יעקב לייב בהוגוורטס

בקרוב יצא פאנפיק על רקע של הדמיות. בוטא ונערך ע"י סמנתה

חודש אב הגיע ואתו ואותו בין הזמנים (הפסקת הלימודים במוסדות החרדיים עד אלול). 

המשפחה נסעה כל מספר ימים לקרוביהם מחוץ לעיר, ובנוסף נסעה לביקור בארץ הקודש לימים ספורים. הם שבו לעיר ביט באב ותכננו לבקר את משפחתם בבוקר שלמחרת.

יעקב לייב לא התלהב מאופציית הביקור. 'מה יקרה אם לא אצטרף אליהם ואעמיד פני חולה?' הוא הרהר לעצמו. 

בשעה 10:00 בבוקר חזר יעקב לייב עם אביו, שמעון שלמה, ועם שניים מאחיו- מוישי בן השמונה ונתן דן בן התשע- מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית. 

בכת ישבו לאכול ארוחת בוקר חמה ונעימה שהכינה האם ציפורה לאה. לפתע פלט יעקב לייב בקול קטן- "מאמע, איך טאָן ניט פילן געזונט"("אמא, אני לא מרגיש טוב.") 

האם הביטה בו בדאגה:"וואָס, מיין קיוט?"("מה יש, חמוד שלי?")

"אמא, כואבת לי הבטן מאד." 

האם פונה לבעלה: "שמעון, היום לא נצא. יענקי לא מרגיש טוב, כואבת לו הבטן. יענקי, תברך ברכת המזון ועלה לישון, חמוד שלי."

בשעה 16:30 נשמע צלצול בפעמון דלת הבית. יעקב לייב זינק במהירות לפתוח אותה, ועל מפתן הדלת חיכה גבר גבוה, לבוש בגדים חסידיים ופאות ארוכות משתלשלות במורד פניו. זקנו העבות העניק לו חזות רצינית, וחולצתו הלבנה בצבצה מעל עליוניתו השחורה. הוא נראה בשנות ה-50 לחייו ובידו החזיק תיק מסמכים גדול.

הוא פנה אל הילד בחביבות."אתה יעקב לייב?" 

יעקב לייב הנהן וחייך."כן. אתה הרב נחמן אייזנר?" שאל.

"כן."

יעקב לייב זכר את דרך הארץ עליה דברו רבות בחיידר. "בוא. היכנס בבקשה."

הרב נכנס ומיד השפיל מבט, שומר על עיניו. 

אביו של יעקב לייב יצא מהחדר הצדדי והופיע גם הוא על מפתן הדלת. במבט מלא השתאות שאל את הזר- "מי אתה?"

"שמי הוא נחמן אייזנר," ענה האורח, "אני הרב של הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות. לפי הבעת הפנים שלך אני למד שאתה לא מזהה אותי או את שם המקום." 

חמתו של שמעון עלתה. "משיגענר בבייסי! מטורף שכמותך! כישוף! קוסמות! זו עבודה זרה של ממש! לא תכניס את הזוהמה הזו לכאן, ובטח לא בפני בני, שעוד יושפע מהדברים האלה!"

דמעות עלו בעיניו של יעקב לייב והוא פנה לאביו בשקט."אבא, זוכר כשביום ההוא התרוממה הסוכה באוויר אחרי שראובן הרגיז אותנו? ונחתה פתאום כך במקומה שוב?" 

האב השפיל מבטו להביט בבנו הקטן, ובאנחה פלט- "כן." 

לאחר מספר שניות הוא פנה לאורח, הרב אייזנר בתוקפנות. "נו, דבר אם כן!" לא הייתה לו סבלנות כלפי דברי הבלע שבטח יעלו על שפתיו של הרב בעוד רגע.

הרב אייזנר לא התרגש. "אם תרצה, אשב אתך עד חצות להסביר את הדברים. קסם וכישוף אכן קיימים, ואף חסרי יכולת קסם מולדת כמונו יכולים לעשות קסמים. 

אם תרצה אשב איתך עד חצות לילה הקסם שבודאי אסור זה קסמים וכשפים שגם מוגלגים חסרי יכולת קסם מולדת יכולים לעשות זה כולו מצד הסיטרא אחרא מה שיש לנו זה קליפת נוגה ולכן כל משבא להוגוורטס יצטרך ללמוד להשתלט על זה שלא יופעל הביעה בקסם היא שמשתמשים בה. אני בהוגוורטס אחראי רק עם תלמידים רוצים לשמור תורה ומצוות שיהיה יותר קל ובהוגוורטס משלא רוצה אז לא נותנים לי להתעסק איתו בעיקרון יש שורה של הסכמים מול, יש שורה של הסכמים מול הנהלת הוגוורטס, ומזה 900 שנים שילדים יהודים שומרי תורה ומצוות לא למדים קסמים וכשפים מעשיים או לומדים גילוי עתידות. בתקופת חגיהם הם עוסקים בכישוף כך שיהודים בכלל לא יוכלו לראות את קישוטי החגים השונים או כל דבר אחר. אם יש חגים שיוצאים פחות או יותר על אותו התאריך, במקרים שכאלה יש אפשרות שנראה אתהקישוטים של החגים בשבתות ובחגים. בחול המועד אין אנו נמצאים בטירה אלא בחלקה מיוחדת- שם יש בתים ובית כנסת גדול. שם אנו מתפללים גם באמצע השבוע ומתחילים ללמוד בשעות הבוקר הקטנות. אשתי הרבנית למשל, היא מוסרת שם שיעורי נשים בשעות קבועות ביום..." הוא עצר לבחון את הבעותיהם של האב והבן לפני שהמשיך-

"הכי חשוב, אמנם, שאנחנו מאפשרים לילדים לשלוט בכוחותיהם בכדי שלא יקרו תאונות. הילדים יכולים לצאת לכפר הקוסמים היהודים דורפמן, ואנחנו דואגים שהאוכל שיוגש להם יהיה תחת השגחת בד"צ התאחדות יהודי בריטניה." 

לאחר דממה ארוכה במהלכה חשבו האב והבן על הדברים, שאל שמעון- "מה לגבי התבוללות? אין שם סכנה שכזו לילדים?"

הרב פסל את הדאגה בהינף יד. "אני כמובן מודע למעגל החברתי בו מסתובבים ילדי הוגוורטס היהודים, ומפקח על ענייני חברה וצניעות. שזה לא ידאיג אותך.

יעקב לייב ,ששתק עד כה, פנה להביט מעלה אל אביו בחיוף. "נו, אבא? מה אתה אומר?"

שמעון התקשה להשתכנע:"אני לא בוטח בכם. איך אני יודע שהכל תקין במקום הזה? עצם קיומו נוגד דין תורה."

והרב עונה בסבלנות:"רק מי שעוסק בקסם שגם חסרי יכולת קסם יכולי לעשות, ומי שכמונו, רק אם הוא גם מתעסק במעשי קסמים יקרא רשע, אם הוא לא מתעסק עם קסם, זהו עניין אחר. וכדי שנתפלל  מנחה וערבית כי זה הולך להיות ארוך"

לאחר שעה הם חזרו הביתה מהתפילה והם שוחחו עד הבוקר.

הפרק הקודם		הפרק הבא