סוכניו של הקוסם

משרתיו של הקוסם

מתרחש כ- 3 שנים לאחר רצח ההורים של הארי

החדר היה נקי וארוז. אלבוס דמבלדור וסיביל טרילוני נכנסו והביטו סביב. החלון היחיד בחדר המחניק האיר במעומעם את שולחן העץ הישן ואת חמשת המזוודות האדומות שנחו להן בפינת החדר.

“אני מבין שלא אוכל לשכנע אותך להישאר” אמר אלבוס בעצב. “הוגוורטס לא יהיה אותו הדבר בלעדיך, את יודעת”.

טרילוני הנהנה ומיהרה לנגב דמעה שבצבצה בזווית עינה. אלבוס, שהצליח להבחין בטרילוני הדומעת, הניח יד מנחמת על כתפה, והנהן בכובד ראש.

לפתע נשמעה דפיקה על הדלת ברצפה, ומינרווה מקגונגל מיהרה להיכנס פנימה. “אז זה נכון?” היא שאלה. “את עוזבת אותנו?”.

טרילוני פתחה בנאום פרידה, ותוך כדי לחש אלבוס למינרווה “אני בטוח שנוכל להסתדר בלעדיה לא רע”. הוא קרץ, ומקגונגל שלחה לו חיוכון קטנטן.

כשסיימה טרילוני ליוו אותה השניים, ובזאת סיימה טרילוני את שלושת שנות שהותה בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

***

טרילוני פסעה בצעדים מהירים וחדים לכיוון בית קטן, בעל גג כחול וקירות שחורים.

זה קרה בין רגע.

קוסם גבוה ונאה הגיח מולה באפלה, כיוון אליה את השרביט וצעק “קרושיו!”.

טרילוני  צנחה לרצפה וצרחה מכאבים. זה היה כמו סכינים שדקרו כל עצם בגופה, פצעו אותה, כמעט הרגו אותה...

ואז, כמו שזה הגיע, זה הלך.

“מעכשיו, את עובדת בשבילי” אמר הקוסם, והתקרב אליה, כך שמפניהם נותר סנטימטר אחד. “את עובדת בשבילי, אישה זקנה ומגעילה”.

הוא קם, הצביע בשרביטו על פניה של טרילוני, ונופף בידו.

המילה “אימפריו” נשמעה בכל הרחוב, וכשאנשים יצאו לבדוק מה קרה, הדבר היחיד שהם מצאו היה רק חמישה מזוודות, וקצת דם על הכביש.

***

נשמעה דפיקה על הדלת. אלבוס דמבלדור פתח את דלת משרדו וראה אדם נמוך ועגלגל שלבש מגבעת ירוקה ועגולה.

"שלום אלבוס. זה עניין חשוב ביותר, אני מצטער" אמר בטון מהיר ומפוחד.

"מה קרה?" שאל אלבוס בנינוחות והתיישב בכיסאו.

"זה גרינדלוולד, אנחנו חושבים שיש סיכוי שהוא ברח." אמר פאדג' בטון מתנצל.

הצבע מפניו של אלבוס אזל בבת אחת. "זה לא אפשרי. נורמינגרד, הכלא שהוא בנה, זה כלא שבלתי אפשרי לברוח ממנו. ווידאתי את זה בעצמי"

פאדג' מיהר להוסיף "כן, בהחלט. שלחנו לשם הילאים, לבדוק מה קורה, והם דיווחו שגרינדלוולד עדיין שם, בתאו. לפי בדיקה מדוקדקת זה נראה כאילו גלרט השתמש באיזה שהיא צורה של קסם בשביל להעתיק את נשמתו אל תוך גוף של קוסם אחר. לא הורקרוקס, מן הסתם, בדקנו את זה. זה נראה כאילו הוא... הפך לרוח, אבל רק לכמה שעות."

"מעניין" מלמל אלבוס. "מאוד מעניין. טוב מה הם ההוכחות שלכם? כמובן לא הייתם מקפיצים את המערכת רק בגלל חשד לא מוסבר" הוא אמר ברוגע.

"כן, הוכחות" אמר פאדג'. "מצאנו את המזוודות של אחת המורות שלך, סיביל טרילוני, בסמטה בלונדון ולידן שרביט וגופה של אדם גבוה ונאה. לפי שרביטו, זה נראה כאילו בדיוק הטיל את לחש האימפריו על בעל המזוודות, ואז כישף את עצמו באבדה קדברה. בדיוק באותו הזמן, הסוהרסנים שהצבנו בנורמינגרד דיווחו כי גרינדלוולד התנהג כאילו נשמתו לא קיימת, ובדיוק בזמן שהאדם מת, גרינדלוולד חזר לחיים."

"אדוני השר, אני באמת צריך להגיד לך שסוהרסנים לא מסוגלים לדבר?" שאל דמבלדור בחיוך.

"ובכן, אלבוס, גם אתה, כמו רבים אחרים, אינו יודע מה אנו עושים מאחורי הדלת הנעולה במחלקת המסתורין..." אמר פאדג' בשעשוע.

אלבוס קם ממקומו והלך אל דיוקן של אישה נאה למראה, לבושה בכל הלבוש הטוב שאתם יכולים לדמיין. "לכי בבקשה אל לונדון, והקפיצי את רשת הסוכנים שלי. אני רוצה שכולם יחפשו אחר סיביל טרילוני."

האישה הנהנה וקפצה מהדיוקן אל לונדון. אלבוס לא היה מוכן להרשות שטרילוני, עכשיו כשהיא נשלטת ע"י אדם כלשהו, תספר לאנשים את סודו. את הסוד שהוא יצר לגביה. הסוד שסיביל טרילוני היא הקוסמת הגדולה ביותר בהיסטוריה, ושהוא, אלבוס, מכריח אותה לא לגלות זאת.

מינרווה מקגונגל פסעה לאיטה חרש חרש לצד דלת משרדו של המנהל. צורתה החתולית התגלתה רק לפני שנה, והיותה אנימגית נשמרה בסוד, כך שרק שני אנשים בעולם יודעים את זה. אלבוס דמבלדור, והקוסמת הכי חזקה שיש, סיביל טרילוני. מקגונגל מעולם לא סבלה אותה. "אישה זקנה ומגעילה. זה מה שהיא". הייתה אומרת בכעס. זנבה נע בחוסר סובלנות על הרצפה הלבנה הקרה. לפתע נשמע קול חזק של גרירת כיסא, והדלת נפתחה בחוזקה. מקגונגל השתופפה ונעלמה בצללים.

"צריך למצוא אותה" אמר המנהל בחומרה. "אותה, ואת מי שחטף אותה".

"אינך סבור שגרינדלוולד הוא החוטף?"

"לא", אמר בכובד ראש. "הוא לא היה מסכן את עצמו רק בשביל החטיפה. זה מישהו אחר. מישהו שרצה שנחשוב שזה גרינדוולד".

מקגונגל כמעט שיצאה ממחבואה, אבל נעצרה לשמע דבריו החדשים של השר.

"אסור לך לספר על זה לאף אחד, דמבלדור", הוא אמר. "אפילו לא לאישה הכועסת. איך קוראים לה? אה, כן. מינרווה מקגונגל. גם לה. אסור שזה יצא".

הסגנית הצרה את עיניה בכעס, אך לא אמרה דבר.

דמבלדור שתק לכמה רגעים, אך לבסוף הנהן הנהון קצר.

"בסדר", הוא אמר. "לא אספר לאיש".

דמבלדור ליווה את השר לכיוון האולם הגדול, והשאיר את מקגונגל לרטון ולכעוס.

היא הפכה בחזרה לבת אדם, והחלה צועדת אל חדר המורים.

לפתע צדה את עיניה פיסת קלף מקומטת. היא ניגשה אליה, הרימה אותה מהרצפה, פתחה, וקראה.

בפתק היו כתובות ארבע מילים.

"אני יודע שאת פה".

גרינדלוולד הלך לו הלוך ושוב בתוך תאו. לפני כמה רגעים שלח את נשמתו באמצעות קסם אפל אל רחוב בלונדון, או ליתר דיוק אל עובר אורח ברחוב. מה שראה שם היה אדם גבוה ונאה שהפעיל את קללת האימפריוס על סיביל טרילוני, הסוכנת הסודית שלו שאלבוס ניסה לדכא את כוחותיה. מיד כשהחזיר את נשמתו לגופו הוא ידע שעומדים להאשים אותו על ביצוע הפשע הזה. שר הקסמים הזה! הוא כזה אידיוט! גרינדלוולד הטיח את ידיו על סורגי התא שלו בנורמינגרד. הוא כמובן ידע מי באמת השתלט על גופו של הקוסם הגבוה. רשימת האנשים שירצו לשלוט בסוכנת הספציפית הזו שלו כרגע כוללת אדם אחד. וגלרט התכוון לגרום לו לסבול.

במשרד הקסמים – באותו הזמן

טרילוני התגנבה בין האנשים בחדר הלובי הענקי. הקול בראשה שוב פעם דיבר : מצאי שרביט, הוא אמר. טרילוני התגנבה אל פקיד השמירה של הלובי ודחפה אותו כאילו בטעות. כשהתכופפה להרים אותו היא לקחה בחשאיות את שרביטו. היא הלכה למרכז האולם. עבודה טובה. עכשיו, בצעי את קוד 34. אמר הקול בראשה. טרילוני מיד הרימה את ראשה, החזיקה את שרביטה גבוה באוויר. ואז, ברגע קריטי אחד, היא החלה לירות קללות קטלניות לכל עברי החדר. כמובן שכולם החזירו לה בקללות גם הם, ולבסוף אחת מהקללות פגעה בה והיא התעלפה, אך לא לפני שראתה את אחת הקללות שלה פוגעות באדם עגלגל בעל מגבעת ירוקה ועגולה. היודע גם כ – שר הקסמים.

***

"שלום, גלרט".

"שלום אלבוס."

"ובכן, למה קראת לי לבוא לכאן, לבית הכלא, בשעה כה מאוחרת?"

גרינדוולד חייך חיוך לא נעים. הוא קם, צעד אל סוף התא, לקח חפיסת בדים, ונתן אותה לדמבלדור.

"זאת... מתנה קטנה. ממני."

המנהל פתח את החפיסה, אך זו הייתה ריקה.

הוא הרים את מבטו, וראה את האסיר עומד עם שרביט הבכור בידו, כאשר חודו מכוון אל דמבלדור.

"לא אני חטפתי את סיביל טרילוני". הוא אמר בקול נוקשה "אבל זאת ללא ספק הייתה הסוכנת שלי. מישהו השתלט על הסוכנת שלי ואני עומד לפגוע בו, עם או בלי שחרור מהכלא".

***

מקגונגל הלכה הלוך ושוב באולם הגדול.

מדוע אלבוס יצא בשעה כל כך מאוחרת, ועוד בלי להודיע לאן?

הפתק עוד היה אחוז בידה.

הוא התכוון אליה?

איך הוא ידע

טוב, כמובן. הוא אלבוס דמבלדור. אין שום סיבה שהוא לא ידע.

אלפי שאלות התרוצצו לה בראש, אבל חוט המחשבה שלה נקטע בשל חריקה נוראית מכיוון הדלת.

המנהל נכנס, סגר אחריו את הדלת, ובלי לומר מילה הוא פסע, ונעלם במדרגות. משום מה למקגונגל הייתה הרגשה לא טובה. מבטו של המנהל לא היה ממוקד במיוחד, והליכתו הייתה מתנדנדת ולא יציבה.

זה לקח פחות משנייה כדי שהיא תעשה אחד ועוד אחד.

אבל זה היה מאוחר מידי.

המנהל כבר עמד ליד שולחן המורים, כיוון את שרביטו על הסגנית וירה את הקללה הכובלת.

מינרווה זזה והתפתלה בכיסאה ונאבקה בחבליה בזמן שאלבוס הנתון תחת האימפריוס רץ אל דלת האולם ויצא החוצה. הוא ירד במהירות אל החצר, ושיתק את כל התלמידים והמורים שעמדו בדרכו. כאשר הגיע ליציאה הוא התעתק אל נורמינגרד, והוציא את שרביטו. הוא שמע את הקול של גלרט בראשו : "יפה מאוד. עכשיו שחרר אותי". וכך אלבוס עשה. הוא השתמש בשרביטו בכדי לפתוח את תאו של גלרט והוציא אותו מבית הכלא. גרינדלוולד תפס בידו ואמר "יש מקום שאנחנו צריכים ללכת אליו עכשיו", והעתיק אותו ואת דמבלדור משם.

כל צוות משרד הקסמים התקהל במעגל סביב גופו המתפתל מכאב של פאדג', בעוד שצוות של 3 הילאים עמדו מעל טרילוני המעולפת וכיוונו את שרביטיהם אליה. לפתע נשמע קול קראק ענקי בחדר וכולם הביטו לראות את 2 הדמויות שכרגע התעתקו אל תוך אולם הכניסה של משרד הקסמים. היה להם בדיוק שנייה אחת כדי לקלוט שמי שעומד מולם הוא לא אחר מאלבוס דמבלדור, ושהוא מחזיק איתו את גלרט גרינדלוולד, לפני שהשניים החלו לירות קסמים אל כל עבר. הדבר הראשון שגלרט עשה היה לנסות לפגוע בטרילוני, מכיוון שידע שאין סיכוי שהאדם ששולט עליה ייתן לתוכנית של גלרט לעבוד. לצערו צוות ההילאים החל להדוף את קסמיו והוא מצא את עצמו במצב שכל משרד הקסמים תוקף אותו. זה כמובן לא הפריע לו. הם לא השוואה אליו. הוא ודמבלדור אט אט החלו לגבור על כוחות המשרד. רוב ההילאים והעובדים המוצלחים בתקיפה היו מחוסרי הכרה או מתים, ומולם עמדו רק 4 אנשים : עין הזעם מודי, רופוס סקרימנג'ר, ברטי קראוץ' סיניור, ופאדג' שאותו הצליחו הצוות לשקם. שני הצדדים ירו קללות וקללות נגד אחד על השני ללא רחמים. ואז, ברגע אחד, גלרט הבין שאין שום סיבה שהם ילחמו בהם. הם יכולים פשוט לקחת מה שהם רוצים, אז הוא תפס באלבוס והתעתק איתו אל מחלקת המסתורין. הם רצו לאורך המסדרונות עד אשר הגיעו לדלת הרצויה. לגלרט ואלבוס לקח בערך חצי דקה לפרוץ את קסמי המגננה על הדלת ולהיכנס פנימה. בפנים, בתוך תא זכוכית, עמד החפץ שאותו גלרט חיפש, "המרון". המרון היה מעין מכשיר זהוב וקטן בצורת משולש, שמסוגל לתת כוח קסם ענקי יותר מכל דבר אחר לשרביט של אדם. בדיוק את אותו כוח גלרט היה צריך כדי להביס את יריבו. את האדם שהשתלט על פרופסור טרילוני. בעלה לשעבר, דיארדור בלום.

לפתע נשמע קול קראק נוסף באוויר וגלרט הסתובב. הוא לא אהב את מה שראה מולו.

4 התלמידים פרצו אל תוך האולם הגדול בשעת הערב המאוחרת. 2 ילדות: ברידמה ולארה, ו2 ילדים: סיימון וקלוג. כולם בשנתם השביעית. הם רצו אל מינרווה ושיחררו אותה מכבליה.

"מה קרה?" שאל סיימון.

"אין זמן לזה" אמרה מינרווה בפנים מודאגות. "כל מה שאתם צריכים לדעת זה שהמנהל כבר לא בצד שלנו. הוא נשלט על ידי אדם רשע בשם גלרט גרינדלוולד, ופרופסור טרילוני נשלטת על ידי אדם אחר. אנחנו חייבים להגיע אל כל האנשים שיכולים לעזור לנו."

"כמו מי?" שאלה לארה.

"יש לי רעיון!" אמרה מיד ברידמה. "מסדר עוף החול! קראתי עליו. הוא אמנם כבר לא קיים, אבל אפשר עדיין לקרוא לאנשים שחברים בו!"

"מחשבה יפה" אמרה מקגונגל. "אני אדאג לזה. בינתיים, קלוג, לך תאסוף את כל התלמידים שמסוגלים להילחם. ושים לב! רק תלמידי שנה חמישית ומעלה! זה מסוכן מאוד".

"אין בעיה" קרא קלוג.

הילדים רצו למעלה, כל אחד אל חדר המועדון שלו, והעירו את התלמידים המתאימים. מינרווה יצאה מבית הספר והתעתקה לאסוף את חברי המסדר. רמוס לופין, קינגסלי שאקלבוט, מולי וארתור וויזלי, סנייפ, כולם לא היססו לבוא. מקגונגל חזרה ביחד עם חברי המסדר ומצאה קבוצה של כ-15 תלמידי חמישית, שישית ושביעית עם שרביטים שלופים, מוכנים לקרב.

"מצוין. כולם, בואו איתי" אמרה מינרווה.

הם חצו את החצר בדממה וכאשר יצאו משטח בית ספר כולם שמו את ידיהם במרכז והתעתקו אל משרד הקסמים בעקבות חדשות מרמוס. הם ראו שני אנשים עומדים מול ארון זכוכית. אחד מהם היה אלבוס. השני, גלרט, הסתובב אליהם ופרצופו היה כועס.

גלרט ואלבוס שלפו שרביטים, כמוהם גם כל המסדר והתלמידים, אך לפני שהראשון הספיק לשלוח לחש כלשהוא אלבוס הרים את ידיו וסובב אותם במעגל ולפתע כולם עמדו בארץ חורבה מלאה בעצמות. לפניהם עמדו שני האנשים שדמבלדור הגיע לכאן בכדי לראות. דיארדור בלום וסיביל טרילוני. ונראה כי הם אספו צבא. מאחוריהם עמדו כ-20 איש, כולם עובדי משרד הקסמים שהופעל עליהם לחש האימפריוס. גלרט חייך. אלבוס הסתכל עליו בבלבול. איך הוא יכול לחייך? הם שני אנשים נגד כ- 43 אנשים. ואז הוא הבין. בזמן שהוא ירה קללות על אנשי משרד הקסמים, גלרט ירה לחשי אימפריוס. חלק מהמשרד הוא בשליטת דיארדור, וחלק בשליטת גלרט. השאר היו מתים. חוץ כמובן מה4 שנשארו לאחר התקיפה. כצפוי, ה4 הופיעו מאחורי הצבא של מקגונגל, והחלק השני הופיע מאחורי גלרט ואלבוס. עומד להתרחש כאן קרב בין 3 צבאות. כולם שלפו שרביטים והוא ראה את גלרט משתמש ב"המרון" על שרביטו. ואז, ברגע אחד, שלושת הצבאות החלו להטיל קסמים על כולם. המלחמה החלה.