אריק כדרי

אריק כדרי

מאת: רותם נתן (יועצים זמר גלפז, גל לירן ועמית וייס)

הצהרה: אני לא מחזיק זכויות קניין רוחני על תכנים ושמות שמופיעים בספרים של הארי פוטר והספרים הנלווים עליו. כל התכנים, הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם שייכים באופן בלעדי לסופרת ג'ואן ק. רולינג ולחברת הסרטים וורנר ברודרס. הסיפור הכתוב פה מסתמך על העולם הנפלא שיצרה הסופרת ג'. ק. רוולינג, ובכוונתי לספק נקודת ראות (פרספקטיבה) אחרת על העולם הזה. כמו כן מתרת הסיפור היא אך ורק לבדר חובבים של עולם הארי פוטר וחובבי היוצרת ג.ק. רוולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו של הסיפור כל רווח כלכלי.

כל הדמויות בסיפור הן פרי המצאתי, כל דמיון ביניהן ובין אנשים במציאות הוא מיקרי ביותר.

הקדשה: הסיפור מוקדש להורי, לאחותי ולאלדה עתיר, המורה שלי לסיפרות.

פרק ראשון: כבר יותר קל לי להאמין בקסמים

אריק כדרי נסע האוטובוס מהקניון בר''ג לבית הוריו בבני-ברק. האוטובוס היה דחוס, חם, לח ומצחין. מה הפלא, זה היה יום חמסין טיפוסי לימי החופש הגדול הראשונים בסוף יוני. אריק סיים רק לפני ימים בודדים את היסודי עם תעודה די ממוצעת. המורה כתבה, שיש לו הרבה דמיון אבל כדאי לו להתמקד במציאות. ''איזה מציאות איזה... כבר יותר קל לי להאמין בקסמים''. חשב לעצמו אריק, והביט אל הספר החדש שקנה בקניון. הוא לא יכל היה האפילו להציץ בספר החדש, כי האוטובוס היה כ''כ דחוס.

 הוא עמד בין חרדי מבוגר ובחור צעיר וחסר סבלנות בטישירט עם כתמים ענקיים של זיעה בבתי השחי. הבחור החזיק ברצועה של האוטובוס מעל הראש של אריק, כשאפו של אריק ממש בתוך בית שחיו של הבחור. משמאלו ומימינו עלתה צחנת זיעה.

ברקע קישקש הרדיו בחדשות ישראל משהוא על נסיון פיגוע דקירה בי''ם, ישר אחרי ידיעה על שחיתות בממשלה. למרות שאריק היה עוד ילד שרק גמר ביה''ס יסודי וילך בקרוב לתיכון ''מקס פיין'', הוא התפלא שהידיעה על הפיגוע באה אחרי השחיתות. הקריין אמר משהוא כמו, שזה היה ממש נס, איך-שהוא עפה למחבל הסכין מהיד, ממש כשהוא עמד לדקור את חייל מג''ב. אריק חשב לעצמו, שמישהוא בטח עשה 'אקספליארמוס'' על המחבל. ומבטו של אריק ירד אל הספר החדש '' חיות הפלא ואיפה למצא אותן'', חיוך נמרח על פניו.

 הסירחון החל לחדור לנחיריו מחדש ואריק חשב לעצמו, ''אוווף...'' פתאום הוא הריח רק ניחוח ורדים. אריק ניסה לאתר את מקור הריח. זאת לא היתה הפעם הראשונה, שהוא הריח את זה. הוא לא מצא כלום, אבל האישה שפינה לה את המושב כמה דקות קודם לכן חייכה אליו. אריק חשב שהיא בטח תימניה, ואז ראה שיש לה שרשרת עם כתב בערבית,  היא חייכה שוב ואמרה לו: ''חאקאן סיחר!''. אריק למד בביה''ס ערבית מדוברת אבל הוא לא זכר, שלמד את המילים האלו, איך שהוא הוא הבין אותה,והוא חשב לעצמו, היא ממש אמרה ממש כרגע ''ממש קסם''? היא קמה ואמרה לו, 'אתה לא חרס''ם אתה ממש ילד קסם'', והלכה לרדת בתחנה, על הצעיף שלה היה כתוב בעברית וכנראה גם בערבית ''אין קסום כמו יפו בלילות''.אריק נזכר שהוא כבר ראה אותה כמה פעמים. למשל אז כשהאוטובוס כמעט דרס ילד, וכבה לו פתאום המנוע. וכשהזקנה ההיא עם מליון הסלים שלה כמעט נפלה, והמזוודה לידה התגלגלה לעברה, כך שהיא יכלה להתייצב. באותו הרגע החרד התיישב בפנים זעופות על המושב, שהאשה כרגע פינתה. אריק חשב לעצמו, שאם הוא היה קוסם, הוא לא היה צריך להריח את כל הזיעה הזאת.

כמה תחנות אוטובוס מאוחר יותר אריק ירד מהאוטובוס ונשם לרווחה אפילו שבחוץ עדיין היה מחניק. הוא היה בטוח שראה מאחורי הצעיר באוטובוס  עומד מישהוא גבוה בגלימות אפורות, שהניח את ידיו על כתפי הצעיר ונשף עליו. נראה שהצעיר התחיל להיות ממש ממש עצבני.אריק הלך עד סוף הרחוב, פנה ימינה ופתח את הדלת הבית התלת קומתי, בו היתה דירת הוריו. הוא עלה במדרגות, ופתח את הדלת עם השלט מקרמיקה ''כדרי'', ונכנס לדירה. ''אמא, השגתי אותו!!! את ההוצאה החדשה של ''חיות הקסם ואיפה למצוא אותם''.

''יש פה מישהוא, שרוצה לדבר איתך'', הגיעה תשובתה של אימו מהסלון. היא נשמעה די ישנונית. אריק נכנס לסלון, ''המחייה'' חשב לעצמו, כשנכנס לחדר הממוזג. על הספה ישבו אבא ואמא. הם נראו די חיוורים ונעצו מבט לא מאמין בגבר שישב בכיסא הטלוויזיה של אבא, וחייך אליהם. זה היה הקוסם הכי מוכר בארץ, שמוליק שרביט, שאמר, ''שב אריק, אני צריך להגיד לך משהוא''. מבטו של האיש פנה אל הספר שאריק החזיק ביד שלו. ''אהה!'' הוא אמר. ''סיפרו של ניוט סקמנדר בהוצאה המיוחדת לחרס''מים מאת ג'ואן קטרין רוולינג''. הוא חייך, ''בקרוב תוכל להשתמש בספר האמיתי...''

אריק נעץ מבט עם לסת שמוטה בשמוליק שרביט. '' מה זה חרס''מים? איזו אישה באוטובוס אמרה לי כרגע, שאני לא חרס''ם שאני ממש ילד קסם. חשבתי שהיא התבלבלה, כי היתה ערביה, שרצתה להגיד לי שאני לא חרא, כי פיניתי לה מקום באוטובוס''.

''אהה'' אמר שמוליק שרביט, ''זאת בטח היתה פאטימה אבולאפיה, היא זאת שאמרה לנו, שאתה עושה קסמים בלי לדעת באוטובוס. ובקשר לשאלה שלך, חרס''מ זה רשי התיבות של חסר-קסם. זה איך שאנשים כמוני וכמו פאטימה קוראים לאנשים שאינם קוסמים. או בשבילך, זה השם בעברית למוגלגים או נומאג'. הבנת?''

אריק הסתכל על שמוליק שרביט כאילו היה שנורקק פחוס קרן. ''מה זה הבדיחה הזאת? אני אף פעם לא עשיתי קסמים באוטובוס, אני אפילו לא יודע איך להעלים כדור מאחורי מתפחת''. הקוסם נעץ עיניו באריק ואמר ''בא לך ללמוד קסמים במכללת צבא דויד המלך? קסמים של ממש?'' הוא הוציא כפית מכיס, נוצר קשר בידית שלה. הקשר נפתח מיד. אריק שאל ''כמו זה?'', והצביע על הכפית.  הקוסם חייך. ''לא בדיוק. הכפית זה כמו בסרט ''מאטריקס'' היא לא באמת מתכופפת, זה אתה שמתכופף מסביבה'' הוא חיכה רגע  ''לא. אני התכוונתי יותר למשהוא כמו זה...'' הוא הצביע עם הכפית למרכז החדר, ואמר '' אחת! שתים! ש ל ו ש!  סאנדק-אור!! 

מהכפית יצאה התפוצצות של אור ערפילי כסוף, שהפך במרכז החדר לאריה מכונף עשוי מאור . האריה הילך מסביב לחדר. הוריו של אריק אפילו לא הפנו את מבטיהם אל האריה המכונף מהאור. הקוסם שמוליק שרביט אמר ''חדל-קסם'' והאריה המכונף התפוגג.

אריק התישב סוף סוף על הספה. ''ז.. זז.. זז... זה... זה היה     פטרונוס?'' שמוליק שרביט אמר, ''כן. באנגלית הם קוראים לזה פטרונוס. בעברית הפרוש של פטרון זה סנדק. והסנדק הוא מאור. לכן סאנדק-אור. זה אמנם יקח לך עוד כמה וכמה שנים, אבל נראה לי, שמתי שהוא תוכל גם אתה לעשות כזה. כמובן רק בתנאי שתבוא ללמוד במכללת צבא דוד המלך. או כמו שקוראים לבית הספר בד''כ, מצד''ה!''

''מצדה?'' שאל אריק. זה במצדה? תיכף תגיד לי שהסכין של המחבל היום עפה לו מהיד, כי מישהוא עשה ''אקספליארמוס'' עליו? מה?'' הקוסם חייך שוב. ''למעשה הקסמ''ניק עשה על המחבל את הקסם בשם ''אל-זין''. אבל זה בערך אותו הרעיון כמו מה שאמרת מהספרים של רולינג. ולא. לא ''מצדה'', אלא מצד''ה, שים לב להגייה.'' אריק לחש ''ההגייה?'' הקוסם הסביר ''מצד''ה הוגים כמו בוקר. זה שרוכב על סוסים. להבדיל ממצדה שנהגה כמו בוקר בהשוואה ללילה החלק המואר של היום.'' (מילאל ומילרע לפי הדגש במילה)

אריק שאל ''אתה אמיתי?'' אתה עובד עלי. לא?'' הקוסם אמר ''לא. הרי כרגע ראית את הסאנדק-אור שלי.'' ''ומה פתאום אני?'' שאל אריק. שמוליק שרביט נאנח. ''אמרתי לך שפאטימה שמה לב שעשית קסמים באוטובוס''. אריק נדהם שוב. ''אני? מה פתאום מתי?''. הקוסם ענה לאריק, ''אתה זוכר, כשילד קפץ לפני האוטובוס ואז נכבה לאוטובוס המנוע? זה היתה אתה. אתה צעקת ''לא!'' והמנוע כבה. כי למעשה הנהג בדיוק לחץ על הגז והסתכל במראה השמאלית. פאטימה ראתה את זה. ואתה זוכר כשהאישה הזקנה עם הסלים מהשוק כמעט התהפכה, ופתאום המזוודה שעמדה לידה התגלגלה ועזרה לה להתיצב? אז פאטימה ראתה שאתה הרמת את היד והצבעת על המזוודה, כשהאישה מעדה. וכל פעם שיש חמסין והאוטובוס מסריח, מופיע סביבך ריח ורדים. שדרך אגב, נראה לפאטימה, שרק היא ואתה שמים לב לזה. אהה כן, וכשנפל לתינוק שחייך אליך, המוצץ מהפה, המוצץ קפץ לתינוק ישר לתוך הפה לפני שהגיע לריצפה. פאטימה ראתה, איך שאתה הצבעת על המוצץ.''

אריק חשב לרגע. לרגע ארוך. וואלה !  ממש נכון! ''אתה רוצה להגיד לי, שהקוסמים זה אמיתי? שכל הארי פוטר זה אמיתי'' החיוך של שמוליק שרביט נעלם, ''הארי פוטר...רק חלק. ועל תבקש אותי להסביר יותר מזה, אולי שמת לב שהתאריכים וימי השבוע לא מסתדרים, אז זה חלק מהבלגן ויש לזה סיבה ריאלית, אבל יש גם בעיות בתוכן עם המציאות. אבל בנוגע לשאלה הראשונה שלך, התשובה היא כן, כל העניין הזה עם הקוסמים זה אמיתי. ולפני שתשאל הלאה... מצד''ה הוא מוסד בינ''ל או במילים אחרות, הוא משרת גם קוסמים ממדינות שכנות לישראל, והוא עתיק יומין. אגב בקשר לכל הסיפור הזה, אני אצתרך לשנות קצת את הזכרון של ההורים שלך, מספיק שידעו שאתה הולך לפנימיה בחו''ל.''

 אריק הסתכל על הוריו שהפנו מבטם אל שמוליק שרביט  ושאל... ''ב...בחו''ל?'' בדיוק באותו הרגע, אריק שם לב שעיניהם של הוריו נראות די מזוגגות וחולמניות. הקוסם חייך שוב. ''בשבילם כן. בשבילם אתה הולך לביה''ס לאומנות בארה''ב, כי כתבת פעם מכתב לאדם שומכר, והוא סידר את זה בשבילך. אבל למעשה תלמד בארץ. כבר ניחשת אפילו איפה בית הספר ממוקם.''אריק הסתכל על שמוליק שרביט ''אדם שומכר? השחקן?'' שמוליק שרביט אמר. ''זה עושה את זה יותר פשוט. אתה מבין. אדם שומכר הוא יועץ שר הקסמים לענייני חרס''מים.'' ''ואתה? אתה בטח שר הקסמים?'' שאל אריק. עכשיו שמוליק שרביט צחק בקול. ''אני שר הקסמים? לאאא אני המנהל של מצד''ה.'' עברו כמה שניות ''בכל מקרה עד סוף אוגוסט.''

אריק הביט מופתע. ''עד סוף אוגוסט? מההה...''. שמוליק שרביט נפנף בכפית. ''נראה שאי אפשר לעבוד עליך. כן עד סוף אוגוסט. אתה מבין.... באחד בספטמבר... אני אהיה שר הקסמים של ישראל''.

''טוב. נראה לי שכדאי שנצא לקניות. יש לכם גלידה בבית?'' שאל שמוליק שרביט. אריק שלך מבטו לכיוון המטבח. ''אני חושב שכן. מה פתאום גלידה? ולקניות? מה... ואיזה כסף?'' הקוסם קם ואמר. ''כסף זה לא בעיה, אסביר לך מיד, וגם למה נחוצה הגלידה. אגב עדיף טילון או ארטיק. אחד יספיק'' הוא חיכה רגע והוסיף. ''ובזמן שאתה מביא גלידה, אני אטפל בזיכרון של הוריך.''

אריק יצא מהסלון וכששב אחרי כמה דקות לסלון, בדיוק שמע את הקוסם אומר '' יופי, אז סידרנו את עניין החתימות, ואני אלך עכשיו עם אריק לסדר לו חשבון בנק בינ''ל ומשם אקח אותו לשגרירות לסדר את הויזה.'' ברקע נשמע הינהון ואבא של אריק מלמל, ''וואוו הוליווד...''.

שמוליק שרביט אמר ''בו נלך''. ואריק שאל ''ויזה? חשבון בנק?''. שמוליק שרביט ענה לאריק ''זה רק סיפור כיסוי, ואנחנו צריכים להזדרז. למטה ממתין לנו נהג טקסי''. הם יצאו מהדירה וירדו במדרגות. בחוץ עמדה מונית לפני הדלת. הנהג היה ברמת עצבנות של 9 מ10. אבל המונית היתה כבר תפוסה. מאחורי הנהג ישב מישהוא בגלימה אפורה ארוכה. ונגע באצבע בצוארו של נהג המונית. שמוליק שרביט סינן בין שיניו ''תיארתי לעצמי שיהיה פה חמסינור. זאת העונה האהובה עליהם. תן לי בבקשה את הגלידה.'' אריק נתן לשמוליק שרביט את הטילון. הקוסם פנה קודם לנהג, פתח את הדלת מאחוריו, הוציא את הכפית ביד ימין וקירב את הטילון לפני הדמות מאחורי הנהג ומלמל עליה ''תסתלק או...'' הדמות ברחה, והקוסם הגיש את הטילון לנהג. ''חם היום ממש חמסין, קח, תרגיש יותר טוב.''  בעוד שהנהג מלמל ''תודה''. הקוסם ואריק ונכנסו לתוך המונית.. אריק ההביט מבולבל. בעוד שהנהג חיטט באף והוציא כדור נזלת עם שערות. אריק שם לב שזה לא היה כדור נזלת, אלא מעיין זחל. שמוליק שרביט נפנף בכפית לכיוון הזחל ולחש ''תיבוש''. הזחל התייבש והצתמק.

הקוסם אמר לנהג, ''שוק הכרמל, ותיסע מאיילון, אחרת ניתקע בפקק, כרגע שמעתי.'' בזמן שהנהג ליקק את הטילון, מצב הרוח שלו השתפר מאוד. הוא הגביר את המוזיקה וקילל את נהג הסובארו שניסה לעקוף אותו.

שמוליק שרביט סובב את הכפית ואמר ''ערפלשמע''. ''זהוא עכשיו אפשר לדבר בשקט. מה שהיה לפני רגע במונית נקרא חמסינור. למי שקרא את הארי פוטר, אפשר לאמר,שזה בערך האח הקטן של סוהרסן. הם שואבים את הרוגע והנינוחות מאנשים ועושים אותם עצבניים. נושפים עליהם עד שהם נהיים בלתי נסבלים. בארץ יש לנו ממש מכה שלהם בקיץ. בד''כ צריך סאנדק-אור נגדם. אבל לפעמים מספיק משהוא מאוד קר, כדי לגרש אותם, ואם יש לך כפית ואתה מספיק חזק, אז הם חוששים שיבוא סאנדק-אור ומסתלקים. אגב מאכלים קרים או מזגנים מרפאים את הנזק שהחמסינור עושה. כמו ששוקולד עוזר נגד השלכות תקיפת סוהרסן'' אריק אמר ''ראיתי כזה באוטובוס היום...'' שמוליק שרביט ענה ''הוא שאמרתי, ממש מכה!'' אריק הסתכל על הנהג, ששוב התנהג כמו אידיוט מושלם. ''ומה זה היה הזחל ההוא''. הקוסם ענה ''אהה, שמת לב! יפה, יפה, זה היה זחזלת. זה יצור קסום מין זחל שנראה כמו נזלת עם שערות אף. הם מזדחלים לתוך אפם של אנשים, בעקר לנהגי מוניות. שם הם מוצצים להם את התבונה. ממש שילוב מושלם תפסנו לנו היום עם הנהג שלנו.''

אריק נזכר למה הם בדרך. ''אנחנו נוסעים לשוק הכרמל? '' שמוליק שרביט נענע בכפית וזאת קיבלה קשר בידית שנפרם מיד. ואז אמר. ''עם המונית אנחנו נוסעים לשוק הכרמל. בינו ובין שוק בצלאל יש כניסה לרחוב הקניות של עולם הקסמים הישראלי בת''א. הרחוב דרך אגב מפוזר בין כול מיני מיקומים בארץ, ובכל עיר יש לנו שלש ארבע חנויות ועוברים ביניהם דרך שערים. ביפו יש שתי כניסות אחת מהכניסה הצדדית עם הסורגים של המסגד ליד הים והשניה ליד השעון ודוחנים ממוקמים שם למעשה בשוק הפשפשים. בירושלים יש כניסה בעיר העתיקה ברובע המוסלמי. יש שם דלת מקומרת חסומה בסורגים, כמובן השוק בעכו, גן הבהאים בחיפה והשוק בצפת. מעל לכל שער כתוב שם של רחוב או דרך שמרמז לאיזו עיר תגיע. לדוגמה דרך יפו ליפו, דרך הים לת''א, הכרמל לחיפה. זה הרעיון הכללי.''

''ואיך אני אמור לשלם על הכול?'' שאל אריק. התשובה לא איחרה לבוא. ''אז זה ככה. לרוב לא תהיה לך בעיה. כי יש לנו חוק חינוך חינם. רק שבהשוואה לחרס''מים אצלנו זה באמת חינם. את הספרים מקבלים בהשאלה מביה''ס. וגם את כל הציוד. את התלבושת האחידה תקבל בי''ם אצל החנות של משפחת חייט. ולדברים קטנים כמו אם תרצה חיית מחמד, כלאמר חתול או ינשוף, שכנעתי את הוריך לתת לך 1000 ש''ח בשביל תחילת הלימודים, במקום שכר הלימוד החרס''מי הרגיל. אגב, הם הבינו שקיבלת מילגה.'' אריק הביט לא מאמין. ''ומי משלם את הכל?'' הקוסם ענה. ''טוב יש כמובן מיסוי גם אצלנו הקוסמים. וחלק מהעבודה במצד''ה נעשית ע''י התלמידים. יש תורנות מטבחים, שרותים וכד',כי אצלנו אין גמדוני בית.''

המונית נעצרה בכניסה לשוק הכרמל. אריק והקוסם יצאו מהמונית ושמוליק שרביט העביר לנהג המונית 60 ש''ח, ואמר ''זה בסדר ככה.'' אריק השתומם. ''השיחה במונית היתה כ''כ ארוכה? כי הגענו ממש מהר.'' שמוליק שרביט חייך ואמר. ''לא שמת לב שתמיד הגענו ראשונים לרמזורים ושתמיד היה לנו רמזור ירוק? אתה ממש חושב שזה היה רק מזל? יש לזה יתרונות, כשאתה קוסם''. הם פנו בדרכם לחנות עזובה בין שוק הכרמל ושוק בצלאל. שם ישבה אישה רבת קמטים שנראתה לפחות בת מאה ויותר, ושני חתולים מנומנמים. שמוליק שרביט תופף עם הכפית על היד שלו, כשהם נכנסו לחנות. כל אחד מהחתולים פקח עין אחת. אריק חשב לעצמו. שמעולם לא ראה חתול שפוקח רק עין אחת, ובטח שלא שני חתולים שעושים זאת בו זמנית. שמוליק שרביט שאל '' יש פה צעיף בשביל הילד?'' האשה הנהנה והצביעה מעל לכתף שלה  אל מאחורי הגב שלה עם כפית. שני החתולים אמרו ''מיאו'' עייף ועצמו עיניים. שמוליק נכנס לאחורי החנות כשהוא מושך קלות את אריק בשרוול הטישירט שלו ממש ישר לתוך המדפים המלאים בבגדים מאובקים. המדפים נעלמו ואריק עמד באמצע סימטה קצרה עם חנויות שנראו כמו תערובת של שוק פישפשים מתחילת המאה ה20 ומשהוא מוכר אחר... ''לעזזל'' אמר אריק. ''זה נראה ממש כמו סימטאת דיאגון מהסרט''. שמוליק שרביט התפוצף מצחוק, וכמה אנשים הסתכלו עליהם. שמוליק שרביט כמעט לא הצליח לענות, ובין גיחוך לפרץ צחוק אריק הצליח להבין מילים בודדות ''לזה... חיכיתי.. כבר.. כל.. היום!... איפה ... אתה.. חושב... שהסריטו.. את זה???'' לאריק נמתח חיוך ענקי על הפנים, והוא אמר, ''עכשיו ממש ממש קל לי יותר להאמין בקסמים!''

-------------------------------

(תודה לזמר גלפז על הרעיון ל''זחזלת'', ועל גלידה נגד חמסינור)

נכתב בדצמבר 2017 ותחילת ינואר 2018.