תחרות ההישרדות

"הארי, אתה מזיע לגמרי". אמרה ג'יני. 

"אני יודע". הוא אמר, חצי מקשיב. 

"אז תפסיק!". היא אמרה בכעס. 

"אי אפשר להפסיק להזיע!". הוא צעק. "זה בלתי אפשרי. זה כמו שמוגל ינסה להיתעתק! אז למען ה', תעזבי אותי כבר!".

הוא לא התכוון שזה יצא ככה, אבל הוא פשוט לא הצליח להרגיע את עצמו. בעוד שלוש שעות הם מתחילים את התחרות, והוא, הארי, יצטרך להילחם על חייו. שוב. 

ג'יני קמה מריצפת האולם הגדול, עברה לצידו השני והיתיישבה ליד ג'ורג'.

רגלו של הארי קפיצה בלחץ, והשמיעה נקישות קטנות ששיגעו את הרמיוני.

"אולי תפסיק עם זה??" היא קראה. 

"עכשיו גם את?? אולי תפסיקו אתן???" הוא צעק הבזעם. 

היא פנתה בחזרה אל ילדה גבוהה מהפלפאף שדיברה איתה, והיתעלמה מהארי.

עברה חצי שעה. שעה. שעה וחצי. שעתיים. כל הזמן מורים נכנסו ויצאו, ומדאם פומפרי חילקה לכל אחד שלושה תחבושות, וכדור נגד שפעת קסומה. 

לפי המתוכנן, שמונה דקות לפני השעה השעה שלוש נכנס השר, העמיד את כולם בשורה ואמר:

"שלום לכם, תלמידים ותלמידות יקרים. (הארי גלגל עניים בבוז ובעט עם נעלו באבן קטנה). אתם כאן כדי להתחרות בתחרות ההישרדות. 

כל אחד מכם קיבל ציוד רפואה, את שרביטו כמובן, ותיק צד קטן. 

אתם נשארי כאן, ומנסים להיסתדר. בטח הבנתם את זה. 

תאריך הסיום יהיה בעוד חודש מהיום. 

אני מקווה ששלושים ושתיים ילדים יהרגו עד אז אחרת אני אצטרך להרוג אותם, וזה יהיה לא נעים. 

להתראות בעוד חודש, בהצלחה!".

כל המורים, התלמידים אחרים ושר הקסמים יצאו, וכל ארבעים ילדים נשארו, עומדים במעגל ואוחזיק היטב בשרביט. 

"שלוש".

הארי ראה את עיניה של הרמיוני מחפשות נקודת בריחה. 

"שתיים".

מאלפוי כיוון את שרביטו על ילד קטן מהפלפאף. 

"אחת".

הארי הרים את יד השרביט שלו וכיוון על מאלפוי. 

"צא!!!!!!!!!".

המשך יבוא... 

הפרק הקודם		הפרק הבא