היהפוך אויב לידיד? || אביטל

היהפוך אויב לידיד? || אביטל

ז'אנר: סיפור קצר

פאנדום: הארי פוטר

שיפ: ג'ן

דירוג: G

אני מוותרת על זכויותיי ואין בכוונתי להרוויח מפאנפיק זה.

תהנו מהקריאה!

אשמח לתגובות,

אביטל.

המתח הרג אותי. כססתי ציפורניים בעצבנות בזמן שחיכיתי שהדלת תיפתח.

לא קל היה לברר היכן הארי גר. אני לא יודע, אבל הכתובת שלו לא מופיעה בשום ספר טלפונים שאני מכיר. בדקתי את כולם ואין.

כבר חששתי שאולי הוא כבר אינו בחיים. אחרי הכל, מאז שעזב את ביתנו להילחם באדון מה - שמו הזה, עדיין לא שמעתי ממנו. כבר חששתי שנהרג ואני… עוד לא הספקתי להתנצל, לחדש קשרים. אם יהיה מעוניין בכך כמובן.

יום מאושר היה היום שבו גיליתי שהארי עוד חי, וגם היכן הוא מתגורר.

הדרך שבה גיליתי היא ניסית לחלוטין, בלתי ניתנת להסברה… אולי כי רציתי בכל ליבי? איני יודע.

העיקר שהדלת תיפתח כבר. איני יכול לעמוד בלחץ הזה!

חריקה נשמעה בדיוק כשהסתובבתי לבחון את הפרחים שסבבו את גדר הבית. הסתובבתי מיד וראיתי אשה שנראתה קצת מוכרת, אני לא יודע מאיפה, בוחנת אותי במבט חשדני.

"את מי אתה מחפש?" היא שאלה.

"אה, כאן גר הארי פוטר?"

"מי אתה?" היא המשיכה בעקשנות.

הבנתי שאין לי ברירה אז עניתי: "דאדלי דרסלי. אבל אם הוא לא גר פה אני אלך לי לדרכי… תודה!"

היא הזדקפה ומבט מופתע נראה בעיניה: "דאדלי דרסלי? טוב, תיכנס. הגעת למקום הנכון. הארי מיד יגיע מהעבודה…"

היא המשיכה לבחון אותי במבט מתעניין וקצת מופתע ואחר הפנתה אותי אל חדר אורחים קטן ונעים. לאחר רגע חזרה עם כוס קפה וכמה עוגות יפות מראה.

"אז אתה מחפש את הארי?" היא שאלה לאחר רגע, "אתה באמת דאדלי?"

נאנחתי. הבנתי שכנראה זו הייתה שאלה רטורית כי לא נראה שהיא מחכה לתשובה.  "סלחי לי שאני שואל… אבל - איך את קשורה להארי?"

"אני אשתו," חייכה חיוך רחב, "אני מתארת לעצמי שלא ממש ידעת מה קורה איתו…"

"נכון."

שתיקה שררה בחדר ואז הוספתי חרש: "והיום באתי… לבקש סליחה ולהתנצל. אולי לחדש קשרים אם הארי ירצה…"

אשתו של הארי חייכה והוסיפה ברכות - "הארי מדבר עליך הרבה בזמן האחרון… אולי גם הוא מתגעגע. דרך אגב, אני ג'יני וויזלי - פוטר. אני חושבת שלא ממש הצגתי את עצמי."

"תודה," אמרתי. פתאום נזכרתי מאיפה הייתה לי מוכרת. ראיתי אותה ואת כל משפחתה בתחנת הרכבת כשבאנו לאסוף את הארי.

ג'יני הסתכלה על שעון מוזר שהיה תלוי על הקיר ממולה. היו לו מחוגים שעליהם נכתבו השמות של בני המשפחה ובמקום שעות היו כתובים מצבים שונים. שמחתי לראות שהארי הקים משפחה יפה עם הרבה ילדים. המחוג של הארי הסתובב מהמצב "בעבודה" למצב "במעבר."

"הארי מגיע," היא חייכה, "אקרא לו לכאן."

ישבתי וחיכיתי. מעולם לא הייתי מודע לגופי יותר מאשר עכשיו. ברכיי נקשו בעצבנות, לשוני דבקה לחיכי, לבי פעם בקצב מהיר ואצבעותיי עקצצו.

רק שיבוא, רק שיסלח, רק שיבין.

צעדים קרבים נשמעו. הדלת נפתחה ובפתח הופיע הארי.

הוא נראה בוגר הרבה יותר מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה, טוב - אולי גם אני התבגרתי. השנים חלפו.

הוא חייך אליי. "איו הפתעה עשית לי, דאדלי! כשאשתי אמרה לי לא האמנתי לה!"

קמתי מהכורסא. "הארי, אני… חיפשתי אותך המון זמן. לא ידעתי מה קורה איתך היום.. קיוויתי שלא מתת אחרי שנלחמת עם האדון מה - שמו הזה…

באתי היום לבקש סליחה. סליחה שלאורך כל השנים הצקתי לך, הייתי רע ואכזרי.

אין לך מושג כמה הצטערתי על כך אחרי זה, כבר כשעזבת את ביתנו הבנתי פתאום שהיינו יכולים, אולי, להיות בקשר טוב אם הייתי מתנהג אחרת.

אני, אני כל כך מצטער, הארי."

טיפה ואחריה עוד טיפה נשרו על מכנסיי. לקח לי זמן להבין מה זה. דמעות? כבר שנים שלא בכיתי. מה גרם לזה… כמו ילד קטן…

הארי ניגש אליי וטפח על כתפי. "זה בסדר, דאד…" הוא השיב, "אני מבין שזה היה קצת קשה לראות את הטוב שבי כשיש הורים שמכניסים לך לראש שאין בי שום תועלת.

גם על ההורים שלך אני לא כל כך כועס. הם נפלו קרבן לסטיגמות ישנות, למצוקה…

לקח לי זמן להבין את זה. אך בסוף הבנתי, וסלחתי.

לא פניתי אליך כי לא ידעתי אם אתה מעוניין בכך, אך אני מאוד שמח שהגעת!"

חייכתי מעבר לעיניי הנוצצות מדמעות - "אתה, אתה סולח לי, הארי?"

הארי הנהן בהתרגשות.

לא יודע מה תקף אותי, מעולם לא עשיתי זאת, אך…

פתאום מצאתי את עצמי מחבק את הארי בן דודי האצילי חיבוק חזק וחם.

ידעתי, מעתה יגיע אושר לחיי. מילאתי את חובתי.