"משחקי האשמה" / ליאן

נכתב על-ידי: סאם, סמנתה

דירוג: G

ז'אנר: ג'נרל 

שיפ: כללי

ויתור זכויות: סוזן קולינס

'מי שהחליט למלא מחדש את אספקת האלכוהול, צריך לקבל פרס', היא מחשבתו היחידה של היימיטץ', שעה שלוקח לגימה נוספת מהנוזל המר. הוא ללא ספק יצטרך אספקת אלכוהול בלתי נגמרת כדי לשרוד את 'המופע' של מחר.

 בעוד פחות מיממה יחלו משחקי הרעב ה-74, ואפילו התקווה הקטנה ביותר להביא מי מהילדים הביתה לא תנתק אותו מהעיסוק התמידי של היימיטץ', רוצה לומר "לשתות עד שיתעלף".

 נזרק על הספה בפישוק איברים, היימיטץ' לוקח דקה לעצמו בכדי ליהנות מהשקט הנעים שאופף אותו; רגע לעצמו, בלי נחרות הבוז של ג'והאנה או פרצי הצחוק השיכורים של צ'אף. 'קח לך רגע לספוג את כל זה', הוא חושב לעצמו בחיוך רגוע ועוצם באיטיות את עיניו, 'רק רגע קט ל...-'

 "היימיטץ'!"

 הו, לכל הרוחות.

 רק זה חסר לו עכשיו.

 "קראת לי?" הוא פוקח עיניו באותה איטיות בה עצם אותה לפני רגע, ומסיט ראשו לכיוון אפי שפורצת לחדר ללא חן, לבושה חליפת-שמלה בצבע ירוק זרחני ומזכירה לו את שלטי התנועה בקפיטול.

 "ובכן!" היא נעצרת מול הספה, אגרופיה נחים על מותניה בתנועת חוסר סבלנות, והיא נראית מגוחכת להפליא, "הייתי צריכה לנחש!" היא נועצת עיניה בבקבוק האלכוהול ומשחררת נשיפת מחאה. "הילדים?" היא שואלת לאחר שתיקה של מספר שניות.

 "אין לי שמץ," הוא מושך בכתפיו באדישות, "בטח מנסים לישון. יש עוד 4 שעות עד תחילת המשחקים, ו...." עיניו מצטמצמות ומצחו מתקמט כאילו כואב לו פיזית להביט בה, "...למה את פה, שוב פעם?"

 היא ממצמצת במהירות, ריסיה הירוקים-זרחניים גורמים לו סחרחורת.

 "אם אתה מוכרח לדעת," היא רוקעת ברגלה ואז פונה לספה, להתיישב בעצמה ליד היימיטץ', "אני כאן כדי למלא את תפקידי כמלווה ולהיות עם המיועדים שלי בלילה האחרון שלהם במרכז האימונים."

 היימיטץ' לא מתרשם; "ממתי את עושה את זה?" הוא פולט בספקנות.

 "מאז שקיבלתי את הרושם שיש לנו סיכוי מסוים לנצח השנה," היא נשענת אחורנית בתנועה לא אופיינית לה, ומשלבת זרועותיה על החזה.

 "מה שתגידי."

 "זה, וגם..."

 הוא מחכה, פניו שוב עוטות את אותה הבעה ספק-חשדנית-ספק-מבולבלת כשהוא מבחין באפי זעה באי נוחות על הספה, "אתה זוכר שהשנה הם החליטו לפתוח את המחלקה המשותפת..."

 היימיטץ' מכווץ שפתיים, מחניק פרץ שעשוע שרוצה לפרוץ; הוא כבר יודע לאן זה הולך.

 זו השנה הראשונה בה מתכנני המשחקים החליטו לפתוח "מחלקה משותפת", או "חדר משותף" למיועדים. מדובר בחדר בעל קירות לבנים, רחב ידיים ומרכזי באחת הקומות למטה. שתי זרועות-מסדרונות יוצאות מהחדר, אחת מובילה למעליות והשנייה לחדרים הצדדים. באותו חדר יכולים המיועדים להיפגש, לכרות בריתות ולהכיר זה את זה. מדובר כמובן לא בטוב-לב של הקפיטול, אלא בכלי טקטי גרידא. הנדוס יעיל יותר של כריתת בריתות יכול לסייע לקרייריסטים לנצח, ויש בו כדי "לעורר" את משחקי הרעב ולהפוך אותם למעניינים יותר.

 טוב, נו, ומישהו מן הסתם צריך לשמש כבייביסיטר.

 "אז את על תקן מטפלת של הלילה האחרון?" היימיטץ' מאפשר לצחוק לבקוע מגרונו הפעם, ראשו נזרק אחורה לרגע, "זה מתאים לך בדיוק! חה!"

 את אפי זה לא משעשע בכלל; שפתיה מצטמצמות, משוות לה מראה של דג מורעב וגורם לה להיראות אף יותר מגוחכת. היא נושפת על המנצח בכעס- "זה לא מצחיק בכלל, היימיטץ'!" היא גוערת בו, "אני? לשמור על הקרייריסטים? לא נעים בכלל להיות בקרבת הנערה ממחוז 2! ידעת את זה?!" צחוקו של היימיטץ' רק גובר בתגובה, "והילדה ממחוז 4 טיפשית לחלוטין! הם יכלו לתת לי תפקיד טוב יותר להעביר את הזמן אתו, המ!"

 כתפיו של היימיטץ' רוטטות לפני שבהדרגה צחוקו נרגע ומותיר אחריו שעשוע מסוים בלבד. "מי נידב אותך לתפקיד בכלל?" הוא שואל לאחר דקה.

 "פלוטארך הוואנסבי," היא רוטנת ברוגז, עיניה מצטמצמות בחוסר סיפוק מוחלט.

 היימיט'ץ יזמין את פלוטארך לסיבוב וויסקי עליו, זה מה שיעשה. "תשתחררי קצת, חמודה," הוא מרגיע אותה, מרים על הבקבוק בתנועת 'לחיים', "שחררי קורסט, שתי לך. הולך להיות יום גדול וחשוב, חשוב חשוב מחר!"

גלימר יושבת לצד השולחן הפינתי, נוגסת במאפין-דבש נוסף ומעקמת אפה בגועל כשמגניבה מבט נוסף אל עבר המסך הגדול.

 קייטו ושותפה למחוז, מארוול, נשענים בחצי-שכיבה מול המסך, נינוחים ולא מודאגים לגבי מחר. הם, כמובן, מיועדי קריירה, כך שאין להם סיבה ממשית לדאוג. במשך שנים אלו היו הקרייריסטים ששלטו בזירה. כולם מפחדים מהם.

 אבל אפילו כשכולם יודעים זאת, הבחירה שלהם להעביר את השעות הנותרות לפני המשחקים לא בדיוק עונה על ההגדרה של "מועילה" או "כיפית" לפי דעתה.

 הם צופים בסרט מסוג מסוים שאזרחי הקפיטול אוהבים. היא מאמינה שמכנים את הסוג הזה "סרטי אימה". למה, לעזאזל, אזרחי הקפיטול מוצאים את הסרטים האלה מבדרים? גלימר מתקשה להבין. אולי הם רואים בסרטים האלה גרסא מסוימת של משחקי הרעב.

 גלימר חושבת שהם מגעילים.

 קלוב, מצדה, יושבת על ספה יחידנית פינתית מול הבנים, צוחקת יחד אתם על חלק מסוים בסרט.

 גלימר לא מצטרפת. בחיי שזה מגעיל.

 "מה זה בכלל... מה זה הדבר הזה?" עיניה נפערות והיא קוראת לפתע.

 קייטו מסתובב מתנוחתו על הספה ומחייך. "זה איזה רימייק שמנוני לסרט שהיה נפוץ לפני הימים החשוכים," הוא מסביר ומסתובב חזרה אל המסך, בדיוק בקטע שבו ילדה קטנה ובלונדינית עומדת לדקור מישהו בפרצוף, "קוראים לו 'מגרש השדים'. שמעת על זה פעם?"

 גלימר מנידה ראשה לשלילה.

 "נו, גם אני לא, אבל זה קורע!"  עוד פרץ צחוק מתגלגל. קלוב ומארוול מצטרפים.

 גלימר פונה לקום; "אם לא אכפת לכם," היא אומר בחוסר סבלנות, "אני הולכת לנסות לישון," היא חוצה באיטיות את המסדרון, עושה דרכה אל המעליות, "תיהנו לכם מהזבל הזה."

 היא חוצה אל המסדרון, כמעט מגיעה אל המעליות, ושומעת הדי צחוק. מספר מסוים של "חה-חה-חה", כמה "איכס!" וקריאה אחת של "זה בטח כאב".

 המעלית עומדת להגיע, כשהנערה שומעת את מארוול קורא בשעשוע, "היי, גלימר! אני מתערב שאת לא יכולה להקיא קרם פיסטוק כמו הילדה הזאת!"

 היא מגלגלת עיניים.

שעה מאוחר יותר, אפי מודע ליקום כשהקרייריסטים עוזבים לבסוף את "המחלקה המשותפת" ופורשים כל אחד לקומתו וחדרו, לא לפני שנועצים בה מבטים רצחניים. היא מבחינה במבט רב משמעות בין הבריון ממחוז 2 והשותפה שלו, הנערה המפחידה עם הסכינים.

 'הם בטח יחלקו הלילה חדר,' היא חושבת לעצמה, רושמת בפניה לדבר על כך עם היימיטץ'. הוא יצטרך להעלות את העניין בפני אנובאריה וצ'נון. התנהגות כזו בשנה הבאה תהיה בלתי מקובלת בעליל.

פיטה וקטניס מביטים דרך חלון הפנטהאוס, מהרהרים בינם ובין עצמם על המזל שפקד את אזרחי הקפיטול השטחיים, בובות הממשל שלא יצטרכו לעולם להיאבק בזירה מדממת.

 ואז נשמע הרחש.

 "שמעת את זה?" קטניס שואלת את שותפה למחוז, ופיטה מהנהן.

 הם קמים ממקום מושבם ועושים דרכם למקום ממנו שמעו את ההתרחשות.

הבריזה הקרירה מעירה את היימיטץ' משנתו על הספה (לאחר שבקבוק האלכוהול עשה את שלו), והוא מבחין בחשכה באפי הישנה והנוחרת לידו. מעט ריר ניגר על שפתיה, והיא שכובה בתנוחה שלא נראית נוחה במיוחד.

 החלון מעט פתוח, וזה מה שגרם לו להתעורר מהרוח. נדרך מידית, היימיטץ' תר בחשכה, ונראה כי דמות מסוימת מתחבאת בין הצללים.

 צליל מוזר נשמע.

 "אפי..." הוא ממלמל, מניע מעט את כתפה, אך היא ממשיכה לנחור. "אפי... קומי."

 כלום ושום דבר.

 "אפי!" קולו עולה לצעקה, "בוקר טוב, אפי!"

 היא מזנקת בפתאומיות, מביטה סביבה במרץ, "מה..מממ-מה? משחקי הרעב שמחים!" היא קוראת בטמטום, עיניה מתרחבות.

 היימיטץ' מגחך. "נרדמת לי, יפהפייה נרדמת," קולו מקניט אך לא מרושע. אפי עומדת לפלוט משהו, כשרעש מוזר נוסף נשמע מהמסדרון.

 "מה זה?" המלווה שואלת בבלבול.

 "אני לא יודע. את אמורה לדעת, את האומנת הלילה, מתוקה," היימיטץ' לוחש ומושך בכתפיו. אפי נועצת בו מבט, אך הוא מקדים אותה לפני שמספיקה לומר משהו, "אבל אני יודע, שמעתי את זה גם. בואי נבדוק מה קורה."

 הם קמים מהספה ויוצאים מהחדר.

 כשהם עושים דרכם למקום הרעש, סביבתם חשוכה, הם שומעים קולות לחשוש. מיועדים, ללא ספק. אך מי מהם?

 "אני חושב שזה מגיע מ'המחלקה המשותפת'," היימיט'ץ אומר-לוחש לאפי, "בואי."

 הם עושים דרכם במורד המדרגות, שומעים לחישת הנערים גוברת. לפתע נשמעת זעקה חרישית, וקול קורא בהלם- "אלוהים ישמור!"

 'זה לא נשמע טוב!' היא מחשבתו היחידה של היימיטץ'. השניים ממהרים אל הלובי, וניתן לזהות בין קולות הילדים גם את קולם של קטניס ופיטה, שניהם מבולבלים ודי המומים ממה שנראה בלובי המשותף.

 האור נדלק.

 אפי בוהה.

 היימיטץ' בוהה.

 הם כולם בוהים.

 שם, על רצפת 'המחלקה המשותפת', שוכבת נערה- שערה בלונדיני ועיניה עצומות. 

היא לבושה פיג'מה ורודה, לרגליה נעלי בית פרוותיות וגומי קלוע בשערה ברישול.

 לא צריך להיות גאון כדי להבין במי מדובר. זו הנערה הדוגמנית, בובת הפלסטיק ממחוז 1. 'גלימר' הוא שמה, היימיטץ' נזכר.

 סכין נעוץ בחזה שלה.

 היא מתה.

 "נו, זה לא משעשע בכלל!" קולה הנרגז של אפי נשמע ברקע.

"הלך על כולנו," ג'והאנה מנידה ראשה באכזבה, אומרת בקול את מה שברור לכולם.

 היימיטץ' נאנח, קובר ראשו בידיו, לא מאמין.

 זה בחיים לא קרה בכל ההיסטוריה של "משחקי הרעב". המיועדים מחכים לקרבות עצמם כדי להקיז דם. הוא לא זכר שאי פעם מיועד מסוים סיים את חייו... בצורה כזאת.

 "הו לא, אנחנו לא אלה שעומדים להידפק פה, רק זאתי, הבובה הזאת שנראית כמו צמר-גפן-מתוק!" קשמיר זועמת, מצביעה על היימיטץ' בטון מאשים, "ואתה זה שתצטרך לספק תשובות לסנואו!"

 "אני? מה לעזאזל אני עשיתי?!" היימיטץ' מוחה ברוגז.

 "אתה והמלווה המטומטמת הזו הייתם אמורים לשמור על הילדים!" גלוס מתרעם, "ועכשיו מיועדת שלי מתה! לגלימר היה סיכוי טוב לנצח במשחקים! אני מקווה שאתם תשלמו על הבלאגן הזה, שתיים עשרה!"

 "חברים, תרגעו," סידר מנסה להשקיט את הרוחות, "אף אחד לא ציפה שדבר כזה יקרה."

 צ'אף מהנהן בהסכמה, וססלי נאנחת. "אנחנו כולנו עומדים להיות בבעיה רצינית בקרוב," אומרת המנצחת ממחוז 8 בשיקול דעת, "מתה לנו מיועדת פחות מארבע שעות לפני פתיחת המשחקים. אני מניחה שזה די ברור לומר שיצטרכו למצוא לה מחליפה, אבל השאלה היא 'מי הרג את הנערה הזו'?"

 המנצח ממחוז 9 ממהר להגן על המיועדים שלו, "טוב, בואו לא נתחיל פה לשחק 'משחקי אשמה'," הוא מוחה, בוחן בעיניו את גופת הנערה השכובה על הרצפה, "אולי סתם הייתה לה בעיה בלב."

 ג'והאנה מגלגלת עיניים לפני שאומרת בסרקסטיות, "ברור, מטומטם. בטח הלב שלה הצמיח פתאום סכין," היא מניפה ידה וסוטרת לאחורי ראשו, "אידיוט."

 "היי, אני לא-!" מנצח נוסף מנסה להתערב, ג'והאנה וסידר נדחפים לומר משהו נוסף, הטונים מתחילים לעלות ואז-

 "שקט."

 הם משתתקים באחד כשמזהים את הקול מבשר הרעות. כמקשחת אחת המנצחים מסתובבים, רק כדי לפגוש במבטו האכזר והבלתי מתפשר של הנשיא סנואו.

 הנשיא רשמי כהרגלו, ומאחוריו עומד סניקה קריין, זקנו המוזר רוטט בעצבנות.

 הנשיא בוהה בגופת הנערה ונאנח. "זה תקרית מצערת ובלתי צפויה," הוא אומר בשקט האופייני לו, לפני שמרים מבט לגלוס וקשמיר. "אחת משלכם, אני מניח?"

 קשמיר מהנהנת. לצדה, גלוס עונה בצרידות- "כ..כן, אדוני," הוא שולח בהיימיטץ' מבט מלא תיעוב.

 "אה," הנשיא רגוע באופן מפתיע, "אם כך המצב, אני מניח שאין ברירה אלא... סניקה?" הוא מסיט ראשו הצידה, לא מביט במתכנן המשחקים. סניקה, מצדו, מהנהן, מבין שעליו לזמן נערה חלופית.

 "אני לא מנחש שיש למישהו מכם.... איזשהו מושג... מה קרה לנערה הזו?" הוא מרים גבה לבנה ועבותה.

 עשרים ושלושה מנצחים מנידים ראשיהם לשלילה.

 "אני מבין," הנשיא אומר בקול שקט, "מי היה האחראי הערב, סניקה?"

 "אפיריונה טרינקט, אדוני."

 הנשיא מהמהם, מגרד את סנטרו בשיקול דעת. "חבל," הוא אומר לבסוף.

 היימיטץ' בולע גוש שחונק את גרונו.

 "והמיועדים הנוכחיים?"

 "נעולים כולם בקומה החמישית, אדוני."

 "בסדר גמור," מסכם סנואו, לפני ששב להביט במנצחים, "אתם מבינים, חברים," הוא פורש ידיו במחווה שאמורה להיות חצי-חברותית חצי שוקלת, אך הם מכירים אותו מספיק כדי לדעת שאין להתבלבל, "אנחנו בבעיה כאן. נערה נהרגה, ואני מניח שבאופן מכוון, לפני פתיחת המשחקים. זה לא משהו שאנחנו יכולים לנופף מעלינו בסלחנות. נקודת המוצא היא שמישהו שנוכח בבניין כרגע הוא שעומד מאחורי העניין, ואין לי ברירה אלא להעניש את האינדיבידואל הזה."

 המנצחים פונים להביט זה בזה בחשש מה. זה לא נשמע טוב בכלל.

 "אני צריך לדעת מי האדם הזה. אני מצפה, שמי שזה לא יהיה- שיוסגר על ידיכם אלי- וברצון," עיניו של סנואו תרות על פני המנצחים ברוב משמעות; "העונש יהיה בהתאם. מכוון שיש לנו בערך," הוא מציץ בשעון קטן שמוציא מכיסו, "שלוש וחצי שעות עד הזריחה, ומכוון שאתם האנשים המכובדים והמשובחים ביותר שיש למחוזותיכם להציע, אני מצפה שתביאו בפניי את האשם לפני יריית התותח. אחרת..." קולו צונח באוקטבה וחצי ופניו חושפות את הרוע הטמון בו, "התוצאות יהיו מרחיקות לכת, ולא יטיבו אתכם. אני יכול להבטיח שאם לא יובא בפניי האשם, כל אחד ואחד מכם יספגו את התוצאות בגמול הרבעוני הקרוב, יחד עם המחוז שלכם. אני ברור מספיק?"

 תחלופת מבטים נוספת. הנהונים רבים.

 סנואו שולח הנהון נוסף, ועוזב את הלובי.

 "ובכן," פיניק אומר לאחר כמה דקות של הלם, עוטה את מסכת נער השעשועים שלו, לפני שפונה להיימיטץ', "יש לך עוד קצת אלכוהול, חבר?" הוא שואל- "זה הולך להיות לילה ארוך."