייפ, פליטיק וספראוט. כל ראשי הבתים.
"אז אני מתחיל," הוא אמר, "עם איזה בית נתחיל? עם הבית הנועז, גריפינדור".
השר בחן את התלמידים בעיון רב.
הארי הישיר אליו מבט וכמעט הקיא כשראה את המבט המשתוקק, כאילו שהוא כבר רוצה לראות אותם רוצחים אחד את השני, רק כדי שהוגוורטס תיפול.
גרינדץ' עצם את עיניו, הרים את ידו, הניף אותה באוויר, והצביע בכיוון אקראי.
ילד גבוה בשנה הרביעית פתח את עיניו בפחד. אחד מאנשי משרד הקסמים ניגש אליו, ודחף אותו בגסות לאורך האולם, ואז הכניס אותו לחדר קטן מאחור.
הארי לא היה בטוח, אבל ניראה לו שקראו לילד סד.
זה לא לקח הרבה זמן.
שמונה ילדים מסלית'רין הצטרפו אל סד, אחריהם עוד תשעה מרייבנקלו, שישה מגריפינדור ולבסוף עשרה מהפלפאף.
לפי החישוב, לא נשארו עוד הרבה. 
השר פנה בליקוק שפתיים חולני אל עבר גריפינדור. הוא התקדם, פילס את דרכו בין הילדים, ולבסוף עמד פנים אל פנים מול הארי.
"אתה מגעיל," לחש הארי.
"אני יודע," לחש השר בחזרה וצחקק, "הארי פוטר!"
הארי שמע את פעימות הלב של עצמו, את הידיים המחזיקות בו, את העיינים הנעוצות בו, ואז לבסוף הוא הגיע אל החדר.
הילדים בחדר נראו לא טוב בכלל. הם ישבו על הרצפה, בוכים ומייללים. 
ילד קטן מהשנה ראשונה הביט בילדה שהייתה דומה לו מאוד בעיינים שואלות. הוא לבש מדים כחולים של נבחרת הקווידיץ' שהיו גדולים עליו בכמה מידות.
רייבנקלו.
הארי ידע שהוא לעולם לא ישמע את השם הזה שוב, וגם לא את השאר. הוא רצה לבכות ולצרוח אל דמבלדור.
כעבור חצי שעה נכנסו לחדר הרמיוני, ג'ורג', ג'יני, מאלפוי, קראב ולונה. זהו. כולם שם.
השר נכנס, השתיק את כולם, ואמר משפט אחד.
"ארבעים ילדים נכנסים, רק שמונה יצאו. לא כדאי לכם לנסות לברוח. זה יתחיל מחר בצהריים. בהצלחה".

המשך יבוא...

		הפרק הבא