תאומות נפרדות

"נפלא" אמרה אמה בזלזול "הלכנו לאיבו-" אמה השתתקה בתדהמה.
היא כבר לא ראתה חומת אבנים מולה אלה רחוב סוען באנשים, אנשים אשר לבשו גלימות
קוסמים, שיערה אמה.
"איך הקיר נעלם?" שאלה אמה בתדמה.
"אם הית מרוכזת היית רואה, חוץ מזה הוא לא נעלם הוא נפתח" אמרה אנבת' בחוסר סבלנות.
"טוב בנות הצמדו אלי" קראה אמם והחלה לזוז.
"אז זאת סמטת דיאגון..." אמרה אנבת' בתבונה.
"את כל זה קונים בכסף של מוגלגים?" שאלה אמה בעודה מביטה
לכול הכיוונים בכדאי לא לפספס דבר, לעומת אנבת' אשר
ניראתה כאילו כאילו הייתה שם שנים.
לבסוף נעצרה אנבת' ונעצה באמה מבט מתנשא, "יש לקוסמים כסף מיוחד ,אמה!" אמרה אנבת' והמשיכה ללכת.
"איך את יודעת את כול זה?!" קראה אמה בקינאה, "ובכן...קראתי כמה ספרים , פה ושם..." אמרה אנבת' בלחש. "מאיפה לקחת את הספרים?" אמרה לפתע אמם בעניין "את לא נגעת בשלי...נכון?"
אנבת' התחילה לגמגם אך למזלה אישה שהגיעה לאזור גרמה לאם לשכוח את מה ששאלה.
"סליחה, את יודעת איך הופכים כסף רגיל [של מוגלגים] לכסף של קוסמים?" שאלה האישה בבלבול "פשוט..." היא המשיכה קצת בדאגה
"הבת שלי התקבלה להוגוורסט שנה ראשונה, ואני ,אני ובעלי סתם בני אדם, מוגלגים" את המילה האחרונה אמרה בכעס.
"כמובן, גם הבנות שלי שנה ראשונה, אם כי אנחנו טהורי דם!" האם ביטעה את המילה האחרונה בגאווה. "בואי איתי ,נוכל לקנות את הדברים ביחד!"
אמרה אמם של התאומות [אמה ואנבת'].
הם החלו להתקדם לעבר בניין גדול ומפואר ,"זה בנק הקוסמים"
אמרה אנבת' בהתרגשות.
האם והאישה הלכו לבד לבנק, לבנתיים נשארו אמה ואנבת' לבד.

[הם בדרך כלל רבות]
מה שהיה שילוב לא טוב בלי משגיח.

הפרק הקודם		הפרק הבא