הקונדסאים עוברים בזמן

הפרק מוקדש חתול הצ'שר, היחידה שהגיבה. יש לי את הפרק הבא מוכן. אם תגיבו אני אפרסם אותו. קריאה מהנה!

נקודת מבט- סיריוס

נכנסנו לחדר המועדון ועלינו לחדר השינה של הבנים, ראיתי את ג’יימס, יושב עם הגב עלינו, בוכה בשקט, לא האמנתי שאני רואה אותו בוכה ג’יימס אף פעם לא בכה.     הוא לא שם לב שנכנסנו, או שלא היה לו אכפת, מה שממש לא מתאים לו, הוא תמיד מנסה להראות כאילו הכל בסדר בחיים. סימנתי לאחרים לחכות בחוץ והלכתי לכיוון ג’יימס.

הנחתי את ידי על גבו של ג’יימס שלא התייחס אלי. "מה קורה, אחי?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה.

"לילי. שוב פעם." ג’יימס ענה

"תשמע אחי, יש לי רעיון." אמרתי וסיפרתי לו את הרעיון שלי.

בסוף הסיפור ג’יימס ישב, כשעל פניו החיוך הקונדסאי הרגיל שלו, "זה גדול!!!" "איך ירחוני הסכים לזה??" שאל ג’יימס

"איך אתה חושב?!?! שכנעתי אותו בעזרת כוחות השכנוע המדהימים שלי!" אמרתי לו  בציניות. 

"בואו נגמור עם זה כבר." ירחוני נכנס לחדר. "אל תשכח את גלימת ההעלמות!"

"טוב, צריך לשים את המחולל על הצוואר ולכתוב את מספר השנים שאנחנו רוצים לעבור קדימה." אמרתי להם.

"זנב תולע, תלחץ על מקש 2 של המחולל." אמר ג’יימס.

"טוב, תספרו לי מה תגלו כשתחזורו." פיטר אמר וניסה ללחוץ על 2, אבל הוא לחץ על שני מספרים. כל העולם הסתחרר, היתה לי בחילה איומה. ופתאום זה הפסיק. 

מצאנו את עצמנו בחדר השינה שלנו בהוגוורטס. 

אבל זה לא היה חדר השינה שלנו. ירחוני הוריד מאיתנו את מחולל הזמן הסתכל עליו לשנייה והחוויר.הוא אמר:"זנב תולע לא העביר אותנו שנתיים, הוא העביר אותנו 20 שנה קדימה!" 

ג’יימס אמר:"אנחנו עדיין בהוגוורטס. זה היה חדר השינה שלנו, זה בטח אומר שזה חדר השינה של שנה חמישית. אני אומר שנשאר פה כמה זמן ונראה מה קורה. יהיה מגניב לראות מה יקרא בעוד 20 שנה."

"אולי אפילו הילדים שלנו פה ונפגוש אותם?!" אמרתי בהתלהבות

ירחוני כמעט התפוצץ מכעס. בסוף הוא רק אמר:"הייתי מנסה לשכנע אתכם לא לעשות  את זה. אבל אני יודע שאני לא אצליח." 

אני וג’יימס חייכנו בניצחון וירדנו למטה. כל הילדים היו בשיעורים כנראה כי המועדון היה ריק. יצאנו החוצה למסדרון ונתקלנו במורה שנראה בדיוק כמו סבר מאוס, רק מבוגר. "תסתכלו לאן שאתם הולכים." הוא אמר בקרירות. "תסתכל אתה!" אמרתי לו. הוא הסתכל עלי ונראה מופתע לראות אותי: "פוטר, וויזלי וגריינג’ר! ניסיון יפה 50 נקודות מגריפינדור לכל אחד.  לכו ישר למנהל! בלי למחות. אתם חושבים שזה מצחיק?" 

"לך אתה למנהל,סבר מאוס הגדול! ו200 נקודות לסליתרין על החוצפה שלך!” אמרתי. התעצבנתי כי סבר מאוס הגדול קרא לי בשם של בת. 

הוא החוויר. “בואו איתי! עכשיו!” הקול שלו היה כל כך תקיף עד שאף אחד מאיתנו לא התנגד.

הפרק הקודם		הפרק הבא